בשבוע הבא יחול יום האומנה הבינלאומי, ו"ידיעות אחרונות" ו-ynet מספקים הצצה למשפחת שמולביץ, שלקחה תחת חסותה את רוני בהיותו בן שלוש. הפעוט הוצא מביתו לאחר שהוריו לא היו מסוגלים לטפל בו, ומצא מסגרת תומכת ואוהבת. כיום, מעל ל-15 שנה מאז שמצא בית חם, הוא הפך בוגר, וסיים רשמית את פרק האומנה. אבל ממשיך להגיע לבית של משפחת שמובלביץ בכל סוף שבוע.
כאשר רוני הגיע לראשונה למשפחת האומנה, אם המשפחה, חני, היתה אז בת חמישים עם שלושה ילדים גדולים: חיילת לקראת שחרור, תלמיד תיכון ובן נוסף בן 11. בשלב הזה, חני החליטה להגשים חלום ישן, שליווה אותה מאז ילדותה כבת להורים ניצולי שואה: ״לא היו לי סבא וסבתא שהכרתי, כמעט שלא היתה לנו משפחה מורחבת״, היא מספרת, מכאן ההליך להפיכת למשפחת אומנה היה קצר. כך הגיע לביתם רוני הפעוט. ״ידעתי מאיזה רקע הוא בא ממש על קצה המזלג״, אומרת חני, ״בחרנו שלא לנבור פנימה. כי רצינו להתמקד בו ולא ברקע שלו״.
בין שתי משפחות
בשונה מתהליך האימוץ, אומנה היא מצב שעשוי להיות זמני בלבד: מטרתה להעניק מסגרת משפחתית לילדים שהוצאו מחזקת הוריהם בנסיבות קשות. לעתים, לאחר שההורים עוברים תהליך כלשהו או שמצבם משתפר, מתקבלת החלטה להחזיר אליהם את הילדים. לעתים אחרות, כמו במקרה של רוני, המצב הזמני הופך לקבוע: כבר 15 שנה שהוא בן בית לכל דבר בבית משפחת שמולביץ. לפני כמה חודשים, לאחר שחצה את גיל 18 והחל ללמוד במכינה קדם-צבאית, הסתיים באופן רשמי פרק האומנה בחייו. באופן מעשי הוא ממשיך להגיע לבית הורי האומנה שלו בכל סוף שבוע שני. ״הוא חלק מאיתנו״, אומרת חני, ״אמנם לא ילדתי אותו, אבל הוא ילד שלי לכל דבר״.
ואולם, אומרת חני, לאורך כל הדרך ובפרט בשנים הראשונות "ידענו גם שזה יכול להיות זמני״. המשפחה הביולוגית של רוני נותרה חלק מחייו - הוא פגש את הוריו במרכז קשר (״בחרנו לתת להם את ה׳ספייס׳ במפגשים האלה״, היא מעידה). בהמשך נוצר גם קשר קרוב יותר עם אחותו הביולוגית של רוני, ובמרוצת השנים נוצרו קשרים נוספים ומפגשים ״באירועים המשמחים והפחות משמחים של החיים״, משחזרת חני. הורות אומנה, היא מספרת, דורשת ״לפסוע בשני הערוצים״: לשמש לילד כבית לכל דבר, אך מבלי למחוק את המשפחה שממנה הגיע. ״מגיל צעיר הוא ידע לספר על שתי המשפחות שלו״, אומרת חני, ״בימי המשפחה בגן תמיד הייתי עם יד על הדופק, לוודא שהגננת יודעת להתנהל ברגישות״. היתה שנה שבה כל הורי הגן התבקשו למלא שאלון על ילדיהם. ״לקחנו את השאלון למרכז הקשר, כדי שההורים של רוני יוכלו למלא את החלק שמתייחס לילדותו המוקדמת". הם גם החליטו שרוני יקרא להם בשמותיהם הפרטיים, ולא ״אמא״ ו״אבא״, כדי לשמור על מקומם של הוריו. ״כל השנים הוא לא התבייש בזה שיש לו שתי משפחות, תמיד היה פתוח לגבי זה״, אומרת חני.
מחכים למסגרת חמה
על פי משרד הרווחה, כיום משולבים 4,463 ילדים ובני נוער במשפחות אומנה, ובשנה האחרונה הצטרפו 442 משפחות חדשות. אבל במשרד מתמודדים בשנים האחרונות עם קושי הולך ומעמיק באיתור משפחות חמות - מצב המוביל לכך שילדים רבים מדי נותרים זמן רב במסגרות חירום, שאינן מיועדות לשהייה ארוכת טווח.
כחלק מהניסיון להתמודד עם המחסור, מקודמת בימים אלה הצעת חוק שתבטל את מגבלת הגיל המוטלת כיום על הורי אומנה (56). במשרד הרווחה מבקשים לקדם מהלך נוסף, שיאפשר למשפחות האומנה להחזיק בסטטוס ובדמי האחזקה הנלווים אליו עד הגיעו של ילד האומנה לגיל 21, ולא 18 כפי שהחוק מאפשר כיום. אולם למהלך הזה יש השלכות תקציביות, ובשלב הזה לא ברור מתי יצא לפועל.
אלא שלעדי מקל, ראש שירות האומנה במשרד הרווחה, יש בשורה חשובה. לדבריה, בקרוב מאוד תחול עלייה משמעותית בתעריף דמי ההחזקה החודשיים שמקבלות משפחות האומנה, ״מתוך הבנה שאנחנו מכירים במשימה הקשה שהמשפחות לוקחות על עצמן״. בנוסף, במסגרת מכרז חדש שייכנס לתוקף בקרוב, תעובה מעטפת הליווי של משפחות האומנה, כך שמדריכות האומנה, עו״סיות הפועלות מטעם עמותות בפיקוח משרד הרווחה - יעמדו בקשר רציף יותר עם המשפחות.
לדברי מקל, משפחות רבות נמנעות מכניסה לתהליך האומנה כי הן חוששות להיקשר לילד שאולי ייאלצו להיפרד ממנו בהמשך. ״גם אם נפרדים מהילד - צריך לזכור שהשהות באומנה עוזרת לו לשנות את הסיפור״, אומרת מקל, ״זהו ילד שחווה מגורים עם משפחה נורמטיבית ורואה איך היא מתנהלת, ויש מי שדואג לו ולוקח אותו לחוגים״.
״לתת למישהו בית ולהציל נפש - זו שליחות״, מוסיפה חני. חשוב לה להדגיש ש"לא הכל ורוד". לדבריה, יש משברים וילדים מגיעים עם משקעים ונדרשת עבורם הרבה רגישות. "מי שחושב שזה קליל - שלא יילך לשם, כי ילד זה לא חפץ שאפשר להחזיר״. ואולם, עבור משפחות שמרגישות שהן מסוגלות בכך, היא משכונעת שזוהי זכות ששכר בצידה. ״זכינו בגדול״, היא אומרת, ״הוא ילד מדהים״.
פורסם לראשונה: 00:00, 28.05.26
