כשיאיר מימון מבריש את פרוות הסוסים בחווה, הוא מרוכז כל-כולו במשימה. הסוסים עומדים בשקט, קשובים למגע ידיו הסבלניות.
יאיר, בן 29, הוא אוטיסט בתפקוד בינוני: הוא מתקשה להסתדר מחוץ לבית, ממעט לפתח קשרים אנושיים, ונמנע ככל יכולתו ממקומות הומים. הסוסים, לעומת זאת, הם אהבתו הגדולה.
"זה הדבר היחיד כמעט שעושה לו טוב, שמוציא אותו קצת מההסתגרות", אומרת אמו, מגדנה, "הוא ממש-ממש מחובר אליהם. יאיר לא נוגע באנשים, אבל את הסוסים הוא מלטף ומחבק".
עבור יאיר, הסוסים הם מפלט וגם מקור לתעסוקה ולתחושת משמעות.
מוצא שלווה בחווה
כבר כמה שנים שיאיר נוסע מדי יום לחוות סוסים בציפורי, סמוך למקום מגוריו במושב הושעיה בגליל התחתון. הוא מטפל בסוסים, מנקה את האורוות, וחוזר אחרי כמה שעות הביתה, לבית אמו.
הסידור הזה, שמוגדר כהתנדבות, טוב לכולם, ובמיוחד ליאיר ולסוסים שבהם הוא מטפל.
מגדנה: "כמה הורים לילדים עם צרכים מיוחדים היו מוותרים על מסגרת שנותנת תעסוקה לכל היום? היינו שמחים שיאיר ילך למסגרת כזאת, אבל זה פשוט לא מתאים לו. הבקשה שלנו היא: תנו לנו פחות ממה שמקבל צעיר אחר עם מוגבלות"
ממשרד הרווחה, יאיר מקבל שירות בסיסי מאוד: תקציב להסעה מביתו אל החווה וממנה. אלא שבקרוב מאוד, התקציב הזה ייפסק. במשרד הרווחה מתעקשים שיאיר יפקוד מדי יום אחת מכמה מסגרות רשמיות של משרד הרווחה המיועדת לאנשים עם צרכים מיוחדים, ומסרבים לספק עבורו הסעה ייעודית לחוות הסוסים - המקום היחיד שבו הוא מצליח למצוא שלווה.
זה לא עניין של תקציב: יאיר יזדקק להסעה גם כדי להגיע לאחת ממסגרות הרווחה שאליה מבקש המשרד לשבץ אותו, והמסגרת עצמה מתוקצבת בסכומים גבוהים, שכן מועסקים בה אנשי מקצוע ומדריכים.
אלא שהוא לא מסוגל לפקוד מסגרת כזאת בשום אופן. יאיר, הבן הצעיר במשפחה של שבעה אחים, מתקשה מאוד לשהות בחברת אנשים אחרים וסובל מרעש ומהמולה.
"נסעתי איתו למסגרות שמשרד הרווחה מציע, רק לראות מבחוץ. הוא נכנס לסטרס רק מלשמוע את המדריכים 'צועקים' לחניכים האחרים ללכת לכאן ולשם. המקומות האלה נפלאים, אבל הם לא מתאימים לבן שלי".
מגדנה מתקשה להסתיר את כאבה כשהיא מספרת כיצד יאיר מתקשה לשהות אפילו בחברת בני משפחתו, בהם אחייניו הרבים. "כשהנכדים באים הביתה הוא שם אוזניות עם מוזיקה, ועליהן עוד אוזניות שחוסמות את הרעש, ומסתגר בחדר. הוא פשוט לא מסוגל, לא מסוגל. זה גורם לו סבל".
"הדבר היחיד שמוציא אותו קצת מההסתגרות"
(צילום: יעל כלפה)
משרד הרווחה מספק לאנשים עם צרכים מיוחדים ברמות תפקוד נמוכות שירותים שונים, באמצעות עמותות שונות המתוקצבות על ידו: הוסטלים, דירות שותפים ייעודיות שבהן מדריכים המלווים את הדיירים, או מסגרות יום המספקות כמה שעות תעסוקה.
גם יאיר השתייך בעבר לאחד ממסלולי התעסוקה הרשמיים של המשרד, כאשר השתלב בתוכנית של עמותת "אלווין ישראל", המפעילה בין השאר תוכניות ליווי תעסוקתי לאנשים עם צרכים מיוחדים. יאיר עבד בחוות, ומדי פעם זכה לליווי מטעם אנשי העמותה. באופן הזה גם היה זכאי להסעה.
הסידור הזה החזיק מעמד שש שנים, עד שלפני שנה הודיע משרד הרווחה לאמו של יאיר שהסידור הזה צריך להיפסק - שכן תוכנית הליווי של "אלווין" מוגדרת כמסלול זמני, שאחריו מצופה מהמלווים להשתלב בשוק התעסוקה הרגיל. מסיבה זו, ביקש המשרד להפסיק גם את שירותי ההסעה.
"לא מתאים לו"
אמו של יאיר ניסתה לבטל את רוע הגזרה בכל דרך, אך פניותיה לגורמי הרווחה השונים נענו בסירוב. "אני עצמי עובדת סוציאלית, ובשנה הראשונה ללימודים לימדו אותנו שתפקיד העובדת הסוציאלית הוא להיות הסנגורית של המטופלים, לנסות לפעול עבורם.
"ציפיתי שכך יהיה גם במקרה שלנו, אבל בשום שלב אף אחד לא אמר לי: 'יודעת מה, ננסה לבקש החרגה עבור יאיר. במקום זה עונים לי 'אלה הנהלים'".
מגדנה: "אני עצמי עובדת סוציאלית, ובשנה א' לימדו אותנו שתפקיד העובדת הסוציאלית הוא להיות הסנגורית של המטופלים. אבל בשום שלב לא אמרו לי: 'ננסה לבקש החרגה עבור יאיר'. במקום זה עונים לי 'אלה הנהלים'"
לאחר שבקשותיה נתקלו בקיר, החליטה מגדנה לעתור לבית המשפט המחוזי בירושלים. העתירה נדחתה, אך משרד הרווחה הודיע שיתקצב את ההסעה עד סוף חודש נובמבר, לפנים משורת הדין.
כל יום שחולף מקרב את המועד הזה, ומגדנה חוששת מהיום שבו מימון ההסעה ייפסק. כעת היא נערכת להמשיך במאבק המשפטי, ומתכוונת לפנות לבג"ץ.
"לא ביקשתי לרוקן את קופת המדינה, אנחנו לא מבקשים ממשרד הרווחה יותר - אלא פחות", אומרת מגדנה. "כמה הורים לילדים עם צרכים מיוחדים היו מוותרים על מסגרת שנותנת תעסוקה לכל היום, עם ארוחות ומה לא? היינו שמחים שיאיר ילך למסגרת כזאת, אבל זה פשוט לא מתאים לו.
"הבקשה שלנו ממשרד הרווחה היא: תנו לנו פחות ממה שמקבל צעיר אחר עם מוגבלות, שהפתרון יהיה מותאם ליאיר".
"המאבק הזה חורג מעניינו הפרטי של יאיר", מסבירים עורכי הדין יונתן ואביחי יהוסף, המייצגים את משפחת מימון. "זהו מאבק על זכותם של אנשים עם מוגבלות לקבל מהמדינה את הסיוע שהחוק מעניק להם, בהתאם לצורכיהם האמיתיים ולא בהתאם לנוחות המערכת.
"לא נקבל מצב שבו המדינה אינה ממלאת את חובותיה - להעניק לכל אדם הזדמנות אמיתית לחיים בכבוד, לעצמאות, לשיקום ולהשתלבות מלאה בחברה הישראלית".
מבחינת מגדנה ועורכי הדין המייצגים אותה, העתירה מבקשת ללבן גם עניין עקרוני: בשנת 2022, בשלהי הכנסת הקודמת, אושר חוק שירותי רווחה לאנשים עם מוגבלות - חוק היסטורי המעגן את זכותו של כל אדם עם מוגבלות לקבל שירותים לפי צרכיו ורצונו.
זה חוק חשוב מאוד, בשורה של ממש, שהגיע גם עם תקציב נאה בצידו: תוספת של 430 מיליון שקל לבסיס התקציב, על פני חמש שנים. אלא שבחלוף ארבע שנים, התקנות שיאפשרו את יישומו של החוק בפועל עדיין לא הושלמו ולא אושרו בכנסת.
יאיר לפיד ומאיר כהן במסיבת עיתונאים בנושא חוק שירותי רווחה לאנשים עם מוגבלויות, פברואר 2022
(צילום: רונן חורש, "תדמית הפקות")
אמנם במשרד הרווחה פועלים זה שנים אחדות ברוח החוק, ומפתחים שירותים שונים לאנשים עם מוגבלות באופן שהולם יותר את עקרון הבחירה שבבסיס החוק. ואולם, המקרה של יאיר מלמד שלעיתים נדרשות אפשרויות נוספות, שאינן בסל המענים הרשמי של משרד הרווחה.
"חוקקתם חוק שאומר שצריך להתייחס לצרכים האישיים של כל אדם - תפעלו לפיו", אומרת מגדנה.
תגובת משרד הרווחה:
"משרד הרווחה מכיר את המקרה, ומלווה את יאיר ומשפחתו במטרה למצוא עבורו מענה מתאים לצרכיו. כיום נבחנות שתי מסגרות אפשריות לשילוב יאיר, שבהן צפויה המשפחה לבקר בשבועות הקרובים.
"החווה היא מסגרת פרטית שאינה מוכרת או מפוקחת על ידי המשרד, ואינה פועלת בהתאם לסטנדרטים המקצועיים הנדרשים, ולכן לא ניתן לאשר אליה הסעה באופן קבוע. למרות זאת ומתוך הבנה לחשיבות הרצף הטיפולי, אושרה בזמנו באופן חריג וזמני באישור של מנכ"ל המשרד ועד לסוף חודש נובמבר 2026".
פורסם לראשונה: 00:08, 18.10.26
