העיניים של יצחק יוניאן סורקות את קו הטיילת בזמן שהוא מדבר. אולי במקרה תעבור חבורת נערים או נערות שאפשר להזמין לתוך המתחם על חוף טרומפלדור בתל-אביב. חמש דקות לתוך השיחה, זה קורה.
"קדימה, קדימה, כנסו", הוא מפציר בשני נערים על קורקינט. הם עוצרים, מתעניינים: זה בחינם? מה יש לאכול? אחר כך הם ממשיכים לדרכם, מבלי להיכנס. יוניאן מאוכזב, אבל הוא יודע: הם עוד עשויים לחזור.
גלריה
"בני נוער לא תמיד יבקשו עזרה, אבל הם תמיד צריכים לדעת שיש מבוגר שרואה אותם". מתחם הלילה בחוף טרומפלדור
(צילום: דנה קופל)
הוא לא טועה. כעבור כרבע שעה, הנערים שוב מופיעים. הפעם, הם נכנסים אל המתחם המגודר. יש מיץ פטל ובייגלה, פופים ומשחקי קופסה. ובעיקר, יש מדריכי נוער שתפקידם לקשור שיחה ולהקשיב. "תמיד שואלים אותי: 'מה, הנערים באים? למה שיבואו?' עובדה שכן. הם באים, והם חוזרים לילה אחרי לילה".
יוניאן (35) מכיר היטב את הדינמיקה הזאת: הוא איש טיפול שעובד עם אוכלוסיות שונות, אבל כבר שנים שבחודשי הקיץ הוא כאן - באחד ממתחמי הנוער הפועלים בתקופת החופש הגדול, במטרה לספק מרחב בטוח לבני ובנות הנוער המשוטטים ברחובות.
"באמת שאין קאצ'"
לפני כמה שנים הכיר במתחם מדריכה שהפכה להיות אשתו. כיום הוא מנהל המתחם בחוף טרומפלדור - אחד משמונה מתחמים שפועלים בתקצוב משרד הרווחה במסגרת התוכנית הלאומית לילדים ונוער בסיכון, וחלק מתוכנית נרחבת יותר שמפעילה עיריית תל-אביב לאורך רצועת החוף.
הרעיון פשוט: להיות במקום שבו הנערים והנערות מסתובבים ממילא, ולא להיפך. "באמת שאין קאצ'", אומר יוניאן. "לפעמים זה עושה להם - לנערים - קצר בראש. כי הם בטוחים שרוצים מהם משהו. אבל וואלה, אנחנו לא רוצים מהם כלום. מבחינתי, שיגיע לכאן נער ויישב כל הערב בלי להוציא מילה".
זה קורה לעתים, אך ביקור בשעת לילה במתחם מלמד שלרוב, המילים דווקא זורמות כמים, או כמו מיץ פטל - המשקה הנפוץ יותר במתחם.
להיות במקום שבו הנערים והנערות מסתובבים ממילא. הצוות המטפל במתחם הלילה
(צילום: דנה קופל)
באחת הפינות, שלוש נערות כבנות 15 משחקות "טאקי", ואגב כך מנהלות שיחה עם אחת ממדריכות הנוער. בפינה אחרת, נער מדבר עם מדריך אחר. הנושאים מגוונים: תוכניות להמשך הערב, תוכניות לקיץ.
לפעמים גולשים גם למקומות קצת יותר עמוקים: מערכות יחסים או נזקי העישון. הרעיון, מסבירים בצוות, הוא לגשש. לעתים, מגיעים נערים שבאמת רק חיפשו מקום להטעין את הטלפון ולשתות משהו מתוק. ולפעמים, מתוך השיחה, עולים גם נושאים מורכבים יותר שמצריכים התערבות.
"קודם שירגישו בטוחים, שירגישו בנוח. מתחילים עם הצרכים הבסיסיים", אומר יוניאן. "השאיפה היא שנצליח גם להכיר אותם באמת, כי זו הזדמנות חד פעמית".
"מתחילים עם הצרכים הבסיסיים". נערות במתחם הלילה
(צילום: דנה קופל)
לעתים דווקא בסיטואציה הזאת, בשעת לילה מאוחרת, הנערים והנערות מצליחים לשתף בדברים שלא הצליחו לדבר עליהם קודם.
"זה בדברים הקטנים", אומרת הדר כהן, עובדת סוציאלית שנמצאת גם היא במתחם בלילות. "עצם זה שמישהו יושב איתך רגע ומשתף - זו הצלחה. או העובדה שהוא היה כאן איתנו, ולא רב מכות על הטיילת או שתה".
ולעתים, מתוך השיח הלילי היא מצליחה לייצר קשר שיימשך גם בשעות הבוקר. "פתאום מתוך השיחה מתברר שהוא לא הולך לבית ספר, או שיש לו בעיה כזאת או אחרת, והוא לא יודע למי לפנות. נער כזה לא ילך מיוזמתו לרווחה ויגיד 'שלום, אני צריך עזרה'. ופה, איכשהו, זה קורה".
לפני כמה ימים, מספרים בצוות, הגיע למתחם נער שנראה במצוקה של ממש. "ראינו אותו מסתובב כאן, ובהתחלה הוא לא נכנס. יום אחר כך כבר ידענו מיהו, והצלחנו להגיע אליו ולשכנע אותו להיכנס". כרגע, ולאחר שנוצרו קשרי אמון בינו לבין הצוות במתחם, נכנסו לתמונה גם גורמי רווחה רשמיים.
אבל גם במקרים פחות קיצוניים, הצוות מרגיש שיש לו הרבה מה לתרום. "זה לא חייב להיות עכשיו דבר גדול כמו נער עם קשיים משמעותיים בבית. זה יכול להיות מישהו שסתם מרגיש לבד, ואפשר לעזור לו עם חיבור למועדון נוער אחרי בית ספר, או להציע לו לעבור בית ספר.
"יש דברים שאנשים שפוגשים את הנער ביום-יום לא תמיד יראו, וכאן לפעמים הם מצליחים להוציא קול אחר שלא יוצא בדרך כלל", מוסיף יוניאן.
מדברים בגובה העיניים
"בני נוער לא תמיד יבקשו עזרה, אבל הם תמיד צריכים לדעת שיש מבוגר שרואה אותם", מסבירה עו"ס אילה מאיר, מנהלת התוכנית הלאומית "360" לנוער בסיכון - תוכנית בין-משרדית שמוביל משרד הרווחה, ובמסגרתה מופעלים המתחמים ברחבי הארץ.
"אנחנו צריכים לפגוש אותם במקום שבו הם נמצאים בגובה העיניים, בלי שיפוטיות ועם נכונות אמיתית להקשיב". כך נראית מניעה אמיתית, מסבירה מאיר. לא לאחר הפגיעה, השתייה המרובה או האסון - אלא, בתקווה, לפני כן.
"המציאות יותר קשה, והם מרגישים שהם צריכים לברוח ממנה"
(צילום: דנה קופל)
לאורך הלילה, הרכב הנערות והנערים משתנה: לפני השעה 22:00, כשהמתחם עוד לא נפתח באופן רשמי, חולפים על פניו נערים צעירים, בני 13 לכל היותר. ניכר שהם מסתובבים על החוף כבר זמן רב, והם מחכים שהמתחם ייפתח.
לקראת חצות, הגילאים הופכים מבוגרים יותר. יש בהם מי שכבר מכירים את המתחם ומגיעים אליו בפעם השנייה והשלישית, ומי שחלפו במקרה. יש בהם תושבי תל-אביב שהגיעו ישר מהבית, אך גם רבים אחרים. נוער מכל הארץ, מכל המגזרים וקצוות הקשת הדתית.
מקיץ לקיץ, לצוות יש פרספקטיבה על השינויים שעוברים על בני הנוער בישראל - שינויים המשתקפים גם במחקרים וסקרים שנערכו בשנים האחרונות.
"מהניסיון שלי, הרבה יותר נערים מעשנים, צורכים סמים, משתכרים בהשוואה לשנים קודמות", אומר יוניאן, "רואים ממש את ההבדל. המציאות יותר קשה, והם מרגישים שהם צריכים לברוח ממנה".
בתוך המתחם אסור לשתות ולעשן, והצוות מקפיד על כך, אבל איכשהו הגבולות מתקבלים בהבנה. אולי זה משום שזה נעשה בלי פשרות, אבל גם ברוח טובה.
פורסם לראשונה: 00:00, 29.07.26
