כמעט 60 שנה לא ידעה תמר אפללו היכן קבור בנה הבכור. בכל פעם שעלתה לקבר בעלה בבית העלמין בשדרות, היא הסיטה מבט אל עבר שורות המצבות האחרות ושאלה את עצמה את אותה השאלה: "איפה הוא?".
היא ידעה שאברהם נפטר כשהיה בן ארבעה חודשים בלבד. היא זכרה אותו, אבל מעולם - עד לשבוע שעבר - לא היה לה קבר לבכות עליו.
תמר אפללו משדרות איבדה את בנה הבחור שהיה בן ארבע חודשים וכמעט שישים שנה לא ידעה היכן נקבר
תמר אפללו משדרות איבדה את בנה הבחור שהיה בן ארבע חודשים וכמעט שישים שנה לא ידעה היכן נקבר
תמר אפללו עם תמונת בנה. "במשך שנים הדחקתי את האובדן"
(צילום: גדי קבלו)
סיפור שהחל בלב המקלטים של מלחמת ששת הימים ונחתם בשתיקה משפחתית כואבת, הגיע לסגירת מעגל בזכות פרויקט עירוני אחד ואנשים שלא ויתרו.

"לא לפתוח את הפצע"

הסיפור מתחיל ב-1966. תמר וארמונד אפללו, זוג צעיר, נישאו בשדרות. שנה לאחר מכן, בעיצומה של מלחמת ששת הימים, נולד בנם הבכור.
"ילדתי אותו ותוך יומיים פינו אותנו למקלט של העירייה בגלל המלחמה", משחזרת תמר, אז צעירה בת 23. "הכול היה כל כך מהיר. עשינו לו ברית מילה ופדיון הבן, הייתה שמחה גדולה. בגלל שפינו אותנו מהר, לא שמו לב למום שממנו סבל".
רק כשהגיעה לטיפת חלב לקבלת החיסון הראשון, הרופא הבחין שהדופק של התינוק אינו תקין. בדיקה מהירה גילתה חור גדול בליבו של אברהם הקטן. כעבור זמן קצר הוא נפטר. "הוא לא היה שקט. לקחתי אותו לרופא ילדים והוא שמע משהו לא תקין בדופק. שלחו אותנו לבית החולים ושם גילו שיש לו חור גדול בלב".
תמר אפללו: "הייתי בת 23, אמא שלי חזרה הביתה ואמרה שהוא נפטר. מתוך רצון להגן עליי היא לקחה על עצמה את סידורי הקבורה, ומעולם לא סיפרה לי איפה הקבר. כל השנים לא ידעתי איפה הבן שלי"
אמה של תמר, מתוך רצון עז להגן על בתה הצעירה משברון הלב, לקחה את העניינים לידיה – והחליטה "לא לפתוח את הפצע". השנים חלפו, השתיקה העמיקה והסוד נקבר יחד עם התינוק.
"הייתי בת 23, אמא שלי חזרה הביתה ואמרה שהוא נפטר. מתוך רצון להגן עליי היא לקחה על עצמה את כל סידורי הקבורה, ומעולם לא סיפרה לי איפה נמצא הקבר. במשך כל השנים לא ידעתי איפה הבן שלי".
בהמשך נולדו לתמר וארמונד שלושה ילדים נוספים. השנים חלפו, ארמונד נפטר בגיל 38, אחותה נרצחה בפיגוע ברחוב דיזנגוף בתל אביב, אך השאלה על מקום קבורתו של בנה לא עזבה אותה. "בכל פעם שעליתי לבית העלמין לקבר של בעלי, הייתי שואלת את עצמי איפה קבור הבן שלי".

שנים של הדחקה

את התשובה לתעלומה מצאה תמר, באופן בלתי צפוי, דווקא דרך מקום עבודתה: עמותת "גוונים" בשדרות, בה היא עובדת כבר 18 שנה.
לאחרונה החלה העמותה, בשיתוף עיריית שדרות, להוביל את מיזם "גן הבנים והבנות" - פארק שנועד להנציח את תושבי העיר שנפטרו ולא הותירו אחריהם דור המשך (כאלה שאינם מונצחים במסגרות ההנצחה הצבאיות או באלה של נפגעי פעולות איבה).
הקבר של אברהם אפללו
הקבר של אברהם אפללו
קברו של אברהם אפללו
תמר עצמה מסייעת בימים אלה בהקמת מאגר השמות של פרויקט ההנצחה. באחד הימים היא אזרה אומץ ופנתה לנירית רימון, ממובילות המיזם, וביקשה עזרה באיתור קברו של בנה.
תמר ונירית החליטו לנסות את מזלן, והתחילו בחיפוש בבית העלמין בשדרות. הן עברו בין החלקות, תרות אחר כל רמז. במהלך החיפוש הצטרף אליהן מתנדב במיזם, שהבחין לפתע במצבה ישנה.
כשהשלושה התקרבו אליה, הם הבחינו כי על האבן המאובקת חרוט אברהם אפללו, כשם התינוק שנפטר. "הלכנו לשם, ולהפתעתי גילינו שזה באמת הקבר שלו. לא האמנתי", משחזרת תמר.
בחלקה שבה ממוקם קברו של אברהם, שבאופן מפתיע נמצא לא רחוק מקברו של אביו ארמונד, קבורים תינוקות וילדים קטנים, וחלק מהמצבות כלל אינן נושאות שם. "זה היה ממש עניין של מזל", היא מוסיפה. "אם אותו מתנדב לא היה מבחין במצבה באותו רגע, ייתכן שהיינו ממשיכות לחפש עוד זמן רב.
"פתאום יש כתובת לזיכרון והאובדן מקבל מוחשיות. הדחקתי את זה במשך שנים, ומציאת הקבר מחזירה אותי אחורה ומציפה הרבה כאב, אבל עכשיו אני יודעת איפה הוא".
כעת, תמר פועלת לחידוש המצבה. "חשוב לי שיהיה ברור מי קבור שם. אחרי כמעט 60 שנה, אני סוף-סוף יכולה לתת לבן שלי את הכבוד שמגיע לו".
נירית רימון: "הסיפור של תמר ממחיש את המשמעות האמיתית של פרויקט 'גן הבנים'; יצאנו כדי להנציח את זכרם של יקירי העיר, ובדרך זכינו לסגור מעגל אישי וכואב שנשאר פתוח במשך כמעט 60 שנה"
לדברי נירית רימון, מעמותת "גוונים", "מטרת 'גן הבנים' היא לוודא שאיש לא יישכח. יש תושבים שלא הותירו אחריהם דור המשך שינציח את זכרם, ואנחנו מבקשים להיות אותו דור ממשיך עבורם. הסיפור של תמר ממחיש את המשמעות האמיתית של הפרויקט; יצאנו כדי להנציח את זכרם של יקירי העיר, ובדרך זכינו לסגור מעגל אישי וכואב שנשאר פתוח במשך כמעט 60 שנה".
ראש עיריית שדרות, אלון דוידי, הוסיף כי "'גן הבנים' הוא הרבה יותר מפרויקט הנצחה. הוא מבטא את הערבות ההדדית שמאפיינת את שדרות, ואת המחויבות שלנו לזכרם של כל בני ובנות העיר. הסיפור של תמר מרגש במיוחד, וממחיש כיצד מיזם קהילתי יכול להשיב למשפחה חלק מהזיכרון שנעלם במשך עשרות שנים".
עיריית שדרות ועמותת "גוונים" קוראות למשפחות נוספות המעוניינות לקחת חלק במיזם "גן הבנים והבנות", או כאלה שמחפשות מידע על יקיריהן, ליצור קשר עם העירייה.
פורסם לראשונה: 00:00, 23.07.26