בגיל 59, כשהוא כבר סב לשבעה נכדים ומשוחרר ממילואים 12 שנים, החליט רס"מ י' לעלות חזרה למדים, ולחזור שיחידה שבה שירת מאז שנת 1989.
י', שמתגורר ביישוב הקהילתי הושעיה בעמק יזרעאל, שירת כלוחם בגדוד "שקד" של חטיבת גבעתי כתלמיד בישיבת הסדר. כשהשתחרר משירות סדיר, הוא צורף כמילואימניק לגדוד 9219 של חטיבת עציוני. הוא המשיך לעשות מילואים עד גיל 47, והשתחרר כשהוא החייל המבוגר ביותר בגדוד, שמורכב מיוצאי חטיבת הנח"ל.
במקביל לשירות המילואים המסור, למד י' מדעי המחשב באוניברסיטת בר-אילן. לאחר קבלת התואר הוא החל לעבוד בתחום התוכנה, וכיום הוא מנהל את הסניף הישראלי של חברה בינלאומית וממונה על צוות של כ-30 עובדים.
"למרות שגיל הפטור שלי היה 40, המשכתי לשרת במילואים שנים אחר כך", הוא מספר, "בסוף נאלצתי לפרוש בגלל בעיית גב, ומאחר שביצעתי תרומת כליה לאדם שלא הכרתי.
"ב-7 באוקטובר גויסו שלושה מבניי למילואים כלוחמים. מספר חודשים אחרי תחילת המלחמה, כשהבנתי שמדובר במשהו ממושך, פניתי לאנשים שמכירים אותי בגדוד שלי ושאלתי אם הם זקוקים לשירותיי. התשובה הייתה חיובית, הוחזרתי למצבת כוח האדם ושובצתי כסמל מבצעים בחמ"ל הגדודי".
"הייתה דילמה אם לחזור לשירות"
כעבור חודשיים אירוע אסון. "בני, איתן הי"ד, נפל", מספר י', "הוא היה בן 28, קצין בחטיבה 8 שגויס למילואים עם תחילת המלחמה. איתן היה נשוי ואב טרי. הוא היה לקראת סוף שנה שלישית בלימודי משפטים ופילוסופיה באוניברסיטה העברית, סטודנט מצטיין.
סרן (במיל') איתן קופלוביץ ז"ל עם אשתו יעל
(באדיבות המשפחה)
"בסבב הראשון איתן היה בגבול הצפון, תחת פיקוד הגדוד שלי. אחרי ארבעה חודשים של לחימה בצפון הוא שוחרר, ואז גויס שוב לשירות בעזה. הוא היה בפלוגת שריון על חוף הים בציר נצרים. הם יצאו למספר פעולות, ובאחת מהן הטנק שלו עלה על מטען. איתן ואילון ויס ז"ל נהרגו. ניר חדד, שנפצע אנושות, נפטר מפצעיו אחרי ארבעה חודשים.
"החילוץ מהטנק היה סיפור גבורה עילאי: לוחמינו נכנסו לטנק בוער בזמן שהתחמושת הקלה שלו מתפוצצת, וחילצו את גופות חבריהם ואת הלוחמים הפצועים".
"המשפחה מבינה למה זה כל כך חשוב לי דווקא עכשיו". רס"ם (במיל') י' עם חבריו למילואים
(צילום: באדיבות המצולם)
איתן הותיר אחריו את אלמנתו, יעל, שהייתה בת 27 כשנהרג ואת בנם התינוק בועז. "בעקבות האסון עשיתי הפסקה מהמילואים, אבל אחרי פחות משנה החלטתי לחזור לגדוד ולהמשיך לשרת", מספר ישי, "הדור הצעיר כורע תחת הנטל, ולכן צריך לתת להם כל עזרה אפשרית.
"אני עושה פעילות שתואמת את יכולתי הפיזית, ומנסה לתרום איפה שרק אפשר. האסון שעברנו השפיע על כל החיים שלי, וגם היחס שלי לשירות קיבל משמעות אחרת. יש לזה כיום משקל רגשי גדול בהרבה.
"הייתה לי דילמה אם לחזור לשירות, לא היה ברור מה תהיה ההשפעה של זה על אשתי, לקח זמן עד ששאלתי אותה אם היא מסכימה - והיא הסכימה. היה ברור לכל המשפחה שלי שאני עושה משהו פחות מסוכן ממה שעשיתי בעבר, והם סומכים עליי. הם גם מבינים למה זה כל כך חשוב לי דווקא עכשיו".
פורסם לראשונה: 00:00, 07.07.26
