בשיתוף המחנה הישראלי
מדינת ישראל היא פלא שנוסד בידי אדם – ועתידה בידינו. שנת ה־100 של המדינה לא רחוקה. האפשרות לחיי משמעות, שלום ושגשוג כלכלי בתוך חברה מוסרית ומכבדת אדם, שוויונית ועשירה ביצירתה התרבותית תלויה מאוד בידיים שלנו, בשפה שלנו, ובהרגשה שאנו מטפחים.
- למוסף המלא על החזון של ישראל 2048, הקליקו כאן
זהותם של היהודים במדינת היהודים אינה רק עניין למנהגים, בידור, או פולקלור. היכולת שלנו לנהל משטר דמוקרטי או לנצח במלחמות, ומעל לכל לחוש שכאן זה הבית, תלויה לגמרי בשאלה – איזו יהדות תהיה כאן?
אם "יהודית" ו"דמוקרטית" ייאלצו לחיות עם מקף ביניהן, ביחסי ניגוד - לא תוכל ישראל לשרוד לאורך זמן. כי אין עם שיוותר על תרבותו ואין דמוקרטיה יציבה ללא סולידריות הנשענת על ערכים המעוגנים במורשת.
על פי כל מחקר, רוב ברור של אזרחי ישראל תומכים במגילת העצמאות וערכיה העטופים בסיפור העם שלנו. השאלה שנותרה היא האם ברור לנו שערכי מגילת העצמאות אכן יסודם במורשת ישראל.
זיקתם של יהודים לזהותם היהודית מורכבת. ריבוי הזיקות ליהדות, הוא שיוצר תרבות רחבה. היהדות הינה פסיפס שיש בו מרכיבי מסורת וחידוש, זרמים, השקפות ומגוון אורחות חיים. אחד יהודי ברוח חגי המסורת, אחת מקיימת הלכות דת. אחד מוכן למות בצבא למען העם והשנייה נאמנה לשפה העברית והתנ"ך. וכמובן שכל אלה ומרכיבים רבים אחרים מתקיימים לרוב בצירופים שונים. זוהי תרבות .
יש מי שמבקשים להעניק בלעדיות לדת ישראל כמרכיב הזהות העיקרי של היהודים. זו שגיאה. אמנם יש למצוות הדת תפקיד מרכזי בעיצוב מה שהפך למורשת ותרבות, עם זאת, מעולם לא הסכימו יהודים על אמונה אחת, או דרך חיים אחת וממילא שורשי החילוניות היהודית נעוצים עמוק בהשקפות עמוקות וקדומות במסורת היהודית.
תרבות יהודית כמו אוויר
מעת שהוקמה מדינה ישראל, ומתקיימת בה ריבונות יהודית ישראלית, התרבות היהודית היא כמו אוויר. רוב עצום מהיהודים בישראל הם יהודים טבעיים. זה קורה בכל נשימה: בבית הספר, בתיאטרון, באוניברסיטה, בצבא, במוזיאון, בליל הסדר, בתור לביטוח לאומי וגם בבית הכנסת - אם רוצים. אפשר להיות כאן יהודים בלי מאמץ, שכן זהות טבעית לא מחפשת כותרת, או דגל.
ובכל זאת, בישראל מתקיים מעגל שלילי המזין את עצמו: הגישה הדתית הרווחת בישראל הוא אורתודוקסיה התובעת לעצמה בלעדיות ומתנגדת ואפילו מתכחשת למציאות של חירות מודרנית. הגישה הדתית האורתודוקסית נולדה כתופעה מודרנית של התנגדות למודרנה. מנגד ניצב רוב הציבור היהודי בישראל, רובו חילוני או מסורתי וחלקו הקטן דתי, שנולד מתוך תנועת ההשכלה והציונות, ואשר עיצב את מגילת העצמאות ויסודות המשטר הישראלי.
ככל שהסיפור האורתודוקסי צובע את "היהדות" בצבעים דתיים, כך חילוניים רבים חשים ניכור וחשד כלפי סממנים הנתפסים כחלק מאותו שדה "יהודי", כלומר אורתודוקסי. הניכור הזה מגביר ריחוק, וכך גובר עוד יותר החשש האורתודוקסי לעצם קיום הזהות היהודית בישראל.
הצגה זו חלקית ואף משטחת, ואולם המעגל השלילי הזה נוכח בתחומי חיים רבים ונוגע בשסעים החברתיים תוך שהוא מקבל ביטוי מוחשי בדפוסי ההצבעה האופייניים לפי מידת הדתיות, וליכולת לבנות ממשלות מתפקדות.
ישראל ניצבת בפני אתגרים קיומיים. כלל מרכיבי החוסן שלנו מתוחים עד תום, גם כושר ההתמודדות הצבאית וגם הלכידות החברתית והעוצמה הכלכלית. עשורים של הזנחה בחינוך הובילו לשחיקה כוללת באיכות החינוך של ישראל עד כדי סכנה. מובלעות חינוך גדלות והולכות מתנתקות גם מכישורי היסוד הנדרשים לכל ילדה וילד במאה ה־21, וגם מערכי היסוד הנדרשים כדי לקיים משטר דמוקרטי.
שחיקת הערכים קשורה גם בעליית קנאי דת - בדלנים ומשיחיים. זרמים המתרחבים בחסות הדמוגרפיה ותקצוב ממשלתי רחב. בחזונם לא תהיה ישראל דמוקרטיה, וגם לא בית לאומי בטוח לעם היהודי, לא חירות, לא שוויון ולא שלום. ערכי היסוד של הציונות ושל מגילת העצמאות נמצאים תחת התקפה בעצם ימים אלה.
אחריותנו לבלום את המגמה. לשם כך נדרשת הכרעה לפחות בשלושה תחומים:
א. חזון מדיני שיבטיח רוב יהודי, שוויון וכמובן חיי שלום וביטחון.
ב. חוקה או חוקי יסוד שיעגנו את הפרדת הרשויות ועצמאותן כבכל דמוקרטיה מהותית.
ג. ליבת חינוך אמינה שתבטיח את מיטב המורות, המורים והכלים לחיי תעסוקה עדכניים כמו גם ערכים דמוקרטיים הנטועים במורשת.
שלוש הכרעות אלה מצויות במפורש או במשתמע בהכרזת העצמאות של ישראל. הן בעצם ביטוי מעשי לערכי היסוד של עם ישראל מאז חזונם של הנביאים ועד החלטת האומות המאוחדות להקים בארץ ישראל מדינה יהודית.
מגילת העצמאות היא אולי המניפסט היהודי החשוב ביותר בעת החדשה. הסיפור שלנו חקוק שם. לא במקרה חתמו עליה נציגי כלל הזרמים. היא הייתה אז והיא נותרה היום היסוד לבניית אחדות. בין שורות מגילת העצמאות מצוי גם המפתח לבניית מעגל זהות חיובי, מול זה השלילי. המגילה מחבקת את הערכים הטובים בסיפור של העם שלנו, מאז ספר הספרים, ועד הריבונות היהודית המשכילה – שוחרת החירות .
אם נתגאה במורשת שלנו ונוקיר אותה לאור ערכי יסוד אלה, נוכל לשתף פעולה בתיקון הדחוף שנדרש כאן. יש לנו יהדות נהדרת שאפשר להתגאות בה. זוהי תרבותו של עם ישראל. בלב המורשת שלנו ערכים שנבטו כבר בסיפור האדם שנברא "בצלם" ותקוותו לטוב שאליו הוא חותר בחיים עצמם, באמצעות הידע והדעת, היא רוחו הייחודית של האדם.
עשרת הדיברות מזהירים מדמיונות שווא – אלוהים אחרים, פתרונות קסם שיש בהם את כל האמת ללא ספקות. משה הציע רוח מוסר וצדק חברתי אבל "לא בשמיים" ולא "מעבר לים" – אלא "בפיך ובלבבך לעשותו". בכוחו של האדם המוגבל לחתור לתיקון. זו רוח הנביאים. ישעיהו זעק "חדלו הרע" וידע את הקשר בין השכלה לצדק חברתי: "למדו היטב דרשו משפט".
כך נשאו בגאון את לפיד ההשכלה המתעדכן מדי דור מאות הוגים ומנהיגים: הלל הזקן, פילון אלכסנדרוני, יהודה הנשיא, רמב"ם, שפינוזה, מנדלסון וחלוצי ההשכלה. כולם תרמו ונתרמו ממיטב היצירות בעולם. היהודים תמיד היו חלוצים ואף פעם לא הסתגרו.
לאורך כל הדורות אלפי יוצרים – משוררות, סופרים, אמנים וחלוצי מדע - "הפריחו נשמות" כמו שאומרת מגילת העצמאות. חיבוק התרבות היהודית שלנו הוא המפתח לתיקון, לאחדות ולעתידה של מדינת היהודים. לא ניתן לקיים חיים ערכיים מלאים כ"אזרחי העולם" נטולי תרבות ייחודית ושורשים. לא ניתן באותה מידה לקיים חיים מלאים בתוך סיפור אורתודוקסי צר ומצר, מתבדל או מתנשא. יהדותנו בידינו, ואפשר לקרוא לה "היהדות של מגילת העצמאות" ובזכותה תמשיך המדינה לפרוח עוד שנים אחרי שתהיה בת 100.
"לא ניתן לקיים חיים ערכיים מלאים כ"אזרחי העולם" נטולי תרבות ייחודית ושורשים. לא ניתן באותה מידה לקיים חיים מלאים בתוך סיפור אורתודוקסי צר ומצר, מתבדל או מתנשא".
ד"ר אורן יהי־שלום, יוזמת "אנחנו היהדות של מגילת העצמאות"
בשיתוף המחנה הישראלי
פורסם לראשונה: 14:35, 27.11.25
