למעלה מחמישה עשורים שענת יהלום מטופלת בסניף "בית הלוחם" בתל-אביב, המשמש חלק בלתי נפרד מהליך השיקום שלה. "כאן חזרתי ללכת ולמדתי לשחות. הוא ממש היה החמצן שלי", היא מספרת.
אלא שכיום, יהלום מתארת שורת ליקויים במתקן, שגובים, לטענתה, מחיר כבד ממנה וממשתקמות נוספות בעלות נכות קשה.
יהלום נפצעה בשעה הראשונה לפרוץ מלחמת יום כיפור בסיני. "הייתי מוגדרת במצב אנוש", היא משתפת. ההתמודדות עם המגבלה הפיזית נמשכת מדי יום ביומו גם כיום, עשרות שנים לאחר מכן.
"אני מושתלת פרוטזה פנימית וגם השתלות עור שמכסות כמעט את כל הרגליים, סובלת מזיהומים מאוד קשים ומפצעים קשי ריפוי. הנכות שלי דרמטית".
מה שעזר לה במלאכת השיקום הוא, כאמור, "בית הלוחם" בתל-אביב. אבל בתקופה האחרונה היא טוענת למספר ליקויים בסניף. תחילה, מצביעה ענת על הזנחה ותקלות מתמשכות בתאי הרחצה.
מקלחת ללא חלון ב"בית הלוחם" בתל אביב. "קטועת שתי רגליים מפיגוע באה לטיפולים, וחוזרת רטובה הביתה כדי להתקלח"
(ללא)
במקום יש שלוש מקלחות המיועדות לבעלות נכות קשה - תא אחד משותף לנשים וגברים ("יוניסקס"), תא נוסף ללא חלון ותא שלישי שבו יוצאים, לדבריה, מים רותחים בלבד. "אני מושתלת עור בשטחים מאוד גדולים בגוף. כשזה חוטף מים רותחים זו קטסטרופה", שיתפה.
בנוגע לחדר ללא החלון, אמרה יהלום כי "עם הפוסט-טראומה שלי להיכנס לחדר שאין בו אפילו ונטה, להיות בו כשעה כדי לעשות את כל הטיפול שצריך - זה פשוט בלתי אפשרי".
ואילו את חדר היוניסקס היא מתארת כ"חדר שעמוס בעגלות של נכים קשים, עגלות חשמליות ועגלת עמידה למשותקים. אי-אפשר בכלל להתקרב".
"הן מפחדות לדבר"
לצד אלו, טוענת יהלום למחסור בציוד נגישות קריטי, כמו כיסא רחצה מותאם, פעמון מצוקה, התאמת גובה אסלה וכיור, ורמת היגיינה ירודה. התוצאה של הזנחת הטיפול בתקלות מובילה, לטענתה, להימנעותן של נכות באורח קשה להשתמש במקלחות בסיום טיפולים.
"קטועת שתי רגליים מפיגוע באה לטיפולים, וחוזרת רטובה הביתה כדי להתקלח. יש עוד מישהי, קטועת רגל וחצי מפיגוע אחר, שאמרה לי שאינה יכולה להתקרב עם כיסא הגלגלים למראה, כי הגובה של הכיור לא מאפשר זאת. בלית ברירה היא מתרחצת במקלחות המשותפות. הן מפחדות לדבר".
עוד מספרת יהלום כי "במשך כשנה שיפצו את המקלחות עבור הנכות הקשות, עד אז התקלחנו בחוץ. לפני כשנה הן נפתחו מחדש, ומהיום הראשון יש תקלות ותלונות".
חניה חסומה ב"בית הלוחם" בתל אביב. "חודשיים זה עומד ואף אחד לא מפנה"
(ללא)
לדבריה, קיימת גם חסימת חניות נכים, הנובעת מציוד ישן שנעקר והושאר בחניון הצפוני. "חודשים זה עומד ואף אחד לא מפנה את זה".
ישנם גם מפגעי עישון בשטחי החוץ, המתבטאים במחסור באזורי עישון מוגדרים, והיעדר אכיפה לשילוט 'אסור לעשן'. "יש שלטים 'אסור לעשן', ומתחת לשלט יושבים ומעשנים. זה בניגוד לחוק".
הפערים המתוארים מתחברים עבורה גם לפגיעה בייצוג ובהכרה המגדרית, שבאה לידי ביטוי בהצבת השלט "בית הלוחם ובני משפחתו" במקום התייחסות שוויונית - "בית הלוחמים והלוחמות". לטעמה, הדבר מנציח תפיסת נשים כאוכלוסייה משנית, והיא דורשת תיקון תפיסתי ומגדרי בארגון.
"מצער שאנחנו צריכות לנהל מאבק על זה. אני רוצה להגיע ל-2027 כשבכניסה יש שלט: 'בית הלוחם והלוחמת ובני משפחותיהם'".
יהלום עם בן זוגה. "מצער שאנחנו צריכות לנהל מאבק על זה"
(צילום: יובל חן)
מתוך תגובת ארגון נכי צה"ל: "'בית הלוחם' ת"א מחויב להעניק לכלל חברות וחברי הבית מענה ראוי, מכבד ונגיש, וכל פנייה המתקבלת נבחנת ומטופלת.
"בתקופה האחרונה בוצע מקצה שיפורים נוסף במלתחות הנשים, במסגרתו טופלו הברזים שבהם התגלתה תקלה. גובה הכיורים עומד בדרישות התקן. התקנת כפתורי מצוקה צפויה להסתיים בקרוב. בבית קיימים שילוט והסדרה בנושא העישון.
"'בית הלוחם' ת"א נמצא בעיצומו של הליך נרחב לשיפוץ ושדרוג התשתיות. במסגרת העבודות קיימים מספר שטחים תפעוליים מצומצמים, שאינם חוסמים או פוגעים בחניות המיועדות לנכים ולנכות קשים".
פורסם לראשונה: 00:00, 06.09.26
