בעוד כמה חודשים פאדי יצא לראשונה מהשער הצהוב של מעון "נוף הרים" כאזרח חופשי, ללא הגבלות. לפני כארבע שנים, בגיל 17, הוא נכנס למעון בפעם הראשונה. "הייתי נער בלי ביטחון עצמי", הוא מספר. "ניסיתי להשיג תשומת לב בכל דרך, וזה הוביל אותי לדרכים לא טובות".
פאדי נעצר, נשפט, ולאחר תקופה קצרה בכלא הוצעה לו חלופה: לעבור למעון הנעול. אם מישהו היה שואל אותו לפני שנה וחצי מה הוא מתכנן לעשות כשיסיים את התקופה שנקבעה לו שם, הוא היה עונה שאין לו מושג. היום, בגיל 21, התשובה כבר שונה לגמרי: הוא יעבוד בתחום ההנדסה והמכניקה, והוא כבר בחצי הדרך לשם.
לאחרונה, בעודו מרצה את העונש, החל ללמוד במכללה להנדסאים, וכרגע הוא מתכונן לתקופת המבחנים השנייה שלו. בעתיד הוא מקווה להגשים גם חלום נוסף: לחזור לפנימייה הנעולה, שאליה מגיעים נערים עוברי חוק ונוער בסיכון גבוה - הפעם כמדריך.
הדרך של פאדי ללימודים גבוהים ולחלומות שאפתניים עברה דרך גלגלי שיניים, חיישנים, סוללות ומערכת בקרה. בשנים האחרונות פורחת בבתי הספר סצנת הרובוטיקה: קבוצות של נערים ונערות המתחרים ביניהם, בעיקר במסגרת אליפויות שמקיים ארגון "פירסט", עמותה עולמית שפועלת בישראל בשיתוף הטכניון, וממונת על ידי משרדי ממשלה, כמו גם חברות טכנולוגיה שונות.
"בדרך כלל בקבוצות האלה משתתפים תלמידים מצטיינים, מחוננים, המהנדסים של המחר", אומר המורה הוותיק נדב יעקובוביץ', שקיבל לפני כמה שנים שיחת טלפון מפתיעה ממנהל חסות הנוער הנכנס, זיו גרשוני, עם בקשה לסייע בהקמת קבוצות רובוטיקה בתוך מוסדות החסות.
"לא היה לי מושג מה זה חסות הנוער בכלל", אומר יעקובוביץ', "כל השנים הייתי בבתי ספר של תלמידים מצטיינים. אבל היה לי ברור שאם יתגייסו לנושא - הם יצליחו". כיום, יעקובוביץ' מלווה את תחום הרובוטיקה במוסדות החסות.
"מחברים בין המגזרים"
כדי להבין עד כמה שאפתני, אולי אפילו מופרך, היה הרעיון להקים נבחרות רובוטיקה במוסדות החסות, כדאי להכיר את הנתון הבא: במרבית מוסדות חסות הנוער, התלמידים לומדים לבגרות במסגרת תוכנית היל"ה - תוכנית אקסטרנית להכנה לבגרות. לפי נתון שפורסם לפני כארבע שנים, אחוז הזכאות לבגרות במוסדות הללו נמוך מאוד: 9% בסך הכול.
המפגש הראשון של קבוצת הרובוטיקה ב"נוף הרים", לפני כשלוש שנים, התקיים בחדר שבו פעלה עד לאחרונה מגמת הסַפָּרות. "למעון הייתה שאיפה שלא יצאו מכאן רק נגרים וספרים, אלא לחבר אותנו לטכנולוגיה", מסביר פאדי.
שם, בחדר הצר, הם צפו לראשונה בסרטונים מתוך תחרויות הרובוטיקה. "לאף אחד מאיתנו לא היה רקע בטכנולוגיה", אומר פאדי. ובכל זאת, משהו ניצת בו ובנערים האחרים - והקבוצה החלה להתגבש. "בהתחלה עבדנו עם הכלים של אב הבית", נזכר פאדי, "אפילו לא היו לנו כלים משל עצמנו".
התחרות הראשונה התקיימה בישראל, והקבוצה הגיעה אליה נחושה - אך בפער גדול מקבוצות אחרות. בסוף התחרות, דורגה הקבוצה במקום ה-20 אלף בעולם. ובכל זאת, השופטים החליטו להעניק לקבוצה את פרס השיפוט, שניתן לקבוצות לא על בסיס ההישגים, אלא על סמך קריטריונים כמו מוטיבציה ושיתוף פעולה.
"רובוטיקה זה לא רק לבנות רובוט", מסביר פאדי. "יש גם חלק טיפולי, כי צריך ללמוד להתמודד עם לחץ. אנחנו, הנערים במעונות, הגענו למקום הזה כי לא ידענו להתמודד עם לחץ, וזה הוביל אותנו לעבירות ולדברים שאנחנו מתחרטים עליהם. ואז אתה מגיע לתחרות, וזה מלחיץ, וצריך להתמודד".
ויש דברים נוספים שהוא וחבריו למדו בזכות ההשתתפות במיזם: שיתוף פעולה, מנהיגות, יכולת אילתור. מבנה התחרות דורש מהקבוצות לפעול בכל פעם עם קבוצה אחרת, נגד שתי קבוצות מתחרות. בתחרויות בישראל, המשמעות היא שצריך לתקשר עם קבוצות דוברות עברית - בעוד שהנערים במעון דוברים ערבית.
"אנחנו מחברים בין המגזרים", אומר פאדי. בתחרויות בינלאומיות צריך לתקשר בשפה האנגלית, "אז גייסנו מורה לאנגלית שיכין אותם", אומר אברהים מטאנס, מנהל בית הספר במעון.
פאדי: "רובוטיקה זה לא רק לבנות רובוט. יש גם חלק טיפולי, כי צריך ללמוד להתמודד עם לחץ. אנחנו, הנערים במעונות, הגענו למקום הזה כי לא ידענו להתמודד עם לחץ, וזה הוביל אותנו לעבירות ולדברים שאנחנו מתחרטים עליהם. ואז אתה מגיע לתחרות, וזה מלחיץ, וצריך להתמודד"
הקבוצה המשיכה להתאמן ולתרגל, והרובוטים הלכו והשתכללו. בשלב הזה כבר הוצמדו לקבוצה, כמו לקבוצות אחרות הפועלות במסגרת החסות, מנטורים שליוו את הנערים והנערות.
לפני כחצי שנה, השתתפה נבחרת שהורכבה מנערים ונערות ממוסדות שונים בחסות הנוער, באולימפיאדת רובוטיקה שהתקיימה בפנמה. "זו הזדמנות שמקבלות בדרך כלל הקבוצות הכי חזקות בארץ", אומר פאדי. הקבוצה סיימה במקום ה-70 מתוך 200 משתתפים, וגם הדירוג הבינלאומי שלה השתפר בינתיים מאוד - למקום ה-1,000 בעולם.
לצאת לחיים עם מיומנויות וכלים
בשבוע שעבר, לאחר רצף ניצחונות בתחרויות בישראל, קיבלה הקבוצה מ"נוף הרים" הזדמנות בינלאומית נוספת: השתתפות באליפות רובוטיקה בינלאומית בקנדה, לצד קבוצת הנערות ממעון החסות "אל בוסתן".
יעקובוביץ' מסביר שזוהי תחרות בינלאומית ברמה גבוהה, "עם שופטים קשוחים". רוב הקבוצות נושרות לאחר שלב הפלייאוף - אך הקבוצות הישראליות החזיקו מעמד, והעפילו לשלב הבא. קבוצות הבנות הגיעה לרבע הגמר, ובינתיים הקבוצה של "נוף הרים" המשיכה לצבור ניצחונות בזה אחר זה.
בדרך נרשמו כמה אירועים דרמטיים, כמו חלק אוטונומי שהתקלקל רקע לפני התחרות, ותוקן במהירות שיא בידי חברי הקבוצה. וכך הגיעה הקבוצה לשלב הגמר, וסיימה במקום השני והמכובד מאוד.
יעקובוביץ' גאה בקבוצה, אבל בשלב הזה ההישג כבר לא מפתיע אותו. "מהר מאוד אפשר היה לראות שהנערים האלה לא פחות טובים מכל אחד אחר, ויש נערים ברמה סופר גבוהה. הם עברו בחיים שלהם דבר או שניים, נכון. בזכות הרובוטיקה הם יכולים למצוא תחום שהם אוהבים ולעוף עליו, והכי חשוב, לצאת לחיים עם מיומנויות וכלים".
מבחינת פאדי, ההישגים הם לא רק עניין אישי. "זה גם בשביל הנערים האחרים במעון, שרואים את היכולות שלנו. הם רואים מה עברנו, שהגענו כמותם בלי רקע ובלי עתיד, ואומרים לעצמם: 'רגע, אם הם יכולים אז גם אנחנו רוצים'".
פורסם לראשונה: 00:00, 23.06.26
