"להגיד את המילים 'אני הומו' לבן אדם מבוגר, היה משהו מיוחד. לא הייתי בטוח שלהיות הומו זה משהו שאני רוצה. אבל הקשיבו לי, וזה נתן לי תוקף לזה שהרגשות שלי הם בסדר. היה אפשר לדבר בלי שיפוטיות. דאגו שאני בסדר ושאני לא אובדני. השיחה הייתה מאוד נעימה, ועד היום אני זוכר אותה".
כך תיאר א' את שיחתו הראשונה לקו הקשב "יש עם מי לדבר" של האגודה למען הלהט"ב.
הקו, שפועל כבר כמעט שלושה עשורים ומאויש כולו בידי מתנדבים, עומד בימים אלה במרכז קמפיין להגברת המודעות לפעילותו. ברקע לקמפיין סיפורו של אדם שנהג להתקשר לקו באופן יומיומי, ולאחר שהתאבד הותיר בצוואתו את כספו לקו במטרה לסייע בהרחבת פעילותו.
ואכן, מנתוני האגודה למען הלהט"ב עולה שבמחצית הראשונה של שנת 2026 התקבלו 1,130 פניות לקו, כש-42 מתוכן סווגו תחת "מצוקה נפשית אקוטית" או "אובדנות".
"בחוויה שלי הייתי באין מוצא"
א', שגדל בחברה הדתית-לאומית ואף נשלח בגיל 18 לטיפולי המרה, ביצע את אותה שיחה לקו רק שנים אחרי התקופה שבה התמודד בעצמו עם מחשבות אובדניות: "אם הייתי יודע על קיומו של הקו הזה כנער, חוויית גיל ההתבגרות שלי הייתה שונה לחלוטין. היו לי תקופות של מחשבות אובדניות. הרגשתי מאוד בודד. בחוויה שלי הייתי באין מוצא".
בחינה של מדגם קטן של פניות לקו, שבהן הופיע אזכור ישיר של אובדנות, מצביעה על מאפיין בולט: גיל הפונים במדגם נע בין 34-16, אך רובם מתחת לגיל 30, וכמחציתם על הקשת הטרנסית.
מהשיחות עלה שהמחשבות האובדניות אינן מופיעות בחלל ריק. הן עולות לצד מצוקה נפשית מתמשכת, דחייה או ניכור מצד המשפחה, אלימות, בדידות וחוסר שייכות, משברים במערכות יחסים וקשיים שנוגעים לזהות המינית או המגדרית.
א' מכיר היטב את התחושה הזו. במשך שנים הוא התקשה למצוא מקום שבו יוכל לדבר בחופשיות על הזהות המינית שלו. במהלך שנות ההתבגרות שלו בחברה הדתית-לאומית הוא כמעט לא נחשף לאפשרות של חיים להט"ביים מאושרים.
"לא היו מספיק ייצוגים של להט"בים, של משפחות גאות", סיפר. "כשהייתי ילד, הייצוגים שהיו לא היו חיוביים. המסר שעובר, לפחות בחברה שבה אני גדלתי, זה שלהיות הומו זה רע. אתה גדל בתחושה שאתה מקולקל ואין לך עם מי לדבר על זה".
לדברי א', במערכת החינוך הדתית שבה למד, הוצגו בפני התלמידים גם טיפולי המרה כאפשרות. בגיל 18, אחרי ששיתף רב בישיבה בזהותו המינית, הופנה בעצמו לטיפולי המרה.
"הרב שלח אותי לרב אחר מהישיבה שבה למדתי, שביצע 'טיפולי המרה'. הוא גם גבה על זה 200 שקלים. לא היה לי מאיפה להביא את הכסף. אספתי מאיפה שיכולתי וגם ביקשתי מאחד האחים שלי. כשנגמר לי הכסף, הייתי צריך לספר לאמא שלי".
"המסר בחברה שבה אני גדלתי היה שלהיות הומו זה רע"
(צילום: Antonio Sapienza / Shutterstock)
עבור א', זו בדיוק הסיבה שחשוב שצעירים וצעירות יכירו את האפשרות להתקשר לקו עוד לפני שהם מגיעים לנקודת משבר. "הלוואי שהיו מפרסמים יותר את 'קו הקשב'. שאנשים יבינו שהם יכולים לפנות אליו ולא ללכת לטיפולי המרה. זה מציל חיים".
גיל פישהוף, רכז "קו הקשב" של האגודה למען הלהט"ב, מתנדב כבר 24 שנים בקו. "פונים אלינו בני נוער, מבוגרים, דתיים, וערבים", תיאר. "מתקשרים אלינו אנשים במצבי משבר מאוד גדולים, ויש גם שיחות עם תוכן אובדני.
"כחלק מההכשרה שלנו אנחנו לומדים איך להתמודד עם מצבים כאלו, אבל רוב השיחות עוסקות בדילמות חיים, מתלבטים בנושאי בדידות, זוגיות ויחסים בתוך המשפחה”.
- קו הקשב - "יש עם מי לדבר", פעיל בימים א'-ה', בין השעות 17:00-14:00 ו-22:30-19:30, ובמוצ"ש בבין 22:30-19:30, בטלפון: 2982* ובוואטסאפ - 058-6205591.
פורסם לראשונה: 00:00, 02.09.26
