בשיתוף המחנה הישראלי
בשנת המאה לעצמאותה, מדינת ישראל תהיה מגדלור אזורי של שלום, דמוקרטיה ושותפות אזרחית. ישראל תכיר בכך שהכוח שלה טמון לא רק בעוצמתה הצבאית, אלא גם ביכולתה להוביל ולחתור לפתרונות מדיניים, ולבנות יחסים אזוריים יציבים שיעמדו במבחני המציאות השבירה והמאתגרת ויבטיחו שקט וביטחון.
בישראל של 2048, שלום עם העם הפלסטיני הוא מציאות קיימת, תוצאה של הסכם מדיני מקיף שמבטיח ביטחון, חירות וחיים בכבוד לשני העמים. עד לאותה עת, התקיים תהליך פיוס ארוך ומורכב, שבמהלכו למדו שני העמים להכיר זה בכאבו של זה, לשאת באחריות להווה, ולבחור – למען הדור הזה ולמען הדורות הבאים – להפסיק להילחם.
בתוך גבולות המדינה, התפתחה שותפות יהודית־ערבית אזרחית ופוליטית שהניחה תשתית רחבה של אמון בין קהילות. יהודים וערבים פועלים יחד לא רק במסדרונות בתי החולים, אלא גם בזירה המדינית, בשלטון המקומי, בחינוך ובמנהיגות - מתוך מחויבות משותפת לחיים משותפים וכחלק בלתי נפרד מהמרחב הדמוקרטי בישראל.
בישראל של 2048, נשים הן חלק בלתי נפרד ממוקדי קבלת ההחלטות בתחומי הביטחון, המדיניות, החינוך, הכלכלה, הבריאות והרווחה ובכל תחום מתחומי החיים. נשים משמשות בתפקידי מפתח בממשלה ובכל שדרת ההנהגה וניהול המדינה. קולם וקולן של אזרחיות ואזרחים, יהודים וערבים, חילונים ודתיים, מרוחב הקשת הפוליטית, נשמע באופן שווה. תהליכי חינוך לשלום, ליצירת הסכמות, ולהכרה הדדית הם חלק מתוכנית הליבה של כל תלמידה ותלמיד. הביטחון שהושג מאפשר הפניית משאבים לאומיים לחיזוק קהילות, לתמיכה באוכלוסיות מוחלשות, לבריאות, לרווחה ולטיפוח תרבות של חיים משותפים.
מדוע הגשנו את החזון?
כי בשנת 2048 לא נוכל להרשות לעצמנו להיות באותו המקום. לא נוכל להמשיך לגדל כאן דורות חדשים לתוך חומות של פחד, מערכות חינוך שמחנכות לחשדנות, ותקציבים אדירים שמנותבים שוב ושוב למלחמות במקום לחיים.
לאורך שני עשורים, הנהגות בישראל דבקו בתפיסה המסוכנת של "ניהול הסכסוך", גישה המניחה שאפשר לקיים מציאות של חוסר פתרון לאורך זמן, להימנע מהכרעות מדיניות, ולתחזק "סטטוס קוו" מדמם. גישה זו הביאה איתה עוד ועוד סבבי אלימות, שחיקה מתמשכת של הדמוקרטיה הישראלית, והעמקת התחושה שאין מוצא. קריסתה הטרגית באה לידי ביטוי באירועי 7 באוקטובר ובמלחמה הקשה שפרצה בעקבותיהם, שגבו קורבנות רבים והובילו לפגיעה חמורה בתחושת הביטחון של כלל אזרחי המדינה.
אנחנו מגישות את החזון הזה בשם דורות של נשים שמסרבות לוותר ומאמינות, גם אחרי שנים של מלחמות, אכזבות וסבל, שהמציאות צריכה ויכולה להשתנות.
השותפים שלנו לדרך
נשים עושות שלום איננה לבד. לאורך השנים נרקמו שותפויות עם ארגונים רבים נוספים, הפועלים מתוך אמונה דומה.
אחת השותפויות העמוקות והאמיצות ביותר שיצרנו היא עם תנועת נשות השמש הפלסטינית (نساء الشمس). השותפות הזו לא נולדה רק מתוך תקווה, אלא מתוך ידיעה היסטורית עמוקה: שכאשר נשים משני צידי סכסוך מדמם קמות, מתאחדות ודורשות שלום, הן מסוגלות לשנות את המציאות. כך היה בצפון אירלנד, בליבריה, בקולומביה, ועוד, וכך יכול לקרות גם כאן. השותפות הזו גם נולדה מתוך תחושת אחריות עמוקה: כאמהות של האזור הפצוע הזה, אנחנו מרגישות חובה לדאוג להחלמתו: למען עצמנו ולמען הילדים שלנו והדורות הבאים. יחד ניסחנו את "קריאת האמהות" - החזון המשותף שלנו, המחויבות המשותפת לקדם כאן עתיד של שלום, פיוס והכרה הדדית. יחד קיימנו עשרות מפגשים, הכשרות, סדנאות ועצרות משותפות – בשטח, בזירה הציבורית, ובזירה הבינלאומית. יחד צעדנו בירושלים באוקטובר 2023 – 1,500 נשים ישראליות ופלסטיניות שקראו לשים סוף למעגל הדמים.
לצד השותפות הזו, אנו חלק מקואליציות ישראליות אזרחיות רחבות, הכוללות, בין היתר את:
• קואליציית האמהות – קואליציה חוצה מגזרים שקמה לאחר 7.10 וכוללת התארגנויות של נשים מרוחב הקשת הפוליטית, הפועלות יחד להבטחת יציבות ההסכם האזורי שנחתם בסוף מלחמת חרבות ברזל.
• הגיע הזמן! – קואליציית ארגוני השלום הישראליים – קואליציה רחבה של כ־60 ארגוני שלום, חברה משותפת וחינוך, שפועלת לקידום הסכם מדיני. יחד ארגנו את אירוע השקת הקואליציה בהיכל מנורה ביולי 2024, ואת ועידת השלום העממית בירושלים במאי 2025, שהתמקדה בשאלה איך ייראו החיים לאחר הסכם. קיימנו סדנאות, סיורים, כנסים והצהרות פומביות – כל זה במטרה להחזיר את השיח המדיני והעתיד המשותף למרכז סדר היום הציבורי.
• שיתופי פעולה עם פורומים מקצועיים – כולל אנשי ונשות ביטחון לשעבר, אקדמאים, מחנכות, משפטניות, כלכלניות ואמניות, שמביאים לידי ביטוי קולות מגוונים בחזון השלום.
סוג הפעולה הנדרש כבר עכשיו:
• שינוי השיח הציבורי: במקום פחד, הקצנה וניכור – שיח של אחריות, הכרה, ונחישות שהמציאות יכולה להשתנות.
• הובלת יוזמות מדיניות: תמיכה ביוזמות לשלום, הסכמות מדיניות.
• תוכנית פעולה ליישום החלטה 1325: הבטחת השתתפות פעילה ומשמעותית של נשים במוקדי קבלת החלטות, במיוחד בנושאי ביטחון ושלום.
• השקעה מערכתית בחינוך: תוכניות לימודים שמתמקדות בשינוי חברתי, שלום ופיוס בינינו ועם שכנינו.
מה תיחשב הצלחה?
• ישראל מובילה ומשלימה תהליך מדיני מקיף, המבוסס על הכרה הדדית ושותפות אזרחית רחבה.
• נשים ישראליות ופלסטיניות משתתפות באופן קבוע ומשמעותי בהובלת תהליכים מדיניים ופנימיים.
• מוקדי הכוח במדינה כוללים מגוון קולות וקהילות.
• הדור הצעיר גדל עם אופק, תקווה, ואמונה בעתיד של חיים משותפים, במקום חרדה מתמדת.
ואם נרשה לעצמנו לחלום...
בשנת 2048 נעמוד יחד, אלפי נשים וגברים מכל הקשת הישראלית, ונביט אחורה בגאווה על הדרך שעברנו: על המחיר ששילמנו, על הכאב שחווינו, אבל בעיקר על הניצחון של הרוח האנושית.
ביום העצמאות המאה של מדינת ישראל, לא רק תישמע צפירה ולא רק יונפו דגלים, אלא ייערך טקס פיוס אזרחי משותף, שבו יהודים וערבים, חיילות וחיילים לשעבר, הורים שכולים – כולנו נתייצב זה לצד זה ונתחייב יחד: לא עוד שפיכות דמים, לא עוד חומות. כן לחיים, כן לשותפות.
בישראל של 2048 תפעל ממשלה שבה נשים מהוות מחצית מהשרים והשרות ומחצית מהקבינט המדיני־ביטחוני. יוזמות חינוכיות רבות יצמחו ויתרחבו, חלקן ביוזמת המדינה, אחרות ביוזמת ארגונים אזרחיים, ויאפשרו לדור הצעיר לגדול עם שפה חדשה של פיוס, אמפתיה וראיית האחר. ילדים יגדלו כאן בידיעה ששלום הוא לא סיסמה אלא פשוט חלק מהחיים.
והכי חשוב, נזכור ונזכיר: זה לא קרה מעצמו. זה קרה כי אלפי נשים, במשך שנים, סירבו לוותר. סירבו לשתוק. התעקשו, שוב ושוב, להוביל את השינוי – מהכאב לתקווה, מהשטח אל מרכז ההשפעה, מהחלום למציאות.
נשים עושות שלום היא תנועת שטח בלתי מפלגתית, חוצת מגזרים ודעות פוליטיות, הפועלת מאז 2014 למען הסכם מדיני מוסכם שיבטיח ביטחון, חירות וחיים בכבוד לשני העמים. התנועה מונה כיום אלפי פעילות מכל רחבי הארץ.
ביום העצמאות המאה של מדינת ישראל, לא רק תישמע צפירה ולא רק יונפו דגלים, אלא ייערך טקס פיוס אזרחי משותף, שבו יהודים וערבים, חיילות וחיילים לשעבר, הורים שכולים – כולנו נתייצב זה לצד זה ונתחייב יחד: לא עוד שפיכות דמים, לא עוד חומות. כן לחיים, כן לשותפות.
בשיתוף המחנה הישראלי
