שבע פעמים זכה עמית יונסי בן ה-14 באליפות ישראל בג'יו ג'יטסו, פעמיים באליפות אירופה ופעם אחת בסגן אלוף עולם. אך עבורו זו אינה רק זכייה ספורטיבית, אלא סגירת מעגל משפחתית שמתחילה באיראן לפני עשרות שנים.
מאחורי ההישג המרשים של יונסי, תלמיד כיתה ט' ב"אורט שחקים" - חטיבת הביניים "נופר" בנהריה, מסתתר סיפור משפחתי יוצא דופן של מורשת, כאב והתמדה, ששיאם בגאווה גדולה להתעטף בדגל ישראל על הפודיום בתחרויות הבינלאומיות, כשברקע מתנגנת "התקווה".
אמיר, סבו של עמית, נולד בעיר קראמנשה באיראן, וסבל מהצקות ומאנטישמיות בילדותו: בדרך לבית הספר, בהפסקות ואחרי יום הלימודים, נאלצו הוא וחבריו להתמודד עם איומים ולעיתים גם עם אלימות מצד הילדים האחרים.
כדי להגן על עצמו, החל אמיר להתאמן בהיאבקות, ועם הזמן הצטרפו אליו חברים וקרובי משפחה יהודים נוספים, שהאימונים העניקו להם ביטחון עצמי וכלי להתמודדות עם המציאות שבה גדלו.
ב-1979, בעקבות המהפכה האיסלאמית באיראן והחשש הגובר לעתידם של היהודים במדינה, קיבלה המשפחה החלטה לעזוב את ארץ מולדתם - ולעלות לישראל. הם יצאו בחשאי, כמעט מבלי שאיש ידע, דרך יוון, והגיעו ארצה.
כמה שנים מאוחר יותר פקדה את המשפחה טרגדיה כאשר בשנת 1995, בני, דודו של עמית, שהיה תלמיד וספורטאי מצטיין, נהרג מפגיעת קטיושה בנהריה במהלך ריצת אימון.
עמית, שלא זכה להכיר את בני, בחר להתאמן באותו מועדון שבו התאמן דודו, מתוך רצון להמשיך את דרכו ואת הערכים שהותיר אחריו. מאז, אמיר מלווה אותו לכל תחרות, ורואה בנכדו את המשך הדרך שלא נגדעה למרות האובדן הטרגי של בנו.
"סבא לימד אותי לא לוותר אף פעם ולהיות אחראי ותלוי רק בעצמי, כי הכול יכול להשתנות ברגע", מספר עמית. "כמו שסבא שלי סבל מהצקות בילדותו רק בגלל שהיה יהודי, ולא ויתר והלך ללמוד היאבקות והצליח להתמודד - ככה גם אני משתדל לא לוותר אף פעם.
"לייצג את המדינה באליפויות בינלאומיות, להניף את הדגל גבוה ולשמוע את 'התקווה' במדינה זרה - זה מרגש מאוד וגורם לי לחוש עוצמה וגאווה. במיוחד בימים אלו, כשיש עלייה באנטישמיות ברחבי העולם".
עמית על הפודיום. "להניף את הדגל גבוה ולשמוע את 'התקווה' במדינה זרה - זה מרגש מאוד"
(צילום: באדיבות המשפחה)
עכשיו, המטרה של עמית היא "להמשיך ולייצג את ישראל ברמות הגבוהות ביותר, ולהיות אלוף עולם בבוגרים". כדי להגיע לשם הוא מתאמן שש פעמים בשבוע, לעיתים גם פעמיים ביום, מקפיד על תזונה ועל שעות שינה מסודרות - ואת הלימודים הוא משלים בלילה.
"כשאני רואה את עמית עם דגל ישראל על החזה, אני מתרגש בכל פעם מחדש", מוסיף סבא אמיר בגאווה. "כילד יהודי באיראן, התאמנתי בהיאבקות כדי להגן על עצמי מפני אנטישמיות. וכשהנכד שלי עומד על פודיום באירופה, מניף את דגל ישראל וברקע מתנגן ההמנון הלאומי - עבורי זו תחושת ניצחון אישית ולאומית, והוכחה שלמרות כל מה שעברנו בחרנו בחיים ובתקווה".
פורסם לראשונה: 00:00, 21.07.26
