מחר (שישי), כשמאות רצים ייצאו לדרך במסגרת "בשביל הבנים" - מרוץ להנצחת החללים הדרוזים שהפך למסורת שנתית, משפחתו של רב-סרן ג'לאא איברהים ז"ל תרוץ ביחד, ותזכור.
יהיו שם שלושה מאחיו - רס"ב עלא איברהים (48), המשרת במשטרת ישראל; רס"ב דועא איברהים (46), המשרת במשמר הלאומי של מג"ב; וסא"ל (מיל') בהא איברהים (43), שמשרת בפיקוד המרכז. אליהם תצטרף אם המשפחה, וספיה, בת 67.
עבורם זו לא רק ריצה. זו הדרך להמשיך את הדרך של מי שהיה הבן הצעיר במשפחה, אח לעשרה אחים ואחיות, אדם שהותיר אחריו חור בלב שאי-אפשר למלא, והרבה געגועים.
ג'לאא נפל ב-7 ביולי 2024 בקרב בשכונת תל סולטאן ברפיח. בן 25 היה בנופלו. לאחר מותו הועלה לדרגת רב-סרן. "החללים אינם נעלמים כל עוד ממשיכים לזכור אותם", אומר אחיו עלא, "זה הדבר היחיד שנשאר לנו: לזכור אותם, להנציח אותם וללמד את הילדים שלנו על סיפורי הגבורה שלהם.
"אם אני מגיע למצב שילד או נער שאני בכלל לא מכיר מצביע עליי ואומר לי 'אתה אח של ג'לאא ז"ל', זה עושה לי משהו. זו הדרך לזכור אותו".
לא הפסיק לרוץ
ג'לאא נולד וגדל במשפחה פטריוטית במועצה המקומית סאג'ור. הוא היה תלמיד מחונן, השתתף במשלחת לנאס"א ובמשלחת תלמידים לצרפת, וסיים תואר ראשון בכלכלה באוניברסיטת חיפה בהצטיינות יתרה.
עם סיום לימודיו בתיכון התגייס להנדסה קרבית, התקדם מלוחם למפקד פלוגה בגדוד 601, וסיים בהצלחה את המכללה לפיקוד טקטי.
רס"ן ג'לאא אבראהים ז"ל. "היו מתייעצים איתו כאילו הוא הגדול"
(צילום: באדיבות המשפחה)
אבל הדרך לשם לא הייתה פשוטה. במהלך שירותו, כששימש מדריך בקורס קצינים, נפצע בידו לאחר שג'ק שנשא רכב כבד החליק ומחץ שתיים מאצבעותיו. הרופאים שקלו לכרות אותן. ג'לאא לא ויתר. הוא עבר כמה ניתוחים וחזר להיות לוחם.
אמו וספיה, זוכרת היטב את אהבתו של בנה לריצה. "מאז שג'לאא נהרג, הבטחתי לעצמי שאגיע לכל מרוץ שהוא היה מגיע אליו" היא אומרת, "הוא השתתף בכל מרוץ שאפשר. רץ ורץ. עכשיו הוא כבר לא יכול להיות איתנו, אז אני במקומו. כל שנה אני חייבת להיות שם, כדי להנציח אותו ואת כל החללים".
מה הדבר שאת הכי מתגעגעת אליו?
"הוא היה הקטן שלנו בבית. הוא היה עושה אווירה בבית. אני מתגעגעת אליו. כולם היו מתייעצים איתו כאילו הוא הגדול. הוא היה מאוד חכם. כולם אצלנו, תודה לאל, מצטיינים, אבל הוא היה משהו מעבר".
בהא, אחיו של ג'לאא ז"ל: "יש כאן גם כאב וגם שמחה. גם שיתוף וגם גיבוש. ואנחנו לא מורידים את הראש, אלא מרימים אותו קדימה. יש אנשים שרצים בשמחה ויש אנשים שרצים עם כאב, אנחנו רצים עם שניהם"
גם עבור דועא, הריצה היא דרך להמשיך את הזיכרון. "לא חשבתי שאי פעם ארוץ בשביל אח שלי", הוא אומר בכאב, "השתתפתי בשביל חברים וקרובים, אבל לא העליתי על דעתי שזה יפגוש אותי באופן אישי. בשנה שבה הוא נפל, כל החטיבה שלי, כ-200 איש, השתתפה באירוע כאות כבוד והנצחה לאחי".
לדברי בהא, אח נוסף של ג'לאא ז"ל, למיזם ישנה משמעות רחבה הרבה יותר מעוד תחרות ריצה: "יש כאן גם כאב וגם שמחה. גם שיתוף וגם גיבוש. ואנחנו לא מורידים את הראש, אלא מרימים אותו קדימה. יש אנשים שרצים בשמחה ויש אנשים שרצים עם כאב, אנחנו רצים עם שניהם".
ומעל הכול מרחף המשפט שהותיר ג'לאא, ושאותו אמר בריאיון זמן קצר לפני נפילתו: "אם אנחנו לא נעשה את זה - אף אחד לא יעשה את זה במקומנו".
ובכל זאת, מחר הם ירוצו במקומו. רק שעבורם, ג'לאא יהיה שם לאורך כל הדרך.
פורסם לראשונה: 00:00, 17.09.26
