בסלון של משפחת ג'ובראן בנהריה ניצבת ויטרינה עם פסלונים של קדושים נוצרים, תמונות של אנשי דת מרונים מגודלי זקן, מיצג של הסעודה האחרונה וגם דגל לבנון. ובין החפצים האלה, שמעידים על אמונתם ומוצאם של דיירי הבית, מונח פריט שלא הייתם מצפים למצוא כאן - קונטרס של רבי נחמן מברלסב.
ובעצם, זה לא צריך להפתיע. כי משפחתו של ג'ורג' ג'ובראן, שהיה קצין תותחנים בצד"ל (צבא דרום לבנון), מתמרנת בין כמה זהויות - הם לבנונים אבל גם ישראלים-נוצרים שהולכים לכנסייה, אך נטועים היטב בתוך החברה היהודית.
ולא פעם, הזהויות האלה מתנגשות: "היהודים רואים בנו ערבים, ויש ערבים שרואים בנו בוגדים", מסבירה סוניה ג'ובראן (24), בתם הבכורה של אדלין וג'ורג', שנבחרה לפני כשלושה חודשים ליו"ר האגודה הסטודנטיאלית של אוניברסיטת קריית-שמונה.
כמו אחיותיה הקטנות, ליא (22) וג'ואל (20), סוניה נולדה בישראל ומעולם לא ביקרה בארץ מולדתה. אך היא משוכנעת שהשלום בהישג יד: "רוב הלבנונים רוצים שלום, ואני מאמינה שתוך שנה מהיום אוכל לבקר שם. ומי יודע, יום אחד אולי אני אהיה שגרירת ישראל בלבנון".
פגשנו אותה ואת אמה לריאיון לקראת פתיחת שנת הלימודים האקדמית באוניברסיטה הצפונית ביותר בישראל - וגם הצעירה ביותר.
אדלין וג'ורג' ג'ובראן עם בנותיהן
(צילום: מהאלבום המשפחתי)
ג'ורג' (58), בעלי חברה שמביאה עובדים מירדן, שוהה רוב הזמן באילת ומגיע הביתה פעם בשבועיים. הוא גדל בכפר מזרעת אל-מטחנה, סמוך לעיירה הנוצרית ג'זין. מובלעת ג'זין לא הייתה חלק מרצועת הביטחון, אבל היא נשלטה על ידי גדוד של צד"ל ששיתף פעולה עם ישראל ולחם בחיזבאללה.
אדלין (48), מזכירה רפואית בבית החולים לגליל בנהריה, גדלה בביירות, וכשהייתה בת 12 עברה עם משפחתה לכפר בורג' אל-מולוכ (אל-ח'רבה), על אם הדרך שבין מרג' עיון למטולה. אביה שירת כטבח ובישל לחיילי צה"ל וצד"ל, מה שהפך אותו - מבחינת חיזבאללה - למשתף פעולה עם ישראל.
"חשבנו שנחזור תוך שבועיים. אנחנו פה כבר 26 שנה"
את היום שבו נסוג צה"ל מלבנון ב-24 במאי 2000, אדלין זוכרת כאילו היה זה אתמול. "הייתי בת 21, סטודנטית לפסיכולוגיה ומורה בבית ספר בכפר חולא", היא מספרת. "באמצע השיעור המנהלת נכנסה לכיתה ואמרה: 'מה את עושה פה? תצאי עכשיו! חיזבאללה נכנס לכפר'.
"התחלתי לברוח ברגל. אבא שלי אסף אותי בדרך, וכשהגענו הביתה הוא אמר: 'אנחנו עוזבים לישראל'. אמרתי, 'מה עוזבים? יש לי מבחן באוניברסיטה'. ואבא: 'שום מבחן. עוזבים'. חיזבאללה איים שברגע שצה"ל ייסוג, הם ייכנסו אלינו לבתים וישחטו אותנו במיטות".
סוניה בילדותה עם אביה ג'ורג'. "בנהריה יש קהילה של צד"ל, והיה קל יותר להתאקלם"
(צילום: אלבום משפחתי)
ארבעה קילומטרים מפרידים בין בורג' אל מולוכ לבין מעבר הגבול במטולה: "חיכינו שם בין שבע לשמונה שעות עד שנתנו לנו להיכנס. חשבנו שנחזור הביתה תוך שבועיים, מקסימום חודש. והנה, אנחנו פה כבר 26 שנה".
בקיבוץ שמרת, שבו התגוררה עם הוריה, הכירה אדלין את ג'ורג'. בתם הבכורה נולדה בנהריה, ובהיותה תינוקת עברה המשפחה לאילת. כשהייתה בת ארבע חזרו לצפון. "בנהריה יש קהילה של צד"ל והיה קל יותר להתאקלם. באילת הגננת לא יכלה להכיל אותי כי לא ידעתי עברית", מספרת סוניה. "כאן למדתי את השפה, ואמא שלי למדה יחד איתי".
ביסודי הרגישה שוב כמו נטע זר. "עשו עליי סוג של חרם. הייתי ילדת צד"ל היחידה בכיתה, והילדים האחרים לא ידעו מה זה. היה איתי ילד דרוזי בכיתה ותמיד היו דוחפים אותנו זה על זה וצועקים עלינו: 'ערבים!'. במקום להתמודד עם זה, המנהלת הייתה מוציאה את שנינו מהכיתה".
סוניה בילדותה. "הייתי ילדת צד"ל היחידה בכיתה, ועשו עליי סוג של חרם"
(צילום: מהאלבום המשפחתי)
בתיכון למדה סוניה ערבית במגמה של חיל המודיעין שבוגריה מיועדים ל-8200. "הייתי גם בגדנ"ע 8200, אבל בסופו של דבר לא התגייסתי וקיבלתי פטור כילדת צד"ל.
"יש לי משפחה בלבנון - סבתא מצד אבא בג'זין ודודה מצד אמא בביירות - ופחדתי שאם חיזבאללה יגלו שהתגייסתי לצה"ל, יפגעו בהן. במקום זה, עשיתי שירות לאומי בבית החולים בנהריה כסייעת לרופא".
"במקום 'ישראל - כתבו 'פלסטיין'"
בתום השירות הלאומי התקבלה ללימודי רפואה באוניברסיטת New Vision בטיביליסי שבגאורגיה, לצד סטודנטיות מרחבי העולם. היא נהנתה מהלימודים ורכשה חברים - אבל בבוקר 7 באוקטובר 2023, בסמסטר השני של השנה הראשונה, הכול התהפך.
"על 7 באוקטובר נודע לי מ'סטורי' באינסטגרם של סטודנט ערבי-ישראלי שהעלה סרטונים של חמאסניקים בתוך ישראל, וכתב בלעג: 'משחקים בהם PUBG'. זה משחק של יריות והרג. אני לא אומרת שכולם ככה, בכל צד יש קיצונים".
סוניה: "הייתה באוניברסיטה מפה של מדינות העולם, ופתאום אני רואה ששמו איקס על ישראל וכתבו במקום 'פלסטיין'. כמה שניסיתי להסביר שטבחו ורצחו בנו, הם לא הבינו. החלטתי להפסיק את הלימודים ולחזור לארץ"
האווירה בקמפוס הפכה להיות עוינת: "את הספרייה הפכו למסגד. הייתה באוניברסיטה מפה של מדינות העולם, ופתאום אני רואה ששמו איקס על ישראל וכתבו במקום 'פלסטיין'. כמה שניסיתי להסביר שטבחו ורצחו בנו, הם לא הבינו. היו לי חברים שנרצחו, יש לי ידידים ניצולי נובה. זה היה קשה. החלטתי להפסיק את הלימודים ולחזור לארץ".
כיוון שרצתה להמשיך בתחום הטיפול, החליטה להירשם ללימודי פסיכולוגיה במכללת "תל-חי", רגע לפני שהפכה לאוניברסיטת "תל-חי קריית-שמונה".
במקביל ללימודיה התנדבה במיזם "מעלה" של קרן רש"י, שבמסגרתו ליוותה את המועצה המקומית מעלות תרשיחא וסייעה בגיבוש תוכניות אסטרטגיות ותוכניות לצעירים, והייתה פעילה גם בתוכנית "שגרירי קרן רוטשילד", העוסקת בהכשרת מנהיגות חברתית צעירה. כך שפעילות ציבורית במסגרת הנהגת הסטודנטים הייתה המשך טבעי.
פתיחת שנה באוניברסיטת "תל חי קריית-שמונה"
(צילום: אביהו שפירא )
ביוני האחרון התקיימו הבחירות לאגודה הסטודנטיאלית של אוניברסיטת קריית-שמונה. "החלטתי להתמודד בדקה ה-90, ונרשמתי ממש כמה שעות לפני שההרשמה נסגרה. נדהמתי מזה שנבחרתי כי לא עשיתי קמפיין גדול ואני גם לא יהודייה".
כיו"ר האגודה ב"תל-חי קריית-שמונה", היא חברה גם במליאה של התאחדות הסטודנטים והסטודנטיות הארצית.
על אף שנכנסה לזה ברגע האחרון, יש לה חזון. "חשוב לי לפעול לשיקום, פיתוח וחיזוק הקהילות בגליל העליון, ובעיקר בקריית-שמונה, אחרי שלוש שנים קשות של מלחמה. 20 אחוז מהסטודנטים אצלנו הם ערבים, דרוזים וצ'רקסים, וחשוב לי שאוכלוסיות מיעוט ירגישו חלק מהקהילה ויתרמו לה.
"נפגשנו עם ראש העירייה, אביחי שטרן, ואנחנו מקדמים מיזמים חברתיים שיהפכו את קריית-שמונה לעיר תוססת שצעירים יבחרו לחיות בה".
ג'ורג ג'ובראן. "סגירת מעגל עבור ההורים שלי ועבור כל קהילת צד"ל"
(צילום: מהאלבום המשפחתי)
אחד הימים המשמעותיים עבורה בשלוש השנים האחרונות, היה ב-27 בספטמבר 2024 - היום שבו חוסל נסראללה: "שמחנו כל כך. פתחנו שמפניה ושמנו למטה שלט לכל השכנים הדתיים שנסראללה חוסל, כי זה היה בשבת. זו סגירת מעגל עבור ההורים שלי ועבור כל קהילת צד"ל. אבל יש עוד הרבה עבודה לעשות כדי לנקות את לבנון ממעוזי הטרור".
את המשפחה שלה מלבנון היא פגשה, עד כה, בעיקר אצל דוד שלה שגר בקנדה, או במדינות קרובות כמו ירדן. אבל יום אחד, מאמינה סוניה, והוא לא רחוק, תידרש רק שעה וחצי נסיעה כדי שתוכל לבקר את דודתה בביירות.
פורסם לראשונה: 00:00, 18.10.26
