שנתיים וארבעה חודשים אחרי שבנה רותם נפל בעזה, חזרה ליאת סהר הדר להתנדב באמבולנס של "איחוד הצלה" - ובמשמרת הראשונה שלה חיכה לה מפגש מרגש: היא הגיעה לרחובות לקריאה לפינוי תינוק לבית חולים, ושם התברר שמדובר בבית של לוחם גבעתי, סמל אהד יערי ז"ל, שבני משפחתו יושבים שבעה והתינוק הוא אחיינו. "הרגשתי באמבולנס ששני הנופלים היו לצידי", אמרה האם השכולה.
ליאת, שכלה את בנה סמ"ר רותם סהר הדר ז"ל, בקרב בעזה ב-15 בפברואר 2024. "שני הנופלים, בני רותם ואהד שהתינוק בניה הוא אחיינו, כאילו כיוונו את המפגש", היא אמרה בהתרגשות. "הם שלחו אור גדול, בפינוי של התינוק לבית החולים".
את המשמרת ליאת וצוות האמבולנס התחילו בשעה 17:00 באזור רחובות והשפלה, ורק לקראת השעה 22:00 עצרו להפסקה כדי לאכול ולשתות משהו.
"הייתה משמרת מטורפת, אירוע רדף אירוע, ועזרנו להמון אנשים. ואז הגיעה קריאה לסייע לפנות תינוק שחש ברע. הגענו לכתובת, והאמא חיכתה עם התינוק מחוץ לבניין", היא משחזרת. "היא דיברה בסלולרי ואפשר היה לחוש על פניה שהיא בעצב ושבר גדול, אבל לא בגלל התינוק. כשהגענו, היא סיפרה שיצאה עכשיו מהבית שבו יושבים שבעה על אהד, לוחם שנפל בלבנון, שהוא האח הצעיר של בעלה".
נעמה יערי, אמו של התינוק בניה ואשתו של אמיתי, אחיו של אהד ז"ל, התרגשה לא פחות מליאת כשגילתה שהיא החובשת המתנדבת באמבולנס: "בנסיעה לבית החולים זלגו הרבה דמעות. הרגשנו שתינו שרותם ואהד קראו לנו דרך בני התינוק".
"רותם נתן לי את הכוח לעזור"
רותם היה הבכור מבין חמישה אחים, ושימש כחובש בסיירת צנחנים. הוא לקח חלק בלחימה מאז 7 באוקטובר - קודם ביישובי העוטף, ולאחר מכן ברצועת עזה. לאורך המלחמה, הוא וחבריו לחוליה הרפואית הצילו רבים מחבריהם הלוחמים שנפצעו בקרבות.
לדברי ליאת, גם ברגעיו האחרונים בנה נלחם והציל חיים. "בהיתקלות עם מחבלים בחאן יונס, רותם ספג רימון תוך שהוא מגן על חייל אחר, והיה הראשון להגיב בירי - וכנראה שבכך מנע פגיעה חמורה יותר בכוחותינו. למרות פציעתו האנושה, הוא התפנה בהליכה לנגמ"ש כשהוא נתמך על ידי שניים מחבריו, ותוך דאגה רבה לחברים הפצועים. בהמשך נפטר מפצעיו".
הנתינה וההתנדבות, בפרט בתחום של הצלת חיים ועזרה רפואית, היו חלק מהערכים עליהם התחנך רותם בבית משפחת סהר הדר ממושב כפר אביב שליד גדרה.
התכנון היה כי לאחר שחרורו מהשירות הצבאי, הוא יצטרף לליאת למשמרות ההתנדבות באמבולנס. "חשוב לי לומר שאני לא רק אם שכולה, אני גם חובשת מתנדבת, והיה חיוני עבורי לחזור להתנדב באמבולנס", היא מספרת. "מאז נפילת בני לא הצלחתי לחזור להתנדב כחובשת. השבוע ניסיתי זאת לראשונה מאז אותו יום שבו קיבלנו את הבשורה הקשה, והניסיון היה מלווה בדמעות ובהתרגשות רבה.
"הרגשתי שרותם נמצא לצידי לאורך כל המשמרת, ושהוא זה שנותן לי את הכוחות לסייע למי שצריך", היא מוסיפה, "וכשנעמה עלתה עם בניה לאמבולנס, התחושה הייתה כאילו רותם ואהד שלחו אותי במיוחד אליהם - כדי שהמשפחה תרגיש עטופה".
פורסם לראשונה: 06:05, 12.06.26
