"חשוב לנו שהעבודה עם המטופלים תהיה הדדית. אנחנו רוצים לחשוב יחד איתם מה הם חווים, איזו מפה יש להם ואיך אנחנו יכולים לעזור להם לנווט בה. להתחיל לנוע בבוץ שהם התחפרו בו. לא להשאיר פצועים בשטח", מסביר הפסיכיאטר ד"ר יען שרייבמן, את הרעיון מאחורי מרכז "ציפור נפש" שהקים עם שני אחיו גור ולהב בכפר סבא.
את המחיר הנפשי הנלווה לפעילות מבצעית הבינו האחים שרייבמן כבר בבוקר שבת ב-7 באוקטובר, שבה כולם עלו על מדים ויצאו למילואים.
- ליצירת קשר עם מרכז "ציפור הנפש" - לחצו על הקישור
"פגשתי בשטח הרבה חיילים בתת-תפקוד", מספר להב שרייבמן, מג"ד (במיל') בפיקוד העורף, עורך דין ורואה חשבון, המשמש גם כמנכ"ל המרכז. "אחרי התקף של אחד מהמפקדים בגדוד, התקשרתי ליען. כאח של פסיכיאטר, יש לי חבר טלפוני צמוד.
"בהמשך, הייתה לנו משימה של זיהוי חללים בשדה תימן. הבנתי שבעקבות התמודדות עם אירועים מורכבים שעוד לא נחשפנו אליהם בעבר ‑ תהיה פה השפעה הרבה יותר רחבה, ולי כמפקד יש אחריות כלפי החיילים, שלא מסתיימת כשהצו נגמר".
החיבור הטבעי בין שלושת האחים הוליד את המרכז, שנפתח באופן רשמי באפריל 2025 וליווה מאז כבר 600 מטופלים ומטופלות. האתגר האמיתי, שבו הצליחו לעמוד, היה לא להסתמך על תרומות להפעלתו.
"הוא פונה לכל מי שבמצוקה נפשית, לא רק סביב המלחמה", מספר יו"ר המרכז, תא"ל (במיל') גור שרייבמן, לשעבר מפקד אוגדת "אדום", שייטת 13 ובה"ד 1. "אחרי הכול, המענים במערכת בריאות הנפש היו מוגבלים עוד לפני 'חרבות ברזל', והחזון שלנו מיועד לכולם".
ד"ר יען שרייבמן: "ברפואה הקלאסית, קודם מתמקדים בטיפול, ורק אז מתחילים בשיקום. אצלנו זו הליכה בשתי רגליים יחד - אי אפשר להתרכז באחד ואז בשני"
11 החדרים במרכז מציעים עולם טיפולי עשיר, הכולל מפגשים אישיים, זוגיים או משפחתיים, למבוגרים ולילדים; שיחות עם מטפלים קליניים וטיפולים בציור, בתנועה ובמוזיקה.
אבל הייחוד של המקום, מדגיש המנהל הקליני יען ‑ פסיכיאטר מומחה למבוגרים המשמש גם כיועץ לאוגדה 98 ומנהל קליני של מרכז "תעצומות" ‑ הוא בשילוב בין טיפול לבין שיקום.
"ברפואה הקלאסית, קודם מתמקדים בטיפול בהפרעה ‑ הולכים לפסיכולוגים, פסיכיאטרים, עושים אמבטיות קרח ושיאצו - ורק אז מתחילים בשיקום. יש מי שמתמקדים רק בתפקוד, כמו בחזרה לשוק העבודה, אבל לא מדברים על הטראומה.
"אצלנו זו הליכה בשתי רגליים - האחת נמצאת בתוך העיבוד, הוויסות והסימפטומים, השנייה בתוך העשייה וההתמודדות. הן חייבות ללכת יחד - אי אפשר להתרכז באחד ואז בשני".
"נצא מהמסגרת כדי למצוא פתרונות". חדר המוזיקה במרכז "ציפור הנפש"
(צילום: גל גנות)
חדר נוסף במרכז מיועד לבעלי המקצוע המגוונים, שיוכלו לדון ביניהם על התקדמות התהליך של המטופל, לדייק ולהיטיב את המענה עבורו. "זה מכפיל כוח", קובע להב. "כשהפסיכולוג יישב יחד עם הפסיכיאטר והמטפל במוזיקה - יכול להיווצר משהו", מוסיף גור.
"הוד פרח בשדה הקרב"
חצי שנה בלבד לפני שייסדו את המרכז, נפל אחיהם למחצה, רס"ן הוד שרייבמן ז"ל, מ"פ ביחידה הרב מימדית, בקרב בצפון רצועת עזה.
הוד ז"ל, בן 27 במותו, היה גם מי שפיקד על הכוחות שחיסלו את מנהיג חמאס יחיא סינוואר. ב-26 בדצמבר 2024 יצא הוד עם חייליו לטהר מבנים בג'באליה. אל המבנה האחרון נכנס כמובן ראשון, שם ארב לו מחבל והוא נהרג. רק שלושה חודשים קודם לכן, נישא הוד לבת זוגו יובל.
רס"ן הוד שרייבמן ז"ל
(צילום: דובר צה"ל)
לתאריך שבו נפל, מספרים האחים, הייתה משמעות מצמררת עבורם. "בינואר 2023 הוד מצא קסדה ישנה ליד באר מלכיה, חקר וגילה שהיא שימשה בקרב במלחמת העצמאות. הוא עשה ממנה חנוכייה, ורשם עליה את תאריך הקרב: 26 בדצמבר, נר ראשון של חנוכה, בשעות הצהריים", מספר להב.
"הודי נפל ב-26 בדצמבר, נר ראשון של חנוכה, בשעות הצהריים. זה מטורף, אי אפשר להסביר את זה. הדלקנו בה נר ראשון בחנוכה האחרון, כזיכרון", הוא מוסיף.
הוד התגייס ב-2016 לקורס חובלים, המשיך לשירות כלוחם בסיירת צנחנים והתקדם עד לתפקידו האחרון ביחידה הרב מימדית, במסגרתו לקח חלק בליבת העשייה המבצעית.
לצד זאת, מספר גור, ליוותה את הוד התלבטות בנוגע להמשך המסלול הצבאי שלו - עד לפרוץ "חרבות ברזל": "במלחמה הכול השתנה. הוא התעצב כמפקד, גילה את היכולת שלו להכיל את המורכבות של המצב. היה לו חוסן להתמודד עם המועקה של שדה הקרב".
"הוא היה בחזית של החזית לאורך כל הלחימה בעזה", אומר להב. "הוא מאוד אהב את החיילים שלו, דאג להם באמת ושמר עליהם; אף חייל שלו לא נפצע - זה חלק ממימוש האחריות שלו, לא רק כלפי המשימה אלא גם כלפי האנשים - וזה לדעתי מה שגרם לו לפרוח בשדה הקרב".
להב: "הפעם האחרונה שראיתי את הוד הייתה בחתונה שלו. הגיעו החברים שהוא נלחם איתם. כולם חגגו את החיים, הוא היה מבסוט ממש"
השלושה, שאמנם גדלו בבית נפרד מהוד ז"ל, מספרים על הקשרים שהתחזקו לאורך השנים. "אנחנו מכירים את הודי מאז שהיה בן שנתיים וחצי", מספר להב. "עם השנים, הפערים הצטמצמו, בעיקר סביב האירועים בצבא. גור, יען ואני היינו מייעצים לו".
ולמרות שהמפגשים והשיחות התמעטו בעקבות האינטנסיביות של המלחמה, שלושת האחים זוכרים היטב את הרגעים שבדיעבד הפכו לפרידה. "התכתבתי איתו בפעם האחרונה חודש לפני שנפל, אחרי שהכוח שפיקד עליו מביסל"ח היה זה שחיסל את סינוואר", נזכר גור.
יען: "יומיים לפני שנהרג הוא התקשר אליי. המ"פ שהיה לפניו נהרג, והוא החליף אותו. זה היה אירוע קשה, הוא הגיע לפלוגה שבורה והיה צריך להרים את הלוחמים. הוא התייעץ איתי לגבי אחד הקצינים שלו, שהתמודד עם תסמינים של טראומה".
להב: "הפעם האחרונה שהתראינו הייתה בחתונה שלו ושל יובל. הגיעו החברים שנלחם איתם. כולם באו לחגוג את החיים, הוא היה מבסוט ממש".
דלק להמשיך הלאה
כאמור, למרות האובדן הקשה, החליטו האחים לדבוק בדרכם ולהמשיך לפעול למימוש חזונם עם הקמת המרכז, במקביל לשירות המילואים הפעיל. "לי זה נתן המון דלק. זה חיזק לי את המשמעות למה אני ממשיך וממשיך", אומר להב.
"מבחינתי, זה המסלול להתגברות", משתף יען. "העשייה שלנו יחד, לצד צוות מעולה, מחזירה לי את האמון בעצמי, באדם, במדינה ובחברה שלנו. זה מה שעוזר לי להמשיך את היום. הסתגרות והתאבלות לא קיימות בסט התגובות שלנו, ככה אנחנו מנציחים, זוכרים וממשיכים".
"פונים לכל מי שבמצוקה נפשית, לא רק סביב המלחמה". חדר ההמתנה במרכז
(צילום: גל גנות)
לקראת סיום הריאיון, ביקשו האחים לפנות ישירות לאלו שהמרכז יכול לתמוך בהם. "אין לנו חסמים בירוקרטיים", מבהיר להב. "אם מישהו מתקשר, ונוכל לתת סיוע - נצא מהמסגרת כדי למצוא עבורו פתרון".
"נחשוב יחד מה אפשר לעשות מול האתגר שניצב מולו", מדגיש יען. "מדינת ישראל הולכת לאתגר בהקשר הטיפול הנפשי, זה נתון. אבל ננצח את זה. יש לנו את הכוח והחוסן", מסכם גור.
- ליצירת קשר עם מרכז "ציפור הנפש" - לחצו על הקישור
פורסם לראשונה: 00:00, 10.08.26
