"כמו ישי ז"ל, אני רוצה להיות במקום שצריך אותי"
מחר (1 בספטמבר) יסכה גרינבאום, אמא לשניים מהגולן, תיכנס בשערי תיכון "ברנקו וייס" בקריית שמונה לתפקידה החדש כמורה ורכזת פדגוגית. בצהריים, היא תחליף את הבגדים האזרחיים במדים, ותצא לסבב המילואים כסמב"צית בחטיבה 228.
השיבוץ אינו מקרי: זוהי החטיבה שבה שירת אחיה הצעיר, רס"ם (במיל') ישי גרינבאום ז"ל, שנפל בקרב במיס-א-ג'בל בלבנון לפני כשנתיים, כשהוא בן 38. הוא הותיר אחריו את אשתו הדס וארבעה ילדים.
בזמן ששני ילדיה יתחילו מסגרות חדשות - הבן בחטיבת הביניים והבת בתיכון - גרינבאום פותחת חזית כפולה. בבוקר מול נוער בסיכון בעיר הפגועה, ובצהריים במכלול תא רפואה חטיבתי במרומי הר דב.
"כמו ישי, אני רוצה להיות במקום שצריך אותי ולומר 'הנני'" מסבירה גרינבאום. "כשהצטרפתי לחטיבה בפעילות בלבנון, אמרתי להם ש'אחד הלך ואחת נכנסה במקום'".
כאשה דתייה, היא לא התגייסה לצבא בצעירותה, אבל אחרי 7 באוקטובר היא נלחמה כדי להתגייס ולשרת במילואים, וכך הצטרפה למערך מודיעי הנפגעים בזירת הצפון.
ישי, שהיה עובד סוציאלי נערץ וטיפל גם בהלומי קרב, אמר בתגובה "שאני מטורפת ושהוא לא היה הולך בחיים לעשות את התפקיד הזה. אבל צריכים נשים, מה אני אגיד, לא?".
יסכה: "ישי לקח את התפקידים הכי קשים שיכולים להיות, אלו שכולם נרתעו מהם. עם האוכלוסייה הכי קשה שיכולה להיות. למציאות הזאת גדלנו, של להיות איפה שצריך אותנו"
כששמעה שצריך עזרה ב"מכלול האש" של חטיבה 5 במסגרת מבצע "שאגת הארי" ברמת הגולן, גרינבאום ביקשה סיפוח זמני ליחידה. מהר מאוד היא ירדה עם הכוחות שהוקפצו ללחימה בלבנון.
"כששמעתי שהגדודים הולכים להלחם במיס-א-ג'בל, אמרתי מיד שאני באה כי יש לי מעגל לסגור. מצאתי את עצמי נותנת פקודות אש לתשתיות הטרור בכפר, ומוחקת את המקום שבו ישי נהרג. לפקודות האש נתתי שמות על שמו, והרגשתי שאני חייבת להשלים את המשימה שלו. אני מבינה שאני סוג של זיכרון שממשיך את אחי בחטיבה".
בסבב המילואים האחרון, כשחטיבה 228 - זו שבה שירת אחיה ישי במילואים - עלתה לתפוס את הגזרה בגולן, גרינבאום הצטרפה למכלול תא הרפואה החטיבתי.
"אני מרגישה סופר משמעותית גם ברמה הערכית וגם ברמה הרגשית", היא אומרת. "ישי לקח את התפקידים הכי קשים שיכולים להיות. מספרים עליו שלקח את התפקידים שכולם נרתעו מהם. עם האוכלוסייה הכי קשה שיכולה להיות. למציאות הזאת גדלנו, של להיות איפה שצריך אותנו".
ישי גרינבאום ז"ל. "מספרים עליו שלקח את התפקידים שכולם נרתעו מהם"
(באדיבות המשפחה)
זו אחת הסיבות שבחרה במקום העבודה החדש שלה - תיכון לנוער בסיכון "ברנקו וויס" בקריית שמונה. "אני מחפשת אתגר ומשמעות במקום שאני יכולה לתת בו. מדובר בנוער מורכב מאוד בעיר שזקוקה להרבה חיבוק, להרבה סדר ולהביא נתונים ותוצאות".
כאישה גרושה למשרת מילואים פעיל - שמלהטטת בין בית, עבודה וצבא, ובנוסף גם מתנדבת בפורום נשות המילואימניקים - היא מדגישה כי "צריך לראות את ילדי המילואים ולתת תשומת לב יתרה לצרכים ולאתגרים שלהם. אני אומרת כל הזמן, גם למורים של הילדים שלי, שעליהם להיות מודעים ולתת יחס עודף ומבין יותר לאותם ילדות וילדים".
"הנוער שלנו חזק ומסוגל לעמוד באתגרים"
רס"ב (במיל') ברק שפירא (55) מקיבוץ עמיר, יחזור מחר לתפקידו כמחנך ומורה לחינוך גופני ולגאוגרפיה. בנוסף, הוא משמש כרבש"ץ הקיבוץ ומנהל צוות החירום היישובי (צח"י), וגם אשתו קרן היא חלק מכיתת הכוננות של הקיבוץ.
ברק שפירא במהלך המלחמה. "מקווים לשקט, למרות שכולם יודעים שבלבנון העסק לא הסתיים"
"כמו כל המדינה, גם אנחנו עברנו טלטלה עמוקה ב-7 באוקטובר. מהר מאוד הצלחנו לגייס כוחות מהיישוב, ולבנות פה כיתת כוננות לתפארת - מיומנת מאוד, מתאמנת הרבה, עם המון יכולות מבצעיות", מספר ברק.
"אנחנו נותנים מעטפת ביטחונית שלמה ליישוב, ומענה מהיר במידת הצורך", הוא מוסיף בגאווה. "והתושבים לא מפסיקים לומר לנו שהם מרגישים בטוחים כאן. כמעט אף אחד מהם לא עזב את הקיבוץ לאורך המלחמה, וזה אומר משהו".
יש התרגשות לקראת החזרה לבית הספר?
"זו הפעם הראשונה שאנחנו מתחילים את השנה אחרי שהצלחנו קצת לנוח בקיץ. מקווים שנפתח אותה בשקט, למרות שכולם יודעים שבלבנון העסק לא הסתיים".
ומה אתה מאחל לתלמידים שלך?
"שתהיה שנה מוצלחת ו'משעממת' בלי הפתעות, ושיצליחו לעשות את הכי טוב שהם יכולים. הנוער שלנו חזק ומסוגל לעמוד באתגרים שפקדו ועוד יפקדו אותנו".
כיתת הכוננות של קיבוץ עמיר. "נותנים מעטפת ביטחונית שלמה ליישוב"
רס"ר (במיל') דרורי וסרמן (בן 61) מקיבוץ עמיר, סגנו של ברק, יחזור לנהל את חטיבת הביניים "עינות ירדן" וללמד חינוך גופני. בשירות הוא משמש כסגן רבש"ץ בקיבוץ וחלק מכיתת הכוננות, שעליה מפקד בנו.
"ההרגשה עכשיו יותר טובה ובטוחה", הוא מספר. "יכול להיות שהמלחמה נגמרה ויכול להיות שהיא תתחדש, אבל היינו מגויסים קרוב לשנתיים ועלינו במוכנות מ-0 ל-100. המצב שונה משהיה לפני 7 באוקטובר".
דרורי וסרמן. "תקופה מאתגרת ללמד בה"
לקראת השנה החדשה וסרמן מספר על "תחושות טובות ומרגשות, לצד החששות המובנים נוכח הסיטואציה. לחזרה ללימודים יש חשיבות גדולה עבור הילדים והמשפחות בדרך לשיקום ולשגרה. אבל אין ספק שזו תקופה מאתגרת ללמד בה".
עוד סיפר שהוא "מצפה לראות את כל התלמידים ואנשי הצוות, שבאים עם המון אהבה ומבינים את חשיבות החינוך והביחד", ואיחל לכל התלמידים "שנה טובה, פורייה, מלמדת, מעצימה והכי חשוב - בטוחה!".
אליאב סמואל. "השנה הראשונה שאף הורה לא שאל אותי על המצב הביטחוני"
רס"ן (במיל') אליאב סמואל (42) מקריית שמונה, קלט לפני כשבועיים 300 תלמידים כמנהל ישיבת ההסדר בעיר, שאותה הוא מנהל. במקביל משמש כקצין בחמ"ל הגמ"ר (הגנה מרחבית) של חטיבה 769.
"בתור קצין בחטיבה המרחבית, הבאתי את קולות התושבים במרחב לידיעת המח"ט ומקבלי ההחלטות בגזרה. בעקבותיהם, ניסינו להשפיע עד כמה שניתן על התפיסה המבצעית", הוא מספר.
אליאב סמואל: "לראשונה מזה שלוש שנים קלטנו גם 30 משפחות חדשות שבאות לישיבה. אנחנו גאים בזה מאוד. הצבא מאפשר את זה, אנשים מרגישים ביטחון לבוא ולחיות בקריית שמונה"
לפני כשבועיים, ב-א' באלול, סמואל פתח את שנת הלימודים בישיבת ההסדר. "לראשונה מזה שלוש שנים קלטנו גם 30 משפחות חדשות שבאות לישיבה", הוא אומר בהתרגשות. "אנחנו גאים בזה מאוד. הצבא מאפשר את זה, אנשים מרגישים ביטחון לבוא ולחיות בקריית שמונה. זו השנה הראשונה שאף הורה לא שאל אותי לגבי המצב הביטחוני".
מה תרצה לאחל לתלמידים?
"שיהיה להם בהצלחה גדולה. שישקיעו בלימודים, וכמובן שיישארו לגור פה. אין מקום כמו אצבע הגליל".
"הדור הזה עבר דברים קשים, אבל אסור לוותר להם"
בין קציני המילואים של יחידת השיתוף של חיל האוויר (יחשת"פ) נמצאים מנהלי בתי ספר, מחנכים ומורים, שכבר תקופה ארוכה מתמרנים בין החזית הצבאית והחינוכית.
רנ"ג נ' אחראי על ניהול אירועי חילוץ פצועים. במקביל, הוא משמש כמחנך כיתה ומורה להיסטוריה. "כשאתה עושה דברים חשובים מאוד, ובנוסף לזה חושב על עם ישראל והמשפחה שלך, אתה מבין את התכלית מאחורי העשייה. זה ממלא את המצברים", הוא אומר.
"זו סיטואציה מורכבת. אתה מגיע אחרי פעילות מבצעית לבית הספר, ומתחיל להתעסק בציונים של תלמידים. בתוך העשייה המבצעית הדברים האזרחיים עלולים להתגמד ולקבל תחושה של חוסר משמעות, וזה משהו שצריך מאוד להיזהר איתו" הוא מוסיף. "בישראל רואים נוער מדהים עם יכולת גבוהה להרים את עצמו".
"בתוך העשייה המבצעית, הדברים האזרחיים עלולים להתגמד - וצריך להיזהר מזה"
(צילום: דובר צה"ל)
לשאלה עד כמה המלחמה בחוץ מחלחלת לכותלי בית הספר, משיב רנ"ג נ' כי "מטבע הדברים מתקיים שיח ער. בית הספר שבו אני מלמד איבד לא מעט בוגרים, והנוער שלומד כאן הוא מאוד דעתן. בעיניי, תמיד טוב ונכון להיכנס לשיח כיתתי. גם אני זקוק לעיבוד הזה".
אל"ם א', מנהל בית ספר בצפון ומורה לאזרחות, אומר כי "כשאתה חוזר לבית הספר אתה מקווה שיהיה שקט, אבל אי אפשר להתעלם מההשפעה של המצב הביטחוני על החברה בכלל ועל התלמידים בפרט".
"הניסיון הצבאי מעניק מושג ופרספקטיבה"
(צילום: דובר צהל)
לדבריו, "הניסיון הצבאי מעניק מושג ופרספקטיבה, ולעיתים הוא מתבטא בהתנהלות הבית-ספרית, למשל כשיש התרחשות ביטחונית. קיבלתי בעבר החלטה להחזיר תלמידים באמצע טיול, כי ידעתי שמשהו הולך לקרות.
"באופן כללי, מנהלים נדרשים בשנים האחרונות לקבל לא מעט החלטות מורכבות. ישנם גם אנשי צוות רבים שבני המשפחה שלהם מגויסים. במציאות הישראלית הדברים מתערבבים".
אחרי שש שנים כמחנך, סא"ל א' ייכנס מחר לתפקידו החדש כמנהל חטיבת הנעורים "עמית" במרכז הארץ. בתחילת המלחמה, כשהיה בצו 8 מלא, קיבל מסרים מדאיגים מהשטח, ובעקבות זאת עבר לשלב בין התפקידים.
"אחרי שלושה חודשים שבהם הגעתי לבית הספר רק לביקורים קצרים, הרגשתי שהתלמידים שלי מתחילים להיות ילדים אבודים. לכן החלטתי ללמד בבית הספר עד שעות הצהריים, ולהמשיך למשמרות מילואים עד הלילה".
מתפללים לשגרה ולשנה שפויה
(צילום: דובר צה"ל)
במהלך המלחמה, הוא מספר, בית הספר שלו "איבד שבעה בוגרים, ולכולם יש אחים שעדיין לומדים אצלנו. הדור הזה עבר חוויות מורכבות, אבל אסור לוותר להם. צריך לפעול מתוך רגישות ונחישות".
כשהם נשאלים מה הם מאחלים לעצמם ולתלמידיהם לקראת פתיחת שנת הלימודים, משיב אל"ם א' כי כמו בשנים האחרונות, "אני רק מתפלל שתהיה שגרה". סא"ל א' מצטרף לאיחול ומוסיף תקווה ל"שנה שפויה, ושאנשי המילואים ישמרו על עצמם ויחזרו בשלום".
פורסם לראשונה: 00:00, 31.08.26
