גל חולמת על דירה משל עצמה. מקום שבו תוכל לגדל את הכלבים שהיא כל כך אוהבת, ולעשות כרצונה. "לצאת לחיים האמיתיים", היא אומרת. החלום בוער בה, אך היא יודעת שדרוש לה עוד זמן. "אני עדיין לא יודעת להחזיק בית לבד", היא מודה.
בתחילת שנות ה-20 לחייה, גל עדיין מגששת את דרכה בעולם. יש לה עוד הרבה מה ללמוד על חיים עצמאיים: איך להחליף סדין, איך לקפל בגדים. "אני עוד צריכה שיעזרו לי עם זה", היא מסבירה.
בינתיים היא כאן: בדירה הצופה אל חוף הים בנתניה, במתחם מגורים שנחנך לאחרונה סמוך מאוד לקו החוף. המתחם כולו מתאכלס בהדרגה.
בין הדירות ההולכות ומתמלאות בחיים, נמצאת גם הדירה שבה מתגוררים גל וחמשת שותפיה: צעירים עם צרכים מיוחדים, שיצאו לאחרונה מהבית ועברו לדיור ייעודי עם מערך ליווי ותמיכה, שתואם את מצבם.
גל היססה מעט לפני שהגיעה לכאן, אבל לבסוף הכריעה לטובת המעבר. "פחדתי שאחרי שאסיים בית ספר לא אדע מה לעשות עם עצמי", היא אומרת, "ידעתי שאם אשאר בבית לא אצא ממנו יותר מדי".
כך, בעזרת העובדת הסוציאלית המלווה אותה, הגיעה לבסוף לדירה הנתנייתית המרווחת, שמשתייכת למערך דיור שמפעילה קבוצת "שכולו טוב" עבור משרד הרווחה.
כבר שנים רבות שהמדינה מפעילה באמצעות ספקים דיור עבור אנשים עם צרכים מיוחדים, אך הדירות בנתניה הן חלק ממודל מעט שונה, שחידוש בצידו: הפעם, אפשרות הבחירה בדירה נתונה בידי מקבלי השירות, ולא בידי משרד הרווחה. עד לאחרונה, המצב היה הפוך: משרד הרווחה הוא ששיבץ את הדיירים במסגרות השונות, ללא אפשרות בחירה של ממש.
ליליאן שפרן, מנהלת במינהל המוגבלויות במשרד הרווחה: "העברנו את הבחירה ללקוחות. למשל, קבוצת להט"בים שרוצה לגור יחד, או אנשים שגדלו יחד במקום מסוים ורוצים להישאר יחד גם בדירה. זה מאפשר לאנשים לגור עם קבוצת השווים שלהם"
"העברנו את הבחירה ללקוחות", מסבירה ליליאן שפרן, מנהלת אגף החוץ-ביתי במינהל המוגבלויות במשרד הרווחה. המודל החדש מעודד תחרות בין המפעילים השונים, שכן כדי לקבל תקציב - עליהם להראות שקיים ביקוש לדירות.
ואמנם, לא רק הנוף אל הים שובה את הלב בדירות החדשות, אלא גם עיצוב הפנים ובחירת הרהיטים. "אנחנו מאמינים שהסביבה שבה אדם חי משפיעה באופן עמוק על תחושת השייכות ועל הזהות שהוא בונה לעצמו", מסביר עופר כהן, מנכ"ל הקבוצה.
יותר בחירה
מודל ההפעלה הייחודי, מאפשר חידוש נוסף שלא היה עד כה בדירות הייעודיות לאנשים עם צרכים מיוחדים: תנאי המכרז מאפשרים למפעילים גמישות, כך שאפשר לארגן את הדירות סביב קהילות שונות וצרכים שונים של הדיירים.
"למשל, קבוצת להט"בים שרוצה לגור יחד, או אנשים שגדלו יחד במקום מסוים ומעוניינים להישאר יחד גם בדירה", מסבירה שפרן, "זה מאפשר לאנשים לגור עם קבוצת השווים שלהם".
הדירות החדשות שמפעילה קבוצת "שכולו טוב" עדיין לא מאוכלסות במלואן (במהלך השנה, אומרים בקבוצה, יקומו עוד 15 דירות לפחות), ולכן גם מודל הקהילות אינו מיושם במלואו. ובכל זאת, כבר עכשיו נעשתה השתדלות לחלק את דיירי הדירות שכן אוכלסו על פי תחומי עניין והעדפות.
גל שובצה ב"דירת הגיימרים", שבה מתגוררים יחדיו חובבי משחקי מחשב לסוגיהם. גל, חובבת בעלי החיים, נהנית לטפל בהם גם באופן וירטואלי, בתוך העולם של משחקי המחשב. החיים עם שותפים לא תמיד קלים, היא אומרת, "בעיקר כי רובם בנים". ואולם, התחביבים המשותפים עוזרים. "אנחנו יכולים לשחק ביחד, הם יכולים להבין על מה אני מדברת".
כ-20 אלף אנשים בוגרים עם מוגבלות חיים במסגרות שונות שמפעיל משרד הרווחה. לפני כשלוש שנים נחקק חוק שירותי רווחה לאנשים עם מוגבלות, שבמסגרתו נקבע כי יש לפעול להקמתן של מסגרות קטנות - זאת, בעקבות סדרת אירועים חמורים שאירעו במעונות פנימייה צפופים והרבה פעמים לא מותאמים, שבהן התגוררו יחד עשרות דיירים עם מוגבלות.
הביקורת החריפה שנמתחה על המקומות הללו דחפה לחקיקת החוק, הקובע כי יש לפעול להקמתן של דירות שבהן יגורו אנשים בתוך הקהילה, ומהן ייצאו מדי בוקר לעיסוקיהם: לימודים ועבודה במקום ייעודי לאנשים עם צרכים מיוחדים או בשוק החופשי, וכן יקיימו פעילויות פנאי לבחירתם.
ענבל בועז, מנהלת החטיבה החברתית בקבוצת "שכולו טוב": "אם בעבר בדירות היו בין שמונה ל-12 דיירים, היום מדובר על ארבעה עד שישה אנשים. פעם גם דובר על שניים ושלושה דיירים באותו חדר - היום רוב הדיירים ישנים בחדר לבד"
במסגרת המהלך עתיד להתפרסם בקרוב "מכרז הדגל" - מכרז גדול להפעלת מגוון רחב של מסגרות קטנות, גם עבור אוכלוסיות בתפקוד נמוך - שעד היום האפשרות הזאת לא הייתה פתוחה עבורן. דירות המיועדות לאנשים בתפקוד בינוני פועלות כבר שנים בשדה הרווחה, ובמובן הזה הדירות של "שכולו טוב" אינן בגדר חידוש, אך הצעד הנוכחי מאפשר לדיירים יותר בחירה. גם התנאים הפיזיים שונים.
"אם בעבר בדירות היו בין שמונה ל-12 דיירים, היום מדובר על ארבעה עד שישה אנשים", אומרת ענבל בועז, מנהלת החטיבה החברתית בקבוצת "שכולו טוב". "פעם דובר על שניים ושלושה דיירים באותו חדר - היום רוב הדיירים ישנים בחדר לבד".
נחיתה רכה
אדיר יצא מהבית בפעם הראשונה רק לפני כמה חודשים. "לאט-לאט, מסתגלים", הוא אומר. אחרי שנים בבית ספר לחינוך מיוחד, הוא רצה לצאת כבר מהבית. "כל בן אדם רוצה באיזשהו שלב", הוא מסביר. אבל ההסתגלות לא תמיד קלה, "עוד לא יצא לי להיות עם שותפים". אך בסך הכול, הוא מוסיף, הולך לא רע. "יש פה צוות טוב, מדריכים טובים".
גם הוא, כמו גל, לומד בהדרגה כיצד להתנהל בדירה כאדם בוגר. "לימדו אותו להפעיל מכונת כביסה, לקפל", הוא מספר. עדיין אין לו תוכנית ברורה לעתיד, אבל חלום אחד ברור כבר יש: "להיות אבא", הוא אומר.
בדומה לאדיר, מרבית הדיירים בדירות החדשות יצאו מהבית רק לאחרונה. השלב הזה מעורר קשיים לא רק בקרב הצעירים, אלא גם אצל המשפחות.
אם עבור צעירים ללא צרכים מיוחדים, שנות ה-20 המוקדמות נושאות בחובן רגעי מפתח של יציאה לעצמאות - צבא, לימודים, זוגיות - אצל הורים לילדים עם מוגבלות זהו לעיתים שלב של שבר. "עד עכשיו הם היו מאוד עטופים (מסגרות החינוך המיוחד נמשכות עד גיל 21 - ש"ק), ופתאום בבת אחת הם בבית", אומרת בועז.
מסגרות הדיור בפיקוח משרד הרווחה אמורות לשמש כשלב הבא בחייהם של הצעירים, אבל לא תמיד המעבר הזה פשוט. "יש הורים ששואלים את עצמם - האם מישהו אחר יצליח לשמור על הילד שלי? להיות איתו?", אומר אורן צ'רחי, מנהל תוכנית הדיור ב"שכולו טוב".
לפעמים, הוא אומר, חולפים חודשים מהרגע שבו ההורים והצעיר או הצעירה מביעים עניין ראשוני לבין המעבר לדירה. "אנחנו איתם על הקו בטלפונים, עושים ביקורי בית, פותחים את הדירה לביקורים. מנסים שהנחיתה תהיה הכי רכה", אומר צ'רחי.
לעיתים, ביקור בדירה מצליח למוסס את החששות. גם ים בן ה-22 חשש בהתחלה. "להיפרד מההורים, להיות עם אנשים שאני לא מכיר, להתרחק מהבית", הוא מפרט. אך בפגישה עימו, בדירה אחרת במתחם, עושה רושם שהוא מרגיש לגמרי בבית.
ים, שלמד בבית הספר ב"כיתה קטנה" לילדים עם צרכים מיוחדים, גילה במהלך לימודיו בתיכון את עולם התקשורת ועריכת הסרטים - ומאז זה תחום העניין העיקרי בחייו. על הקיר בחדרו תלויות כרזות מסדרות הרשת השונות שביים וערך.
לצד היצירה, גם לו יש עוד חלומות: "לגור בתל-אביב, למצוא זוגיות עם מישהי שתבין אותי ואת המגבלות שלי, להתחתן וגם להביא ילדים לעולם".
פורסם לראשונה: 00:00, 03.05.26
