בשיתוף המחנה הישראלי
החזון של מרכז אדוה מבוסס על סולידריות, שוויון ונדיבות חברתית, הרואה בהישגיה הכלכליים של המדינה אמצעי להבטחת רווחתם של כלל תושביה ולמימוש "הטוב האפשרי" – חיים מכובדים, בטוחים, המבוססים על שוויון הזדמנויות. החזון מתועד במסמך "הטוב האפשרי: קווים למדיניות סוציאל־דמוקרטית ישראלית" מאת שלמה סבירסקי (מרכז אדוה, 2016), המציג חזון לסדר יום חברתי כלכלי שוויוני וצודק .
היעד המרכזי המפורט בחזון זה הוא חיזוק יכולתה של כלל האוכלוסייה בישראל להשיג את תנאי החיים החברתיים הנדיבים ביותר האפשריים בעת הנוכחית. תנאי חיים אלו נמדדים לא רק במונחים כלכליים, אלא גם במונחים של השכלה, השתתפות פעילה בעולם התרבות, המדע והחברה, גישה למשאבים המאפשרים יצירה ויזמות, ויכולת לקחת חלק בשיח הציבורי ובעיצוב החיים הקולקטיביים.
"הטוב האפשרי" – קריאה לשינוי פרדיגמה:
• מעבר ממדדי צמיחה למדדי איכות חיים: המטרה אינה צמיחה כלכלית כשלעצמה, אלא שיפור ממשי ומדיד באיכות החיים החברתיים, הכלכליים הסביבתיים של כלל האוכלוסייה.
• העדפת האינטרס הציבורי הרחב: מתוך ההבנה שזהו הבסיס לחברה יציבה וצודקת, המדיניות הכלכלית־חברתית צריכה להיות מכוונת לרווחת כלל האוכלוסייה ולא להעשרתה של שכבה מבוססת צרה.
• השקעה חברתית במקום רווחי הון: המדינה צריכה להשקיע בנדיבות במשאבים חברתיים אוניברסליים (חינוך, בריאות, דיור), מתוך הכרה כי אלו לא רק מנועי צמיחה, אלא גם מנועי שוויון.

2 צפייה בגלריה
ילדה עם דגל ישראל
ילדה עם דגל ישראל
ילדה עם דגל ישראל
(צילום: shutterstock)

"הטוב האפשרי" – תנאי חיים חברתיים נדיבים מבוססים על כמה עקרונות יסוד:
1. שוויון כנקודת מוצא: בניגוד למודל הניאו־ליברלי המבטיח צמיחה ומקווה ל"זליגה" של העושר כלפי מטה, הטוב האפשרי מציב את השוויון והצדק החברתי כעיקרון מכוון מרכזי. המדיניות הממשלתית נדרשת להתמקד בשיפור תנאי חייהם של רוב הציבור ולא בהעדפת השכבות המבוססות.
2. המדינה נדרשת להבטיח זכויות חברתיות אוניברסליות ברמה גבוהה ואיכותית כבסיס למדיניות ציבורית:
• חינוך איכותי שוויוני: מערכת חינוך שוויונית ללא הסללה וללא נשירה, המעניקה הזדמנות שווה לכל ילד וילדה להגיע להשכלה גבוהה ללא תלות במעמד ההורים.
• בריאות ציבורית מעולה: מערכת בריאות ציבורית חזקה ואיכותית, המספקת טיפול רפואי מיטבי ושירותים מלאים לכלל האוכלוסייה, בכל רחבי הארץ.
• דיור כזכות חברתית: מדיניות דיור המבטיחה קורת גג נאותה, יציבה ובטוחה לכל אדם, הכוללת שיפור והרחבה של הדיור הציבורי כמרכיב מרכזי במדיניות הדיור הממשלתית.
3. שוק עבודה הוגן ומכבד:
תעסוקה איכותית איננה רק עבודה במשרה מלאה אלא גם עבודה המאפשרת עצמאות של עובדים ועובדות מתלות וניצול, מבטיחה שכר הוגן ושמירה על זכויות העובדים. פערי השכר בישראל הם מהגבוהים בעולם המערבי ונובעים, בין היתר, מאפליה מגדרית עמוקה. פערים אלה אינם תוצאה של "היצע וביקוש" בלבד, אלא של תפיסות חברתיות המצדיקות שכר גבוה ל"מגיע להם" ושכר נמוך ל"סתם עובדים". המדינה נדרשת לקדם מדיניות של שכר מינימום המאפשר מחיה בכבוד, להבטיח הגנה על עובדים מאורגנים, ולהכיר בחשיבותן של עבודות ה"צווארון הכחול" וה"צווארון הוורוד", שהן עמוד השדרה של הכלכלה והחברה בישראל.
המדינה היא גורם מרכזי וחיוני בכל תהליך של שיפור תנאי החיים החברתיים. עליה להשתמש במשאביה כדי ליצור מנגנונים יעילים של חלוקה צודקת של משאבים, בין היתר באמצעות מדיניות מיסוי פרוגרסיבית. גם לרשויות המקומיות יש תפקיד מרכזי, בהיותן הגורם המספק לתושבים ולתושבות חלק ניכר מן השירותים הציבוריים, מהווה עבורם כתובת נגישה ומעורה בצרכים של הקהילות השונות המתגוררות בהן.

2 צפייה בגלריה
איסוף מזון וציוד לדרום
איסוף מזון וציוד לדרום
איסוף מזון וציוד לדרום
(צילום: מוטי קמחי)

הנהגת סדר יום שוויוני ואוניברסלי מחייבת גם חברה אזרחית חזקה ומעורבת. הדבר מחייב מעורבות פעילה של הציבור בעיצוב המדיניות והחיים הציבוריים, באמצעות יוזמות אזרחיות, פעילות של הורים ותלמידים, ארגונים פוליטיים, ארגונים תרבותיים, איגודים מקצועיים, ארגוני בעלי עסקים, גופי מחקר ותקשורת. לצד זאת, נדרשת גם השתתפות אזרחית ישירה בוועדות השקעות של בנקים, חברות ביטוח וקרנות פנסיה, בוועדות תכנון אזוריות, בוועדות חינוך עירוניות ובהנהלות של חברות ותאגידים.
"הטוב האפשרי" במבחן המשברים: קורונה ו־7 באוקטובר
משבר הקורונה והשנתיים האחרונות שחלפו מאז 7 באוקטובר 2023 חשפו בעוצמה רבה את חשיבותו הקריטית של חוסן חברתי רחב. אירועים אלו אינם רק משברים ביטחוניים או בריאותיים, אלא מבחן אולטימטיבי למידת הנדיבות החברתית של המדינה כלפי אזרחיה.
הקורונה: פערים בחזית הבריאות והכלכלה
תקופת הקורונה ממחישה כיצד אי־שוויון חברתי מתורגם במהירות לפגיעות חריפה בשעת משבר:
• מערכת הבריאות הציבורית: המגפה חשפה את הנזק המצטבר שנגרם למערכת הבריאות הציבורית, לאחר שנים של קיצוצים ומחסור בכוח אדם. בעלי הכנסה נמוכה ועובדי קו ראשון (במיוחד מטפלות וצוותי סיעוד) נשאו בנטל בריאותי וכלכלי כבד יותר.
• שוק העבודה: הפגיעה לא הייתה שוויונית. עובדים במקצועות בעלי שכר נמוך וחוסר ביטחון תעסוקתי היו הראשונים לצאת לחל"ת או להיות מפוטרים, בעוד שבעלי ההון והשכבות המבוססות, ובעיקר בענף ההייטק, שמרו על יציבות ואף הגדילו את רווחיהם. המשבר העמיק את הפערים במקום לצמצם אותם.
• ברשת הביטחון החברתית: המשבר הדגיש את הצורך במעורבות ממשלתית נרחבת: דמי אבטלה נדיבים, סיוע ממוקד לעסקים קטנים ותמיכה בקבוצות מוחלשות, לא רק מטעמי צדק חברתי, אלא גם לשם ליציבות כלכלית וחברתית בעת חירום.
מלחמת 7 באוקטובר: מבחן הסולידריות הלאומית
האירועים שהחלו ב־7 באוקטובר חידדו את הצורך הקיומי בחזון מדינתי הרואה ברווחת האזרח יעד מרכזי, במיוחד ביישובי הפריפריה בדרום ובצפון:
• ההזנחה המבנית של הפריפריה: המלחמה חשפה את המחיר של הזנחת יישובי עוטף עזה והצפון בתחומי התשתיות, הביטחון ואיכות השירותים הציבוריים. מדינה השואפת ל"טוב האפשרי" חייבת להבטיח שוויון בביטחון האישי והכלכלי לכלל תושביה, בכל רחבי הארץ.
• חיזוק החוסן הציבורי: חוסן לאומי אינו נמדד רק בכוח צבאי, אלא גם ביכולת של המערכות האזרחיות – בתי חולים, מערכת החינוך, השלטון המקומי – לפעול ולתפקד תחת לחץ ולספק מענה נדיב בעיתות חירום לאוכלוסייה מפונה או נפגעת.
• סולידריות במקום צדקה: המאמץ האזרחי המרשים של סיוע הדדי שהתגלה במהלך המלחמה חשף רצון עמוק לסולידריות. אולם, החזון הסוציאל־דמוקרטי מחייב כי המדינה, ולא רק יוזמות פרטיות, תהיה האחראית המרכזית לשיקום ולמתן פיצויים נדיבים, הוגנים ומהירים לכלל הנפגעים. זוהי זכות אזרחית, ולא מעשה צדקה.
מובן שלא ניתן להשיג שיפור בתנאי המחיה של כלל האוכלוסייה במנותק מהסביבה המדינית שבה אנו חיים. הסדרים סוציאל־דמוקרטיים הם מטבעם אוניברסליים: לא ייתכן שדרוג שוויוני ואוניברסלי של תנאי החיים החברתיים בצד אחד של הקו הירוק, כאשר מצידו השני חיים אנשים בתנאי כיבוש, ניצול, תת־פיתוח ועוני. לשם כך נדרש הסדר מדיני, שבכוחו לאפשר גם פיתוח כלכלי ואזורי משותף.
סיכום
משברי הקורונה והמלחמה מלמדים, כי מדיניות שאינה חותרת ל"טוב האפשרי" עבור כלל האזרחים יוצרת חברה שברירית שתתקשה לעמוד במשברים. רק השקעה ציבורית רחבה, שוויונית ומתמשכת בזכויות חברתיות אוניברסליות (חינוך, בריאות, דיור, שכר הוגן) תוכל לבסס את החוסן החברתי והמדינתי של ישראל, גם בשעת משבר.
מרכז אדוה נוסד ב־1991 על־ידי קבוצת חוקרים וחוקרות ואקטיביסטים כמכון מחקר הפועל למען שינוי חברתי
בשיתוף המחנה הישראלי
פורסם לראשונה: 08:51, 20.11.25