כשבועיים לפני החזרה לכיתות, וחוק השילוב, שהחל כיוזמה חיובית והמשיך בכאוס בבתי הספר - ממשיך גם לשנת 2026. הכוונות היו טובות: לשלב תלמידים עם צרכים מיוחדים בכיתות רגילות. אך החיפזון וההתעלמות מאזהרות המומחים, הביאו למצב שבמקום הכלה התגלו תופעות קשות של אלימות, תסכול, נסיגה בלימודים, שחיקת מורים ופגיעה באלו ששולבו במוסדות הרגילים.
עד כמה המצב קשה בשטח אפשר לראות מהעובדה שבשנה האחרונה הִשְׁבִּיתָה הסתדרות המורים לסירוגין יותר מ-60 בתי ספר על רקע תופעות אלימות, שמקורן בהשלכות של חוק השילוב.
עכשיו, כשמונה שנים לאחר תיקון חוק החינוך המיוחד, במערכת החינוך מודים כי הפער בין הכוונה לבין היישום גדול מדי - ואת המחיר משלמים כולם: תלמידים, הורים ומורים.
נקודת רתיחה
המשבר הגיע לשיאו כאשר מזכ"לית הסתדרות המורים, יפה בן דויד, הודיעה שנושא השילוב יוצב כתנאי מרכזי במו"מ על הסכם השכר החדש. בין הדרישות של המורים: הורי החינוך המיוחד לא יוכלו לבחור באיזו מסגרת ילמדו ילדיהם, מספר התלמידים המשולבים יוגבל לשניים בלבד בכיתה. לטענתה, בחלק מהכיתות יש עד עשרה תלמידים עם צרכים מיוחדים, אך ללא מענה לצורכי הכיתה: "הילד סובל, ילדי הכיתה סובלים, המורה סובלת והכיתה מתפרקת", אמרה בן דויד.
ואכן, בטרם החקיקה, התריעו בהסתדרות המורים ובארגונים חברתיים כי ללא התאמות תקציביות, הכשרת המורים, תוספת צוותים פרא-רפואיים וצמצום מספר תלמידים בכיתה - השילוב ייכשל וייגרם כאוס בבתי הספר.
כיום, שש שנים מאז נכנס החוק, כ-382 אלף תלמידים זכאים לשירותי חינוך מיוחד, מתוכם כ-227 אלף משולבים במערכת הרגילה. "השילוב במתכונתו הנוכחית נכשל", קובלים מנהלים, ומוסיפים: "נגרם עוול לילד עם בעיות התנהגות נפשיות קשות, שאינו מקבל מענה כיוון שהמסגרת אינה מתאימה לו. הכיתות אינן מתפקדות בשל התפרצויות ותופעות אלימות של תלמידים שאינם מתאימים למסגרות רגילות ולא זוכים למענה מתאים לצורכיהם".
על רקע המשבר מינה שר החינוך יואב קיש ועדה ציבורית, לבחינת מערכת החינוך בראי החינוך המיוחד בראשותו של עמוס שפירא, ואימץ את המלצותיה שהוגשו לפני כשנתיים. אלא שההמלצות - ובהן הקטנת מספר התלמידים בכיתה ל-19 והכשרה מקצועית מקיפה למורים - טרם יושמו, בין היתר בגלל העלות הנאמדת בכ-14 מיליארד שקל בפריסה רב-שנתית.
עדות המורה והאמא
ליאור שחם וקנין מכירה את מערכת החינוך משני צידי המתרס. היא מורה, אבל גם אמא לאיתן ודריה, שני ילדים מיוחדים.
(צילום: שאול גולן)
במשך שנים היא נאבקה על זכותו של איתן להשתלב בחינוך הרגיל. כאשר איתן עבר לחינוך רגיל, היא ראתה את בנה מתמודד עם מערכת שלא תמיד הצליחה לספק לו את הכלים והתנאים הדרושים. בתוך כך, כמורה, היא ראתה את הקושי מהצד השני: מחנכים שרוצים לתת לכל ילד מענה, אבל נדרשים לעשות זאת בכיתות גדולות, עם עומס, מחסור במשאבים ולעיתים ללא הכשרה מספקת בחינוך המיוחד.
"אני מאמינה בשילוב בכל ליבי," היא אומרת. "אבל היום, כאמא, אני גם יודעת שאמונה לא מספיקה" היא מוסיפה בכאב. “יש ערך עצום בכיתות הטרוגניות, שבהן לומדים לחיות במגוון אנושי רחב. ובכל זאת, כאמא, אני יכולה לומר היום בכנות שאילו הייתי חוזרת שש שנים אחורה, לגן החובה של בני, ייתכן שהייתי בוחרת עבורו מסלול אחר".
שחם וקנין מסבירה את הבחירה להעביר את איתן לחינוך רגיל: "ידעתי מניסיוני כמורה שכיתות הן הטרוגניות מטבען. אין שני ילדים זהים. אחד מצטיין בלימודים, אחר בספורט, אחת יוצרת קשרים חברתיים בקלות ואחר זקוק ליותר זמן. לכן האמנתי שמקומו בכיתה הרגילה. אבל כשמדובר בכיתות עמוסות, שבהן משלבים גם ילדים עם צרכים מיוחדים בלי לתת את המענה והמשאבים המתאימים, קשה לצפות מהמורות להבטיח שכל הילדים באמת ירגישו כך".
המנהלים של בתי ספר: "השילוב נכשל. הכיתות אינן מתפקדות בשל התפרצויות ותופעות אלימות של תלמידים שאינם מתאימים למסגרות רגילות ולא זוכים למענה מתאים לצורכיהם"
ובכובעה כמורה היא מוסיפה: "התנאים בשטח מציבים אתגר מורכב ולעיתים בלתי אפשרי. לרוב המחנכים אין הכשרה בחינוך המיוחד, ובכל זאת הם מגיעים בכל בוקר לכיתה בתחושת שליחות אמיתית. אלא שהרצון לראות כל תלמיד ולהגיע לכל ילד מתנגש שוב ושוב במציאות, עומס ומשאבים מוגבלים. מורים משקיענים עושים את המקסימום, וחוזרים הביתה בתחושת פספוס מתסכלת שלא הצליחו להגיע לכולם".
לדבריה, מורכבות הכיתה לא נמדדת רק במספר ילדי השילוב הרשומים בה. "כמעט בכל כיתה רגילה ישנם תלמידים עם צרכים לימודיים, רגשיים וחברתיים שונים. אפשר להמשיך לדבר על שילוב, ואפילו להקים עוד ועדה. אבל בלי תנאי שטח בסיסיים שיאפשרו ליישם את כל אותן המלצות, לא מקדמים דבר. הדרך לשילוב רצופה כוונות טובות, אבל כוונות אינן סייעות, אינן שעות טיפול ואינן הכשרה מקצועית. ילדים לא מחנכים בתוך כוונות, אלא בתוך כיתות".
ממשרד החינוך נמסר: "מערכת החינוך המיוחד מתמודדת בשנים האחרונות עם גידול חריג בהיקף התלמידים והצרכים, והמודל הקיים מחייב שינוי עמוק. לשם כך הקים שר החינוך יואב קיש את ועדת שפירא ואימץ את עיקרי המלצותיה, הכוללות שינוי במודל השילוב וחיזוק יכולתו של החינוך הרגיל לתת מענה לצורכי התלמידים. "במסגרת זו הודיע השר כי בכוונתו לקדם, כבר משנת הלימודים הקרובה את ה״ניו דיל בחינוך״ - מהלך רב-שנתי לשינוי עמוק אך חיוני במערכת החינוך כולה. מדובר במהלך המחייב השקעה של מיליארדי שקלים, שינויי חקיקה והסכמות רחבות, בין השאר עם משרד האוצר, השלטון המקומי, ארגוני המורים וההורים. שינוי בסדר גודל כזה אי-אפשר היה להוציא לפועל בשנות המלחמה, ובהינתן השלכותיה התקציביות".
פורסם לראשונה: 00:00, 20.08.26
