"היום אני מצליחה לחייך", אומרת יעל. אבל לפני כשלוש שנים, כאשר מעל ראשה ריחף האיום כי תיאלץ להיפרד מהילדה שגדלה אצלה כמעט כל חייה, יעל הייתה אדם אחר.
גלריה
יעל ובתה מאיה (שמות בדויים). "זה לא הגיוני שייקחו ילד בגיל תשע, וינתקו אותו מהעולם שלו נגד רצונו"
(עמרי שטיין)
גם מאיה (השמות בכתבה בדויים), שהייתה אז בת תשע, לא הייתה אותה הילדה. "עולם שלם של חרדות מטורפות, מטורפות", משחזרת יעל.
היום, כשמאיה היא ילדה שמחה על סף גיל ההתבגרות, יעל מצליחה לספר את סיפורה - סיפור של ילדה שעברה בחייה הקצרים טלטלות רבות, רבות מדי, וכמעט נאלצה לעבור טלטלות נוספות - בחסות שירותי הרווחה.
את הסיפור שלה, שהיא נאלצת לספר ללא פרטים מזהים בשל המגבלות שמטיל החוק על חשיפת פרטי ילדים באומנה, היא מבקשת לתרגם למסקנות שיאומצו בידי המדינה ומשרד הרווחה: חוק שיגדיר מהי מכסת הזמן המרבית שלאחריה ילד שהועבר למשפחת אומנה לא יעבור טלטלות נוספת, אלא יישאר באופן קבוע בחזקת הורי האומנה שלו.
"המצב הנוכחי לא יכול להימשך, פשוט לא יכול", אומרת יעל. "יד אחת מוציאה את הילד לאומנה כדי שיהיו לו חיים טובים, ויד שנייה מבקשת להחזיר".
"הודיעו שמאיה חוזרת"
מאיה הגיעה למשפחתה של יעל ישר מבית החולים. זו הייתה אמורה להיות שהות זמנית וקצרה, רק עד שיתפנה עבור אמה הביולוגית של מאיה מקום בתוכנית ייעודית לנשים ששירותי הרווחה הגיעו למסקנה כי קיים סיכון לעתיד הקשר שלהן עם ילדיהן.
התמכרויות, חיים ברחוב ונסיבות חיים קשות מאוד הן רק חלק מהמאפיינים של האמהות המטופלות בתוכנית.
יעל: "צריך להבין כמה זה קשה, כמה כפויית טובה כלפי אמא שלה היא הרגישה באותו הרגע. זו ילדה שאוהבת את אמה הביולוגית ואוהבת את הבילויים איתה, אבל בסוף, הייתה תוכנית גדולה שנרקמה מאחורי גבה - למרות שלכולם היה ברור שמעבר נוסף לא יהיה לטובתה"
אך הציפייה לשיקום הלכה והתארכה, ומאיה נשארה אצל משפחתה של יעל במשך שנתיים. בת בית לכל דבר. "ואז, בגיל שנתיים, הוחלט שהיא חוזרת לאם הביולוגית שלה". הפרידה הייתה כואבת, אך יעל ומשפחתה קיבלו אותה בהבנה. "התנחמנו במחשבה שהיא עם אמא שלה עכשיו, נאחזנו בתקווה שיהיה לה טוב", משחזרת יעל.
אלא שהתברר שהפרידה אינה סופית. כעבור פחות משנה, אמה הביולוגית של מאיה הבינה שהיא לא מסוגלת לגדל אותה. "קיבלתי טלפון משירות האומנה, והודיעו לי שמאיה חוזרת". וכך, מגיל שלוש, מאיה חזרה להתגורר עם יעל ומשפחתה.
בין אם זכרה את הבית שבו גדלה עד גיל שנתיים ובין אם הספיקה לשכוח - מאיה השתלבה במהירות במשפחת האומנה שלה. יעל הייתה משוכנעת שהפעם, הקשר הוא לתמיד.
אלא שאז, עננת הפרידה שבה לחייהם: במשרד הרווחה הציעו לאמה הביולוגית של מאיה להצטרף לתוכנית בשם "משפחה מיטיבה", שנועדה לאמהות ששירותי הרווחה זיהו כי קיים פוטנציאל גבוה לשקמן, ומתוך כוונה לקבוע בתום התוכנית פרק זמן קצוב האם ההורים השתקמו או שמא יש למצוא לילד משפחה קבועה באמצעות אימוץ.
אמה של מאיה עשתה כל מאמץ לעמוד בהצלחה בתנאי התוכנית, ולקבל בחזרה את בתה. בשירותי הרווחה תמכו ברעיון. "מי חשב שהיא עוד פעם תלך מאיתנו? מה, זה צעצוע?", תוהה יעל, "זה לא הגיוני שייקחו ילד בגיל תשע וינתקו אותו מהעולם שלו נגד רצונו. יש לו משפחה שאוהבת אהבת נפש, חיים שלמים. איך אפשר לחשוב שזו טובתו של הילד?".
אך מרגע שהאפשרות הייתה על השולחן, יעל נאלצה לשתף פעולה: להסיע למפגשים משותפים עם האם הביולוגית, לקחת לטיפולים. "מבחינת הרווחה, היחס אלייך הוא כאל נותנת שירות", אומרת יעל.
מאיה לא הייתה מודעת למתרחש, אבל הרגישה שמשהו קורה. "פתאום שעות הביקור עם אמא שלה מתרחבות, ואמא שלה עושה מאמצים לקנות את לבה - קונה לה מה שהיא רוצה, לוקחת אותה לאן שהיא רוצה. היא הבינה שמשהו מוזר קורה פה".
התחושה שמעל ראשה מתנהל מאבק השפיעה על מאיה. "מילדה שמחה עם חברים, עולמה התערער". חרדות, קשיים בבית הספר, תגובות פיזיות קשות. רגע ההכרעה הלך והתקרב, ונראה היה שלפי כל הסימנים שירותי הרווחה, ובעקבותיהם בית המשפט, יכריעו כי על מאיה לחזור לאמה הביולוגית.
רק ברגע הכמעט אחרון, מאיה עצמה התפרצה במפגש ואמרה מה שלא העזה לומר קודם: שהיא מעוניינת להישאר אצל משפחת האומנה שלה.
יעל ובתה מאיה (שמות בדויים). "מבחינת הרווחה, היחס אלייך הוא כאל נותנת שירות"
(צילום: עמרי שטיין)
"צריך להבין כמה זה קשה, כמה כפויית טובה כלפי אמא שלה היא הרגישה באותו הרגע", אומרת יעל. "זו ילדה שאוהבת את אמה הביולוגית ואוהבת את הבילויים איתה, אבל בסוף, הייתה תוכנית גדולה שנרקמה מאחורי גבה - למרות שלכולם היה ברור שמעבר נוסף לא יהיה לטובתה. ילדה בת עשר לא צריכה לעמוד ולצעוק 'אני לא עוזבת את המשפחה שלי לא אתן שייקחו אותי'. יש לזה מחיר ענק".
בכל זאת, על אף הקושי, הדברים נאמרו. האירוע הזה, בשילוב כמה נורות אדומות שנדלקו באותה העת אצל שירותי הרווחה, הורידו לבסוף את האפשרות שמאיה תחזור לאמה הביולוגית. אך האפשרות הייתה קרובה מאוד.
למעלה מ-1,000 פניות
במשרד הרווחה מתמודדים בשנים האחרונות עם מחסור מעמיק במשפחות אומנה, ולאחרונה אף יצא המשרד בקמפיין שמטרתו להעלות מודעות לנושא. בעקבותיו, אומרים במשרד, כבר הגיעו למעלה מ-1,000 פניות מצד מתעניינים.
בכנסת האחרונה אף קודמו בוועדת הרווחה של הכנסת, בראשות ח"כ מיכל וולדיגר, כמה חוקים שנועדו להרחיב את מאגר המשפחות ולהקל על חסמים ביורוקרטיים שונים שבהם נתקלות משפחות אומנה: ביטול הגבלת הגיל על משפחות האומנה, ונקבע נוהל שמאפשר להורי האומנה לספק טיפולים נפשיים לילדיהם מבלי שיידרשו לפנות לאישור בית המשפט, כפי שהיה קודם לכן.
יעל מברכת על כך, אך סבורה שאלה שינויים מינוריים בהשוואה לשינוי האמיתי הדרוש: שינוי שיקבע כי מצב של שהות באומנה הוא זמני בלבד - ולאחריו חייבת להתקבל החלטה המקבעת את מצבו של הילד.
"היום אין גבול לכמה זמן ילד יכול להישאר במצב הזמני של אומנה, וזה משהו שחייב להשתנות. כל עוד יש ברקע פחד שיום אחד ייקחו את הילד - זה פוגע בקשר עם משפחת האומנה, ומי שנפגעים הם הילדים".
יעל אף חוקרת בימים אלה את הנושא, ובמסגרת זו ראיינה הורי אומנה נוספים. "אחת האמהות אמרה לי: 'בכל פעם שעולה האפשרות שהילד יחזור למשפחה הביולוגית - כל חיבוק מרגיש כמו חיבוק של פרידה וכאב".
חוסר הוודאות בנוגע לעתידו של הילד צובע כל פן בחייו אצל משפחת האומנה. "לתכנן חופשה בחו"ל - לקחת אותה בחשבון או לא? חברה מביאה בגדים שנה קדימה - לקחת או לא? כל דבר שקשור ביציבות מתערער".
"לזמניות יש השלכות"
דוח מבקר המדינה משנת 2023 הציף את הבעייתיות במצב הנוכחי. על פי הדוח, לרוב המוחץ של הילדים השוהים באומנה, לא נקבעה כל תוכנית טיפול שנועדה לקבוע מה יהיה גורלם בתוך פרק זמן קצוב.
כך, למעשה, נותרו הילדים במצב הזמני של אומנה ללא תאריך תפוגה. "לזמניות האינסופית הזאת יש השלכות", אומרת יעל.
"כל דבר שקשור ביציבות מתערער"
(צילום: Shutterstock)
באופן רשמי, במשרד הרווחה מסכימים עם גישתה של יעל. "משרד הרווחה רואה חשיבות עליונה בכך שכל ילד וילדה יגדלו בבית בטוח, יציב ומיטיב, ופועל לממש עיקרון זה באמצעות מגוון מענים טיפוליים ותומכים בקהילה", נמסר ממשרד הרווחה במענה לפנייתנו.
אלא שבפועל, הנתונים מלמדים כי גם היום - שלוש שנים לאחר פרסום הדוח - רק כ-1% מהילדים עוברים לססטוס של אימוץ בידי משפחות האומנה שלהם. "בפועל, אין מדיניות של בית קבוע", אומרת מיכל דביר, בעצמה אם אומנה לילדים שבגרו, שייסדה עם משפחות נוספות את עמותת "עוגן למשפחות האומנה".
ממשרד הרווחה נמסר עוד, כי "כאשר קיימת אפשרות לשיקום התא המשפחתי, המשרד משקיע בליווי ובטיפול במטרה לאפשר לילד להמשיך לגדול במסגרת משפחתו. רק כאשר לא ניתן להבטיח את שלומו והתפתחותו של הילד בביתו, נשקלת השמה במסגרת חוץ ביתית, בהתאם להערכה מקצועית ולטובת הילד.
"במערך האומנה בישראל, לכל ילד וילדה נבנית תכנית טיפול אישית, הכוללת גם התייחסות לקשר עם הוריהם הביולוגיים ולבחינה מקצועית שוטפת של טובתם. בהתאם לנסיבות, נשמר ומטופח הקשר עם המשפחה הביולוגית, כאשר טובת הילד היא השיקול המרכזי בכל החלטה.
"בנוסף, בשנים האחרונות חלה התפתחות משמעותית במדיניות המשרד, וכיום אומנה ארוכת טווח מוכרת כחלק ממדיניות הבית הקבוע עבור ילדים שאינם יכולים לשוב לבית הוריהם. גישה זו מאפשרת להעניק לילדים יציבות, רציפות ותחושת שייכות לאורך זמן".
פורסם לראשונה: 00:00, 05.08.26
