מלאני אוחנונה ניצבה אתמול בבוקר (1 בספטמבר) בפתח "גן תות" באשדוד, קיבלה בחיוך רחב את הילדים הנרגשים והרגיעה את ההורים שהתקשו להיפרד. כמה קילומטרים משם, גם כן באשדוד, פתחה גם בשמת דניאלי את דלת הגן שלה, "גן מנדולינה", וקיבלה בחום את הילדים וההורים הנרגשים שנכנסו בשעריו.
אתמול, על אף שבמשך שנים הן קיבלו בכל פתיחת שנה את הילדים, אוחנונה ודניאלי היו נרגשות במיוחד: לראשונה הן היו הגננות הראשיות של הגן, אחרי שנים שבהן עבדו כסייעות.
גלריה
דניאלי. "בשביל הילדים שלי, בשביל בעלי שכל כך האמין בי, ובשביל הילדים שאחנך בעתיד"
(צילום: גדי קבלו)
שתי הגננות החדשות היו חלק מתוכנית "אופק בתנועה" של מרכז השלטון המקומי, שמאפשרת השלמת תעודת בגרות למי שאין לה אחת שכזאת, ובהמשך גם השגת תואר אקדמי ותעודת הוראה - כדי לתת מענה למחסור בגננות ומורים.
יחד עם מלאני ובשמת השלימו את המסלול וישתלבו כגננות ראשיות, 40 תומכות חינוך. 600 סייעות נוספות נמצאות בתהליכי הכשרה דומים.
במקביל ללימודים האקדמיים, רובן ככולן המשיכו בעבודתן כסייעות בגן, קיבלו בבוקר את הילדים, ניגבו דמעות, קשרו שרוכים, סידרו פינות משחק והיו יד ימינן של הגננות.
הן מספרות כי להמשיך לעבוד לצד הלימודים התובעניים היה אתגר לא קל, אך הן לא ויתרו. "חוויתי מקרוב את הילדים, את ההורים, את כל מה שקורה מאחורי הקלעים - ואהבתי כל רגע, אבל בלב ידעתי שאני יכולה לתת יותר מזה", משתפת אוחנונה שבמשך 11 שנים עבדה כסייעת. "חלמתי להוביל גן משלי".
מלאני אוחנונה. "חלמתי להוביל גן משלי"
(צילום: גדי קבלו)
ממוצע הבגרויות שלה לא איפשר קבלה ישירה ללימודים אקדמיים. היא החלה את הדרך במכינה במכללת "אחווה", משם המשיכה ללימודי תואר ראשון בחינוך לגיל הרך במסגרת "אופק בתנועה", ובמקביל המשיכה בעבודתה כסייעת, גידלה שלוש בנות, התכוננה למבחנים והכינה עבודות עד השעות הקטנות של הלילה.
"היה לי חשוב להראות לבנות שלי שאפשר להגשים חלום", סיפרה. "והנה, קיבלתי הזדמנות להיות גננת. אני נכנסת לתפקיד עם מוטיבציה בשמיים, עם ניסיון עשיר ועם ידע אקדמי עדכני".
ניצחו את כל הקשיים
גם סיפורה של דניאלי (50) הוא סיפור של כוח והתמדה. היא אלמנה ואם לארבעה, שבמשך שנים חלמה להיות גננת. אלא שבמהלך לימודיה לתואר בחינוך, היא חוותה אסונות משפחתיים: בעלה, יניב, נפטר מסרטן; אחיינה נפל בעזה; וכעבור חודשיים נפטרה אחותה והותירה אחריה שלושה ילדים.
"היו רגעים שרציתי לוותר", הודתה. "היה קשה מאוד להמשיך ללמוד, להתרכז ולהתמודד עם הכאב העצום. אבל הרגשתי שאני חייבת להמשיך בשביל הילדים שלי, בשביל בעלי שכל כך האמין בי, ובשביל הילדים שאחנך בעתיד".
התאלמנה במהלך הלימודים. "היו רגעים שרציתי לוותר"
(צילום: גדי קבלו)
עיריית ירושלים הכשירה באותו תהליך 20 סייעות מכיתות החינוך המיוחד, שנכנסו אתמול לכיתות כמורות מן המניין. את התואר הראשון ואת תעודת ההוראה, הן השלימו במכללת "דוד ילין".
רותם כהן, אם לארבעה, הפכה למחנכת בבית הספר "בית הצייר" בעיר. היא עשתה את הדרך להוראה לצד התמודדות משפחתית מורכבת: בעלה מתמודד עם הלם קרב, ועבר אשפוזים רבים במהלך לימודיה.
"כשהייתי תומכת למידה, ראיתי מקרוב את המורכבות של הילדים והבנתי עד כמה המקום הזה הוא לא רק עבודה - הוא שליחות", היא מספרת.
"הדרך לא הייתה פשוטה. הייתי צריכה לתמרן בין הלימודים, העבודה, העומס בבית, והטיפול בבעלי, אבל המסע הזה לא רק הפך אותי למורה, אלא גם לאדם חזק ורגיש יותר. הוא לימד אותי התמדה והכלה, והעניק לי יכולת לראות את האדם שמאחורי הקושי", הוסיפה.
חברות בנבחרת החינוך המיוחד של ירושלים. מימין לשמאל: תמר יוסף, מורן לוי, לימור בלילי, שירן פורת, ישראלה ווקנין ועדי בן דוד (צילום: באדיבות מכללת "דוד ילין")
סמנתה אוטמזגין, שעלתה מברזיל ועבדה 12 שנים כתומכת למידה, השלימה תחילה 12 שנות לימוד, בהמשך סיימה מכינה ואז המשיכה ללימודי תואר ותעודת הוראה. אתמול היא החלה לחנך כיתת חינוך מיוחד כוללני בבית הספר "יד המורה".
"הלימודים העניקו לי כלים מקצועיים חדשים, ואיפשרו לי להפוך שנים של ניסיון בעבודה עם ילדים - למקצוע שבו אוכל להוביל ולהשפיע אפילו יותר", היא מסבירה. "עברתי דרך מאתגרת מאוד - השלמת לימודים, מכינה ותואר אקדמי בשפה שהיא לא שפת אמי. האהבה לילדים והניסיון שצברתי בשטח כסייעת, היו המנוע שלי להוכיח שהכל אפשרי".
מלגה וליווי אקדמי
גם המסלול של מורן לוי, אם לשבעה, היה לא פשוט. בעלה, שמשרת בכוחות הביטחון, שימש בתחילת המלחמה כראש מערך זיהוי חללים בבסיס "שורה". על אף האתגרים המשפחתיים, היא התמידה בהכשרה והגשימה את שאיפתה המקצועית.
"החיבור העמוק לשטח והתשוקה שהייתה לי בעבודתי היומיומית עם התלמידים, הם שנתנו לי את ה'דרייב' לא לוותר, להתגבר על כל מכשול, ולהגיע לרגע הזה", היא מספרת בגאווה.
המשתתפות בתוכנית לומדות לתואר ראשון בחינוך ולתעודת הוראה במקביל לעבודה, מקבלות מלגה בת 6,000 שקלים לכל שנת לימודים, וזוכות לליווי אקדמי ואישי.
יו"ר מרכז השלטון המקומי, חיים ביבס: "זה מהלך שכולם מרוויחים ממנו; הסייעות זוכות לאופק תעסוקתי אמיתי, הילדים מקבלים גננות מנוסות ומחויבות, ההורים מקבלים יציבות וביטחון, והרשויות המקומיות מצמיחות אנשי חינוך מתוך הקהילה"
"התוכנית החלה בשנת 2022, מתוך ההבנה שהניסיון המעשי של הסייעות הוא נכס משמעותי למערכת החינוך. רבות מהמשתתפות הן דור ראשון במשפחתן להשכלה גבוהה, והתוכנית עבורן היא מקפצה של מוביליות חברתית", אומרות חגית מגן, סמנכ"לית הסכמי עבודה ושכר בשלטון המקומי, ואילנית דהאן-גדש, ראש מינהל ללימודים מוניציפליים בארגון.
"המחסור בגננות הוא אחד האתגרים המשמעותיים של מערכת החינוך, ו'אופק בתנועה' נולדה מתוך ההבנה שהמענה נמצא פעמים רבות במערכת עצמה", מסביר יו"ר מרכז השלטון המקומי, חיים ביבס.
"זה מהלך שכולם מרוויחים ממנו: הסייעות זוכות לאופק תעסוקתי אמיתי, הילדים מקבלים גננות מנוסות ומחויבות, ההורים מקבלים יציבות וביטחון, והרשויות המקומיות מצמיחות אנשי חינוך מתוך הקהילה".
פורסם לראשונה: 00:00, 02.09.26
