"אני זוכר את הבחירות לכנסת הראשונה, הייתי אז חייל בגדוד 13 של גולני והצבעתי בצבא. היינו בשטח, הביאו קופסת קרטון וקראו לה קלפי, הצבענו והם מיד הסתלקו", כך, ברהיטות מדהימה, משחזר זיר לוז, שיחגוג בחודש הבא 98, את הבחירות הראשונות שלו - והראשונות של המדינה.
לוז, חבר קיבוץ עין חרוד מאוחד, נולד ב-1928 בעין חרוד להורים חלוצים ממיישבי העמק, שנים לפני הפיצול של הקיבוץ לשניים.
"במשך שנים היינו מזוהים עם תנועת העבודה וההסתדרות", אומר לוז, "בבחירות הראשונות לכנסת הצבעתי למפ"ם. מאז, כל חיי, הצבעתי רק למפא"י, מפלגת העבודה, ואני מתכוון להצביע ל'דמוקרטים'. רק בשנת 1977 לא הצבעתי למפלגת העבודה אלא למפד"ל. הרגשתי אז שמפא"י הפכה למושחתת ורציתי שינוי.
"היום ההצבעה בעין חרוד מפוזרת בין כל המפלגות, וזה לא מה שהיה פעם. כולם בקיבוץ יודעים למי אני מצביע. גם במשפחה כולם יודעים את דעותיי, והמשפחה שלי משתרעת על ספקטרום מלא - מה'דמוקרטים' ועד לבן גביר וסמוטריץ'. אני משוחח איתם על נושאים פוליטיים, אבל לא מנסה לשכנע אותם והם לא אותי - לשנינו אין סיכוי".
בגין נואם לאחר הניצחון בליל הבחירות, 1977
(צילום: דוד רובינגר)
גם היום, שנים רבות אחרי, לוז זוכר את הבחירות לכנסת השנייה: "ישבתי בקלפי בכפר ערבי, כנציג של מפלגת לוויין ערבית של מפ"ם", הוא משחזר. "היה נחמד לשבת שם, ואם הייתי יותר צעיר אז הייתי חוזר על זה גם היום. מבחינתי, אני מתכוון להצביע כל זמן שאחיה".
"מתגעגע לקול של בן-גוריון"
פנחס אבהר, שבפברואר יחגוג 92, היה צעיר מדי לבחירות הראשונות - ב-1949 הוא היה רק בן 13 - אבל מאז שהגיע לגיל ההצבעה, לא החמיץ מערכת בחירות אחת.
גם הוא, מתברר, ילד של העמק: הוריו עלו מתימן עוד ב-1914, ואחרי שנים ראשונות בנווה צדק הוא עבר להתגורר בקיבוץ בית אלפא, לא רחוק מעין חרוד של לוז. "אני מתגעגע מאוד לתקופה ההיא בקיבוץ", הוא אומר, "הייתה שם הרבה פשטות, ובעיקר אהבה בין אנשים".
"לא היו הרבה רשימות כמו היום". אבהר
(צילום: אלעד גרשגורן)
אחר כך הצטרף לתנועת ה"נוער העובד והלומד", שם נשאר 35 שנה - הדריך וליווה בני נוער שנשרו מבית הספר ויצאו לעבודה, ולקח חלק פעיל במאבק לקבוע שכר מינימום עבורם.
בביתו המטופח בשכונת נווה שאנן בחיפה, אבהר - שכבר 12 שנה יוצא לבית ספר "יזרעאליה" בעיר, כדי ללוות ולחנוך תלמידים - מבקש לדייק בכל פרט.
"המדינה אמנם הוקמה בשנת 1948, אבל הבחירות לאסיפה המכוננת נערכו רק בינואר 1949. הצבעתי בפעם הראשונה ב-1955, זה באמת בראשית המדינה", אומר אבהר, "היה וילון גדול שמאחוריו היו מעט רשימות, ושם בחרתי".
במה בחרת, אם מותר לנו לשאול?
"במפא"י, ברור", הוא משיב בחיוך גדול, "אהבתי מאוד את בן-גוריון. אני מתגעגע לשמוע את הקול שלו ברדיו - אז לא היו פרסומות כמו היום - אלה היו מנהיגים של פעם: בן-גוריון, שפירא, טבנקין, רוקח, ובגין.
"היום, אנשים ילכו היום לקלפיות ויתבלבלו למי להצביע. המון מפלגות קטנות חוברות יחד ודורשות תפקידים, אחרת אין ממשלה. זה ממש מטריד אותי, בכל מערכת בחירות מחדש".
אז למי, מכל הרשימות האלה, תצביע ביום שלישי?
"שמאל, כמו תמיד. למי בדיוק? צריך לראות מה עוד יקרה בימים הקרובים, ואז אקבל החלטה מושכלת. יכול להיות שאחרי הפרישה של גנץ, אייזנקוט יקבל יותר קולות - אבל צריך באמת לראות לאן זה הולך".
בן גוריון בעצרת בחירות של מפא"י, 1955
(צילום: דוד רובינגר)
הוא יושב בכורסה גדולה בסלון, ליד המרפסת, מישיר אלינו מבט ואומר בקול נחוש: "אני מאוד, אבל מאוד מוטרד ממצבה של המדינה. יש קרע גדול בין אנשים, בעיקר אחרי האסון של 7 באוקטובר, וזה כואב לי. כואב לי לראות את המדינה שלי, שאני חי בה מאז הקמתה והצבעתי בה תמיד, במצב כזה.
"לאן פנינו מועדות בכלל? קשה פה - יוקר המחיה, הקרע הפנימי, הלחץ הביטחוני - אבל חובה לאחות את הקרע. הגיע הזמן שנחיה בשקט, לפחות בינינו. זו התקווה שלי בגילי המופלג, שארגיש כאן כמו פעם, שכולנו מאוחדים".
אבהר: "היום המון מפלגות קטנות חוברות יחד ודורשות תפקידים, אחרת אין ממשלה. זה ממש מטריד אותי, בכל מערכת בחירות מחדש"
לאבהר שלושה ילדים, שישה נכדים וחמישה נינים, ובבחירות האלה, לראשונה, גם נכד בעל זכות הצבעה: עידו, חייל בצה"ל. "זו הפעם הראשונה בחייו שהוא מצביע", אומר אבהר, "ואני מקווה בשבילו שיעשה את הבחירה הנכונה בין כל הרשימות האלה.
"ולכולם אני אומר: לכו להצביע ביום שלישי הקרוב. זו מערכת הבחירות הכי חשובה למדינה שלנו".
פורסם לראשונה: 00:00, 22.10.26
