הם מנהלים בתי ספר שונים, מגיעים מרקעים שונים ופועלים בקהילות שונות, אבל יש דבר אחד שמחבר ביניהם: האמונה שמנהיגות חינוכית אינה מסתיימת בכיתה, אלא נבחנת ברגע שבו הערכים הופכים למעשים.
הם שישה אנשים שקיבלו החלטה אמיצה לתרום כליה לאדם שלא הכירו מעולם. לכל אחד מהם הייתה נקודת מפנה אחרת שהובילה להחלטה, אך כולם מדברים על היותם מחנכים ועל אותם ערכים: אחריות, דוגמה אישית, ערבות הדדית ואהבת אדם.
אחרי 7 באוקטובר ארבעת ילדיה של מירב רובין בן מנחם, מנהלת התיכון הטכנולוגי נעמת חדרה, גויסו. היא נחשפה לכאב, לשכול ולפילוג שהעמיקו בחברה הישראלית, והרגישה שאינה יכולה לשנות את המציאות כולה, אבל יכולה לעשות מעשה אחד של אור.
"רציתי להגדיל את מעגל הטוב, להחזיר מעט תקווה ולהזכיר לעצמי ולאחרים שיש גם חסד, ערבות הדדית ואהבת אדם", היא אומרת. "כשארבעת ילדיי גויסו למלחמה, התחושה הייתה שהחושך, השכול והפילוג מאיימים להשתלט על המציאות שלנו".
להחלטה לתרום כליה, יש קשר עמוק להיותה אשת חינוך. "החינוך אינו מסתכם בהעברת ידע, אלא בעיצוב בני אדם", היא אומרת. "כמחנכים אנחנו מבקשים לטפח אחריות, אכפתיות, אומץ וערבות הדדית. תרומת הכליה הייתה עבורי ביטוי אישי לערכים שאני מאמינה בהם ומבקשת להנחיל מדי יום.
"כאשר ניתנת האפשרות לתת לאחר להרחיב את מעגל הטוב, ובוודאי להציל חיים. הערכים הופכים ממילים למעשה".
מירב רובין בן מנחם: "כמחנכים אנחנו מבקשים לטפח אחריות, אכפתיות, אומץ וערבות הדדית. תרומת הכליה הייתה עבורי ביטוי אישי לערכים שאני מאמינה בהם ומבקשת להנחיל מדי יום"
ויש במעשה גם מסר לתלמידיה, של נתינה מתוך בחירה, אומץ לקבל החלטות משמעותיות, אחריות חברתית, אהבת האדם וערבות הדדית.
"לאורך כל שנותיי כאשת חינוך אני מחנכת לאחריות, לאכפתיות ולעשיית טוב. הערכים האלה לא נשארים בשער בית הספר, הם מלווים אותי גם בחיי האישיים. ההחלטה לתרום כליה צמחה מאותה תפיסת עולם שלפיה לכל אדם יש אחריות להשתמש בכוחותיו כדי להיטיב עם אחרים, כאשר הדבר אפשרי".
ההחלטה נולדה בשיעור
אצל דובי ארבל, מנהל בית הספר "מיתרים ברנקו וייס" ברעננה, ההחלטה לתרום כליה נולדה מתוך שיעור בכיתה.
"אחריות לתת מעצמי". ארבל
(צילום: יריב כץ)
במהלך הוראת הנושא השנתי בנושא השתלות האיברים, התנהלו דיונים בשאלה אם ראוי לסכן את עצמך כדי להציל חיים. בתום המחצית רוב התלמידים סברו שראוי לתרום. בסיום הלמידה הבין המנהל כי הוא אינו יכול להסתפק בהוראת הערכים.
"לא ייתכן ללמד תלמידים על אחריות, נתינה ודוגמה אישית, אם ברגע האמת אינך מוכן לחיות את אותם ערכים בעצמך".
ההכרה הזו השתלבה בכאב שפקד אותו עם נפילתו של השכן, סמל אופיר ירוחין ז"ל, לוחם גולני, שנפל ב-9 באוקטובר 2023. "היינו קרובים מאוד למשפחה המדהימה שלו, וליוותה אותי תחושה שאם זכיתי להיות בריא, מוטלת עליי גם אחריות לתת מעצמי ככל שאוכל", הוא מספר.
סמל אופיר ירוחין ז"ל. "ברגע האמת אנחנו יודעים לתת זה לזה חיים"
"המפקד שלי בסיירת הצנחנים בסדיר ובמילואים, ניר רובין, לימד בלי לומר מילה שמנהיגות מתחילה בדוגמה אישית. בהמשך הדרך זכיתי לעבוד לצד זאב פקטור ז"ל, ניצול אושוויץ, ויעקב בורק. משניהם למדתי שנדיבות איננה רק תכונת אופי, היא בחירה יום-יומית".
המסר החינוכי שלו הוא "להזכיר לכולנו מי אנחנו. אנחנו יכולים להתווכח על פוליטיקה, על דת, על השקפות עולם וכמעט על כל דבר. אבל ברגע האמת אנחנו יודעים לתת זה לזה חיים".
הרצון לתרום ליווה את יוני פסדר, מנהל בית הספר "ברנקו וייס קשת" במזכרת בתיה, במשך שנים. "התנדבות היא חלק ממי שאני", הוא מספר. "אני מתנדב ב'ידידים', משרת במילואים, ותמיד ידעתי שאם אוכל להציל חיים - אעשה את זה".
"תמיד ידעתי שאם אוכל להציל חיים - אעשה את זה". יוני פסדר
(צילום: באדיבות המצולם)
ההשראה הגיעה ממפקדו במילואים, חילי, שפגש בחתונה של משפחה שכולה ושיתף אותו במסע תרומת הכליה שלו. "מילאתי את הטפסים, ומשם הכול התגלגל".
גם בבית הייתה לתרומה משמעות עמוקה: לפני כעשרים שנה התייעץ עימו סבו, הרב אברהם חזן ז"ל, לפני שחתם על כרטיס "אדי", רגע שנחרט בזיכרונו.
להפיץ טוב ולעשות טוב
עינת רובין, מנהלת בית הספר "אמית האופק" באור עקיבא, החליטה לתרום כליה לאחר נפילתו של בוגר בית הספר, סמל מתן אברג'יל ז"ל, שבחר להקריב את חייו כדי להציל את חבריו ב-7 באוקטובר.
"אי-אפשר רק לדבר סיסמאות ומילים גדולות, בלי מעשים ודוגמה אישית". עינת רובין
(צילום: אלעד גרשגורן)
כאשר נזרק רימון לתוך הנמר שלו, מתן הצמיד את הרימון לגופו. ברגעיו האחרונים אמר: "ניסיתי לעשות הכול למען עם ישראל ולמען החברים".
"הבחירה שלו להציל חיים, גרמה לי לרצות להוסיף טוב ולתרום כליה וכך להציל חיים", מספרת רובין. היא רואה קשר ישיר בין כל מי שבוחר לעסוק בחינוך, לתרומה כללית לחברה.
בתיכון שהיא מנהלת, פועל מערך גדול ומשמעותי של התנדבויות. מאז 7 באוקטובר יצרו בבית הספר מסורת שזכתה לשם "שלישי הגדול"; פעם בחודש כל התלמידים וצוות בית הספר יוצאים ליום שלם של התנדבות בקהילה, מתוך מסר שאין אחד שלא צריך ויכול לתרום לאחר.
סמל מתן אברג'יל ז"ל. "הבחירה שלו להציל חיים, גרמה לי לרצות להוסיף טוב ולתרום כליה"
(באדיבות המשפחה)
"אני משתדלת לחיות חיים של נתינה ולחנך לכך. ובדומה לתרומת כליה, אני מרגישה שזו המשימה היום-יומית שלנו", אומרת רובין, שגם שני אחיה תרמו כליה. "כמנהלת בית ספר אי-אפשר רק לדבר סיסמאות ומילים גדולות בלי מעשים ודוגמה אישית.
"אצל כל אחד זה מתבטא במשהו אחר. העיקר הוא הפצת טוב ועשיית טוב, ואנחנו צריכים להיות גאים ושמחים שיש הרבה מאוד כאלה בעם שלנו".
"זה חלק ממי שאני"
אמיר סנדלר, ראש ישיבת "בני עקיבא אורות יהודה", שאל את עצמו שאלה פשוטה אך מטלטלת: האם אני באמת חי את מה שאני מחנך? לדבריו, המחשבה הזאת הייתה הזרז המרכזי להחלטתו לתרום כליה.
"אנחנו מחנכים לנתינה ולעזרה לזולת. ובכל פעם שאני שולח תלמידים להתנדב, אני שואל את עצמי איפה אני בתוך זה".
"עוסקים בחינוך לנתינה". אמיר סנדלר
(צילום: באדיבות המצולם)
גם סנדלר רואה קשר בין היותו איש חינוך להחלטה לתרום. "אנחנו כל הזמן עוסקים בחינוך לנתינה, ואני שואל את עצמי איפה אני מול זה. המחשבות האלה היו זרז רציני לתרומת הכליה".
לדבריו, "הרגשתי שהתלמידים קיבלו ממני מסר לא בדיבורים אלא במעשה, שגורם להם לראות את כל הפעולה החינוכית שלנו באור אחר. תרומת הכליה היא המשך ישיר וברור של כל עולם הערכים שאני מבקש לחיות, ומתוך כך להעביר לתלמידים שלי.
"פעולות כמו שירות מילואים או תרומת כליה או כל עזרה לסביבה, יוצאות מאותו שורש ערכי שעליו עומד כל הבניין החינוכי".
"הרגשתי שהתלמידים קיבלו ממני מסר לא בדיבורים, אלא במעשה". סנדלר במהלך שירות המילואים
(צילום: באדיבות המצולם)
גם אצל אוריאל פישר, מנהל בית הספר "דביר" בעתניאל, תרומת הכליה הייתה המשך טבעי של תפיסת החיים שלו כהורה ומחנך. "זה חלק ממי שאני, חלק מהזהות שלי וחלק ממה שאני מלמד ומחנך את ילדיי ואת תלמידיי", הוא אומר.
לדבריו, כמנהל העיניים נשואות אליו ולכל מעשה שהוא עושה יש משמעות.
פישר שיתף את הצוות החינוכי והתלמידים שבוע לפני הניתוח, והם התרגשו ותמכו בו. "אנחנו חיים על נתינה וזה עולם הערכים והמשמעות שלנו", הוא אומר ומוסיף שהערכים שביקש להעביר הם של חסד ונתינה שלא כדי לקבל שכר. "תרומת איברים היא דוגמה לנתינה. מערכת החינוך צריכה לעסוק במשמעות הכל כך עמוקה של יצירת קהילה של חסד".
"תרומת איברים זו דוגמה לנתינה". פישר
(צילום: הרצל יוסף)
רחל הבר, יו"ר עמותת "מתנת חיים" וכלת פרס ישראל למפעל חיים, המשמשת בעצמה כאשת חינוך בירושלים זה עשרות שנים, נפעמת ומתרגשת ממספר תורמי הכליה שמגיעים ממערך החינוך.
"על פי נתוני העמותה, המלווה את תורמי ותורמות הכליה לאורך התהליך, כרבע מתורמי הכליה מן החי בישראל מגיעים מעולמות החינוך על שלל תחומיו. זה נתון מעורר השראה הממחיש כי חינוך אינו רק מקצוע, אלא דרך חיים.
"כשאנשי חינוך בוחרים לתרום כליה, הם ממשיכים לחנך גם מחוץ לכיתה, באמצעות דוגמה אישית, אומץ לב וערבות הדדית החשובים כל כך בימים אלו".
פורסם לראשונה: 00:00, 25.08.26
