הן אחיות לגורל - וגם לבחירה המרגשת איך להתמודד עם האסון שאירע להן.
סרן אסף מסטר ז"ל, מפקד מחלקה בגדוד 601 של ההנדסה הקרבית, נפל ב-15 בנובמבר 2023 והותיר את אחותו, ליהיא, שבורת לב. ב-23 בדצמבר 2023 נפל סמל-ראשון גל הרשקו ז"ל, מפקד כיתה בגדוד 603 ואחיה של מיכל; תמר איבדה את אחיה, סמל-ראשון יואב רוור ז"ל, לוחם ביהל"ם, ב-6 ביוני 2025; אחיה של נעמה, סמל מעיין ברוך פרלשטיין ז"ל, לוחם בגדוד 605, נפל ב-24 ביוני 2025.
כשהגיע הרגע להתגייס, ארבע הצעירות בחרו בתפקיד מדריכות בהנדסה הקרבית - כדי להכשיר את דור הלוחמים הבא בחיל על מורשת האחים שאינם, לסלול את דרכן דווקא במקום שבו איבדו את היקר להן מכל.
"מרגיש לי שלמרות שאנחנו לא מכירות אחת את השנייה, יש לנו משהו משותף. זה מרגיע שיש מישהי שמבינה. אנחנו ביחד זה", סיפרה נעמה במפגש עם החברות החדשות שיגיעו איתה לבקו"ם בסוף החודש.
"יהיה לנו שם מקום בטוח", מוסיפה מיכל.
עבור ארבעתן, האחים הגדולים היו דמויות להערצה.
אסף החל את המסלול כלוחם ביהל"ם, המשיך לתפקיד מפקד מחלקה בגדוד 601 ואמור היה לחזור לתפקיד פיקודי ביהל"ם. "הוא היה איש של אנשים ושמחה", מספרת ליהיא, "אח בכור ומגונן, הדבק שחיבר בין כל בני המשפחה.
"הוא הצליח למצוא את הדרך ולגעת בלב של כל אחד - בתנועת הנוער, בקבוצת הטניס, בשנת השירות. עד היום חניכים שלו מספרים שהוא שינה להם את החיים", היא מוסיפה.
ליהיא עם אחיה אסף מסטר ז"ל. "אח בכור ומגונן"
(צילום: באדיבות המשפחה)
"יואב היה מוכשר בטירוף", מספרת תמר, "הוא היה ספורטאי מצטיין. כדורסל היה חלק בלתי נפרד מהחיים שלו.
"יואב גם היה גאון, בצבא הייתה לו אפשרות להגיע לאן שירצה, אבל הוא התעקש על שירות קרבי ולא שקל שום דבר אחר. אלה הערכים שעליהם גדלנו בבית. היינו ממש קרובים. גדלנו במושב, מקום שבו כולם מכירים את כולם, והיו לנו אותם חברים".
תמר עם אחיה יואב רוור ז"ל. "היינו ממש קרובים"
(צילום: באדיבות המשפחה)
"היינו אחים ממש טובים", אומרת מיכל, "לגל הייתה חבורה ממש מלוכדת של חברים שהיו בני בית אצלנו. הוא מאוד אהב אנשים".
מיכל ואחיה, גל הרשקו ז"ל. "מאוד אהב אנשים"
(צילום: באדיבות המשפחה)
ונעמה מספרת שאחיה "תמיד היה נאמן לעצמו, לא אחד שמרצה אחרים. היו לו עקרונות שחשובים לו, והוא מימש אותם בלי שהיה אכפת לו מה אחרים יחשבו. הוא תמיד היה שם בשבילי כשהייתי צריכה אותו. גם כשלא אמר לי במילים שהוא אוהב אותי, הרגשתי את זה ממש חזק".
נעמה ואחיה, מעיין פרלשטיין ז"ל. "תמיד היה שם בשבילי כשהייתי צריכה אותו"
(צילום: באדיבות המשפחה )
"הפחד היה ממשי"
עוד לפני פרוץ המלחמה, מסטר הזהיר את משפחתו מפני אסון. "כשההורים שלנו ביקרו אותו, הוא אמר להם: 'הולך להיות יום כיפור. מחבלים ייכנסו ליישובים, יחטפו אזרחים וחיילים'.
"זה לא שהוא היה איזה נביא. הם התאמנו לקראת זה, רק שהם חשבו שזה יגיע מהצפון. ואז הגיע 7 באוקטובר והפחד היה ממשי", מספרת ליהיא, "הייתי הולכת לבית ספר בחרדה שמשהו יקרה, מסתובבת בפחד, מחכה שהוא כבר יחזור הביתה".
היא ביקשה מבני משפחתה: "כשאסף יוצא מעזה - אל תספרו לי". קיוותה שיפתיע אותה בבית הספר או בסטודיו שבו רקדה.
"ואז, כשחזרתי הביתה, ראיתי שלושה קצינים יוצאים החוצה. הם לא היו צריכים להגיד כלום. הם הסתכלו עליי, ואני צעקתי: 'זה אסף, נכון?', והם עשו לי כן עם הראש. צרחתי ונפלתי", היא משחזרת.
"צעקתי: 'זה אסף, נכון?', והם עשו לי כן עם הראש. צרחתי ונפלתי". ליהיא ואסף מסטר
(צילום: באדיבות המשפחה )
את תמר ליוותה התחושה הקשה כמעט מיומו הראשון של אחיה בצבא. "היה משהו באינטואיציה שלי, כאילו הרגשתי שמשהו עומד לקרות", היא אומרת.
אחרי תקופה ארוכה שבה הכוח של יואב היה בפעילות בסוריה ולבנון - הם חזרו לתמרן ברצועת עזה. "לא סיפרו לי שהוא נכנס לשם", היא מספרת, "באותו חודש היו לי חברים בשכבה שאיבדו את האחים שלהם. זה התקרב למעגל שלי. בשלב מסוים היה לי חלום על הלוויה, וכמה ימים אחרי זה הוא נפל".
היא הייתה עם אמה בחיפושים אחרי שמלה לנשף סוף התיכון, כשאביה התקשר וביקש שיחזרו הביתה. "שמענו את הקול שלו וישר הבנו", היא מספרת, "התחלתי לבכות. כל הנסיעה ניסיתי לנחם את אמא שלי, 'אולי הוא נפצע'.
"כשהגענו ראינו את האמבולנס והקצינים. כמו בסרט. הם הושיבו אותנו על הספה. היינו שם כולנו מחובקים".
"הרגשתי שמשהו עומד לקרות". תמר ויואב רוור
(צילום: באדיבות המשפחה)
מיכל הייתה במלון בגנוסר, לשם פונתה המשפחה מביתה בקיבוץ יפתח, כשהגיעה הבשורה האיומה. "דפקו לנו על הדלת, אמא פתחה אותה, והם היו חייבים להגיד לנו את המשפט בצורה ישירה. היינו שם רק שתינו, אמא ואני. אבא נשאר כעובד חיוני ביפתח, אז אפילו לא היינו יחד", היא מספרת בכאב.
לדבריה, "גל רצה להילחם על הבית שלנו, כי אנחנו גרים ממש קילומטר מהגבול. הוא תמיד אמר שכשהם יסיימו בעזה - הם יעברו ללבנון.
"יום לפני שנהרג דיברתי איתו וממש בכיתי לו. זה בחיים לא קרה לפני כן. אמרתי שקשה לנו ואנחנו דואגים. חברה טובה שלי בדיוק איבדה את אחיה, הייתי בלוויה שלו וזה היה לי ממש קשה".
"רצה להילחם על הבית שלנו". מיכל וגל הרשקו
(צילום: באדיבות המשפחה )
גם נעמה לא הייתה בבית כשהבשורה התקבלה. "הייתי עם כל החברים בווילה. היה ממש כיף", היא מספרת, "לפני שהתיישבנו לארוחת ערב, אבא התקשר ובטון רגוע אמר שקרה משהו רע. הייתי בהלם. לא הצלחתי להאמין.
"כשהגעתי הביתה היו שם כבר הרבה אנשים. אחים שלי בכו בחדר של ההורים וכולנו התחבקנו. עד היום אנחנו לא מעכלים".
"עד היום אנחנו לא מעכלים". נעמה ומעיין פרלשטיין
(צילום: באדיבות המשפחה )
היא נזכרת בגעגוע בהתכתבות האחרונה שלה ושל מעיין: "הוא כל הזמן היה מבהיל אותי ומצלם. בהודעה האחרונה הוא שלח לי רצף תמונות קורעות מצחוק שלי, ואמר לי שהוא רוצה לעשות מזה גלריה שתהיה תלויה בבית".
לעשות אותם גאים
בצל המחיר הכבד ששילמו, ארבע הבנות בחרו לבקש להשתבץ לשירות דווקא בחיל ההנדסה הקרבית.
"זו חובה להתגייס לצבא", אומרת מיכל, "השירות שלי יחבר אותי לגל, למה שהוא עבר. אני אספר לחיילים מי היה גל. מעבר לחייל ולמפקד הטוב שהוא היה - גם איזה בן אדם, שלא ישכחו אותו".
נעמה, שהייתה מיועדת לגרעין נח"ל והחליטה על המסלול במהלך שנת השירות שלה, מוסיפה: "היה לי ויז'ן בראש שאני שם, מדברת עליו, מספרת על הדרך שלו, הערכים שלו, איך הוא היה מתנהל, וככה אני מצליחה לגעת בחיילים".
תמר מספרת ש"עוד לפני שיואב נפל רציתי הדרכה. זה משהו שמאוד אהבתי והתחברתי אליו. התמיינתי לתפקידים במודיעין, אבל לא הייתי שלמה עם זה. החלום שלי היה להגיע לשטח".
ליהיא מזדהה: "די מההתחלה ידעתי שזה מה שאני רוצה. אני חושבת שאסף היה כועס עליי אם הייתי הולכת רק בגללו, ולא בגלל שזאת גם הדרך שלי".
מה היו אומרים האחים על הבחירה הזאת?
"יצא לי לא מעט לחשוב על זה", מודה ליהיא, "בטח 'מבסוט עלייך'".
תמר בטוחה שיואב היה "גאה בי ושמח שבחרתי ללכת בדרך שלו", ונעמה יודעת שמעיין "היה שמח שהגעתי לתפקיד הזה".
מיכל מוסיפה: "גל היה מחבק אותי, מעודד אותי, אומר לי שהקורס יהיה מאתגר אבל שזה קטן עליי, שזה תפקיד טוב, שאני איהנה, שהוא ילווה אותי - ושהוא גאה בי".
פורסם לראשונה: 00:00, 15.11.26
