השבר של האנשים שאמורים לטפל במשברים המשפחתיים: הנתונים המעודכנים על ענף העובדים הסוציאליים בישראל מציירים תמונה מדאיגה של עומס מטורף שרק גדל, שכר נמוך ומוטיבציה שהולכת ונשחקת.
התוצאה: רוב העו"סים ציינו כי בגלל שהם נאלצים לטפל כל אחד במאות משפחות - המענה שהם מעניקים לאנשים בחברה שהכי זקוקים לעזרה הוא ברמה בינונית בלבד.
מריה פודגייצקי, עובדת סוציאלית ומנהלת האגף לשירותים חברתיים בעיריית חריש, מכירה היטב את הקשיים בענף. היא מראיינת מועמדות לעבודה כעו״סיות פעמיים בשבוע בממוצע. ״אמנם יש מועמדות ומועמדים", היא אומרת.
אבל בכל שיחה מחדש פודגייצקי נתקלת בקושי דומה: לאחר שהן נחשפות לתנאי השכר, רק מעטות מהמועמדות מביעות רצון לעבוד בשירות הציבורי. מעטות עוד יותר הן אלו שמעוניינות לעבוד במה שנחשב לתפקיד ליבה במערכת הציבורית - עו״ס משפחה באגף לשירותים חברתיים. פודגייצקי מבינה אותן. ״למה להן?", היא תוהה, ובאותה נשימה גם מדברת בשבחו של התפקיד הזה: "סיירת מטכ"ל, המרצדס של המקצוע", היא אומרת.
עו"ס המשפחה היא בדרך כלל הגורם הראשון שפוגש את המשפחות הפונות לשירותי הרווחה. משברים משפחתיים, מצוקה חומרית או קושי משמעותי אחר. אך שומרות הסף של המערכת הן גם אלה שסובלות מהאחוזים הגבוהים ביותר של תת-איוש: כ-15% מהתקנים שמקצה משרד הרווחה בתחום אינם מאוישים. אמנם, מדובר בשיפור מסוים בהשוואה למצב לפני חודשים אחדים (אז עמד שיעור התקנים הלא מאוישים על 18%), אך התמונה הכללית עדיין רחוקה מלהשביע רצון.
המטופל התפוצץ מכעס
המשמעות היא שהעומס המוטל על עו״סיות המשפחה רק הולך וגדל: 100, 200 ולפעמים אפילו 300 משפחות שנמצאות תחת אחריות העו״ס. ״עו״ס טוב הוא כמו רופא טוב, שיודע לאבחן טוב את הבעיה. והוא כמו עורך דין, שיודע לעשות מיצוי זכויות. כשהוא לא פנוי להקדיש זמן למשפחה - הוא לא עושה עבודה טובה״, אומרת פודגייצקי.
מבקר המדינה פרסם בחודש שעבר דו״ח שהתמקד בבדיקת מספר מצומצם של רשויות, והראה כיצד הן מתקשות לאייש את התקנים שנוספו על רקע מלחמת ״חרבות ברזל״. במסגרת בדיקת המבקר נערך גם סקר שבו העידו העו״סיות על שחיקה רבה ועל קושי להעניק טיפול ראוי לפונים.
"לפני כמה שבועות הגיע אלינו מטופל ש'התפוצץ' מכעס", נזכרת פודגייצקי, הוא אמר: ׳אפילו ביקור בית לא עשו אצלי'. והאמת? הוא צודק. מגיע לו שנראה איפה הוא חי, שנבין את המצוקה שלו. אבל אין שום סיכוי שלעובדת הסוציאלית יהיה פנאי לזה. זה נורא מאכזב אנשים״.
העומס על כתפי עו"סיות המשפחה מתורגם לשחיקה, שמובילה לעזיבה ולהעמקת המחסור והוא ייחודי לתחום זה. הסיבה היא כי משרד הרווחה לא הגדיר מכסת תיקים מרבית לעו״ס משפחה. זאת בהשוואה לתפקידים אחרים בתוך המחלקה, כמו עו״ס ייעודי לטיפול בהתמכרויות או בטראומה מינית, להם הוגדרה מכסה מרבית של מטופלים. ״יש תפקידים שבהם העובד יכול לומר: ׳סליחה, אני מטפל בכך וכך מטופלים׳, ולעומת זאת עו״ס משפחה מטפל בכל מי שמגיע״, אומרת פודגייצקי, ״איך אני אמורה להסתכל בעיניים לעובדת שצריכה להתמודד עם 250 תיקים, בזמן שלעובדת אחרת יש 25 תיקים בלבד?״.
״עם השנים נוצר פרדוקס מקצועי״, מסכימה ניצה קמיל, מנהלת תחום מדיניות משפחות במשרד הרווחה. ״דווקא התפקיד של עו״ס המשפחה, שהוא ליבת העשייה במחלקה, נתפס כשלב בדרך לתפקידים אחרים״. במשרד הרווחה מודעים לפער, ומתארים כמה צעדים שננקטים בשנים האחרונות כדי לגשר עליו. כך למשל, המשרד מאפשר למנהלי מחלקות הרווחה להמיר תקנים לא מאוישים של עובדות סוציאליות בתקן חלופי של ״תומך עו״ס״ - תפקיד שאינו דורש השכלה מיוחדת, ואמור לסייע לעובדות הסוציאליות במשימות טכניות וביורוקרטיות, על מנת לפנות אותן לעבודה טיפולית יותר.
הפגנת תמיכה בעובדים הסוציאליים
אתי קיסוס, סמנכ"לית המינהל לשירותים חברתיים במשרד הרווחה, מתארת גם תוספת משמעותית של שעות הדרכה לעובדות - פונקציה ש״עוזרת לשמר עובדים וגם להפחית מהמעמסה הרגשית".
בנוסף, הקצה המשרד תקציבים משמעותיים לבינוי במחלקות לשירותים חברתיים.
בורחות מהרשות המקומית
ויש עוד פרדוקס, גדול לא פחות: מספר הסטודנטיות לעבודה סוציאלית הולך וגדל, ולאחרונה מסיימות את התואר יותר מ-1,500 בשנה. ואולם, רק כרבע מהן יפנו לעבודה ברשויות המקומיות - אחרות ימשיכו לתואר שני על מנת לפתוח קליניקה פרטית, או יפנו לעמותות הרווחה הרבות שפועלות בתחום.
"זה אתגר", אומרת קיסוס, "הסוגייה הזאת מאוד מעסיקה אותנו".
כחלק מהניסיון למשוך את הסטודנטים למערכת הציבורית, מפעילים עבורם במשרד תוכניות הכשרה בתוך המחלקות - בתקווה שחלקם יבחר להישאר שם גם לאחר תום הלימודים. "המטרה היא לגרום להן להבין שזה בית הספר האמיתי לעבודה סוציאלית", אומרת קיסוס.
אלא שכאמור, גם מי שכבר תבחר לפנות לשדה הציבורי - תעדיף לעיתים קרובות תפקיד שאינו עו"ס משפחה. מטרידה מכך העובדה שעל פי בדיקה שערך משרד הרווחה לאחרונה - 40% מהעובדות עוזבות תוך זמן קצר, כמעט כולן בשנתיים הראשונות לעבודתן.
במשרד הרווחה מבטיחים לפעול על מנת לצמצם את הביורוקרטיה הכרוכה בתפקיד, באמצעות כלי דיגיטלי שיעזור בכתיבת הדוחות הסוציאליים, ובוט שיידע לענות על שאלות בתחום כללי העבודה הסוציאלית, במקום לעיין באינספור מסמכים מיושנים.
אלא שבינתיים, העומס רק גדל. "אנחנו כבר מזמן לא במניעה", אומרת פודגייצקי "אנחנו כל הזמן מטפלים בקצוות - נשים באלימות, קטינים במצוקה. למרות שמהות התפקיד היא לעזור לאנשים באופן כללי, לפני שמגיעים לקצה".
פורסם לראשונה: 00:00, 12.08.26
