הרבה לפני הקייטנות הממותגות, מתחמי הנינג'ה, הטיקטוק והחופשות המשפחתיות מעבר לים, החופש הגדול בישראל נראה פשוט הרבה יותר, והילדים של אותה תקופה הסתפקו במרחבי הטבע.
הם בילו בשדות, שיחקו בערימות חציר, נסעו על טרקטורים, השתכשכו בבריכות קטנות בצל העצים ונהנו ממופעים מקומיים מאולתרים ומשירה בציבור - כשהטבע והקהילה במרכז החוויה.
סדרת תצלומים מארכיון קק"ל, שנחשפת כעת לראשונה, מחזירה לרגע את הקיץ הישראלי של התקופה שלפני קום המדינה ושל שנותיה הראשונות, ומציגה חופש פשוט, קהילתי, מחוספס והרבה פחות ממוזג.
באחד התצלומים המוקדמים, שצולם באוגוסט 1930 על ידי הצלם יוסף שוויג, נראים ילדי תל יוסף יושבים על ערימת חציר גדולה בגורן. אין מתקנים, אין תפאורה ואין פעילות מובנית - רק קבוצת ילדים, שמש קיצית ונוף חקלאי פתוח.
בתצלום אחר, שתועד על ידי אברהם מלבסקי בבית קשת ב-1935, נראים ילדי היישוב יושבים יחד על טרקטור גדול. עבור הילדים של אז, הטרקטור לא היה רק כלי עבודה, אלא חלק בלתי נפרד מהנוף, מהחיים ומהמשחק.
ילדי בית קשת על הטרקטור, 1935
(צילום: אברהם מלבסקי, ארכיון הצילומים של קק"ל)
"כשמסתכלים על התמונות האלה, מבינים עד כמה החופש הגדול היה קשור למרחב שבו הילדים גדלו", אומרת אפרת סיני, מנהלת תחום הארכיונים בקק"ל. "היער, השדה, הטרקטור, הגורן והבריכה המקומית, כולם היו חלק מהילדות. אלו לא היו רגעים מבוימים של נופש, אלא החיים עצמם".
תצלום נוסף, משנת 1940, מציג ילדים מבלים בבריכה קטנה בשדות, כשברקע נראים בתי היישוב והשטח הפתוח שאפיינו את חיי הקיץ של אותם ימים. במקום פארקי מים ובריכות ענק - הספיקו לפעמים מאגר מים קטן, כמה חברים והרבה דמיון.
מבלים בבריכה, 1940
(צילום: אברהם מלבסקי, ארכיון הצילומים של קק"ל)
בקפיצה קדימה, לסוף שנות ה-60, מתגלה ישראל מעט אחרת - אבל רוח הקיץ נותרה דומה.
בתמונות מ-1969, שצולמו על ידי דפנאי איש שלום, נראים ילדי עמק בית שאן בקייטנה בבן שמן: פעם אחת כשהם צופים במופע בצל העצים, עם נער שמנגן באקורדיון מול קהל הילדים היושבים על הקרקע מולו, ופעם נוספת ליד מבנה הקייטנה, שעליו תלוי שלט המברך את ילדי העמק.
מופע לילדי עמק בית שאן בבן שמן, 1969
(צילום: דפנאי איש שלום, ארכיון הצילומים של קק"ל)
המדינה כבר בת יותר מ-20, אבל החופש עדיין מתנהל בקצב איטי, בחוץ, בקבוצה, ובעיקר סביב מפגש אנושי.
מבנה קייטנה עם שלט המברך את ילדי בית שאן
(צילום: דפנאי איש שלום, ארכיון הצילומים של קק"ל)
"יש בתצלומים האלה געגוע, אבל גם תיעוד היסטורי חשוב", מסבירה סיני. "הם מספרים איך נראו חיי היומיום של ילדים בארץ - לא דרך אירועים גדולים או טקסים רשמיים, אלא דרך רגעים קטנים: משחק, קייטנה, בריכה, שדה.
"הרגעים הללו מזכירים לנו את ימות הקיץ שלפני עידן המסכים. ימים שהיו פשוטים לכאורה, אך ייצרו חוויות משמעותיות, מעשירות ומעצבות".
לדבריה, חשיבותן של התמונות אינה רק נוסטלגית: "הארכיון שומר את ההיסטוריה הלאומית לא רק דרך תיעוד טקסים ורגעים מכוננים, אלא גם דרך חיי היומיום. כשאנשים רואים ילדים יושבים על חציר או מתאספים סביב מופע קטן ביער, הם מזהים משהו מאוד ישראלי, נוסטלגי ומחמם לב".
פורסם לראשונה: 00:00, 09.07.26
