בשיתוף המחנה הישראלי
מאה שנים לחלום שנולד מדמיון של יחיד והפך ליצירה של עם.
הרצל ראה מדינה שהיא בית לעם היהודי ומהווה דוגמה לאנושות כולה.
"אם תרצו – אין זו אגדה", הוא כתב, ומאז ועד היום, חוליה אחרי חוליה בשרשרת, כל דור בישראל מגשים בדרכו את החזון.
מדינת ישראל של 2048 היא לא עוד הישג פוליטי או ביטחוני. היא פסגה מוסרית, אזרחית ורוחנית.
היא מדינה יהודית ודמוקרטית במובנה העמוק והשלם, שבה שני היסודות אינם נלחמים זה בזה אלא משלימים זה את זה.
היהדות שבה איננה מכשיר של כוח, אלא מקור של חמלה ואחריות.
הדמוקרטיה שבה אינה רק שיטת ממשל אלא תפיסת עולם.
תפיסת עולם שמתבטאת בכל היבט של חיינו.
ישראל 2048 היא מדינה שמבינה ש"ואהבת לרעך כמוך" ו"כל אדם נברא בצלם" אינם פסוקים מן העבר, הם היסודות שעליהם אנחנו נשענים בהווה ועל בסיסם בונים את העתיד שלנו.
כמו ב־1948, כך גם ב־2048 מדינת ישראל קמה מתוך שבר ואסון.
לא לתקומה ריקה או לנוסטלגיה מהוססת, אלא להתחדשות אמיצה.
מדינה שהפנימה את הלקח המר של 7 באוקטובר - החוסן הלאומי אינו נמדד רק בטנקים ובמטוסים, אלא גם ובעיקר במוסר ובערכים.
כי במקום שבו לא הייתה הנהגה קם העם. אזרחים ואזרחיות מכל הארץ, מכל הדתות והעדות, קמו ולקחו אחריות. על הערבות ההדדית, על התקווה, על הבית.
בישראל 2048 הרוח הזאת הפכה לדרך חיים, לחוזה אזרחי חדש.
מדינה שבה החברה האזרחית כבר לא צריכה לתפקד במקום השלטון שהפקיר את האזרחים ומדינתם, אלא משתפת פעולה עימו למען כל אחד מאיתנו. מדינה שבה הממשלה פועלת למען העם, והעם שומר על מוסדותיה, מתוך הבנה עמוקה שהדמוקרטיה שברירית ואינה מובנת מאליה, היא דורשת פעולה יומיומית.
כשנוסחה מגילת העצמאות בשנת 1948, הבטיחה התנועה הציונית "לקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה, בלי הבדל דת, גזע ומין".
בשנת 2048, ההבטחה הזו היא מציאות.
מדינת ישראל היא מדינה שבה החוק הוא חומת המגן של כולנו, וכולנו שווים בפניו.
מדינה שבה השונות בין האזרחים איננה איום, היא נשמת אפה של האומה.
מדינה שבה כל אזרח מרגיש בבית, לא רק בחוק, אלא גם ברוח.
זו חברה שנולדה מחדש מההכרה שעם לא נבנה על בסיס של כוח, אלא על שותפות וערכים.
מההבנה שכוחנו כעם טמון לא רק ביכולתנו להילחם, אלא גם ביכולתנו לראות את האחר, להגן עליו, ולחיות לצידו.
זו מדינה שבה האדם והחברה במרכז והמדינה פועלת למענם.
בשירות ציבורי הגון שבו תפקידים מאוישים על ידי האנשים המתאימים ביותר לתפקיד.
והאנשים האלה פועלים באופן עצמאי על פי צו מצפונם.
בהשקעת משאבים הולמים. בדאגה אמיתית ואכפתיות.
ישראל 2048 היא חברת מופת. היא לא חפה מטעויות, אבל היא יודעת לתקן.
לא מושלמת, אבל שאפתנית במובן הטוב ביותר.
היא נמדדת לא רק בתוצר הלאומי, אלא באיכות החיים, ברוח, בערבות הדדית.
היא משקיעה יותר מכל דבר אחר בחינוך. לערכים, לחשיבה ביקורתית, לאחריות אזרחית.
זו מדינה שמשקיעה את התקציבים שלה ברשת מרכזי חינוך מתקדמים בכל רחבי הארץ, מעניקה לנערים ולנערות שלה את הכלים להצליח בעולם המודרני.
מכל מקום שממנו הגיעו ולכל כיוון שאליו יבחרו ללכת.
זו מדינה המשקיעה בנכסים הטבעיים שלה והופכת למעצמה של פיתוח טכנולוגיות אנרגיות מתחדשות, של התפלת מים, של הולכת חשמל במחירים נמוכים, של מחשוב קוונטי ומה לא. יש לנו את ההון האנושי הידע והכלים הנדרשים לכך.
ישראל 2048 מקיימת יחסים בינלאומיים עם המערב ומדינות ערב המתונות המבוססים על שיתופי פעולה אסטרטגיים, קידום פרויקטים טכנולוגיים משותפים, פרויקטים פורצי דרך של תחבורה, שותפות של תרבות, חינוך, טכנולוגיה וקדמה.
מדינה שבה השמיים הם הגבול.
ישראל של 2048 היא אומת סטארט־אפ אבל לא רק בטכנולוגיה.
החדשנות שלה ניכרת באומץ המוסרי, ביוזמות החברתיות, ביכולת לשלב מדע וערכים, קדמה ורוח.
מדינה שמבינה שחוסן אמיתי מצריך אמון.
והיא זוכרת.
היא זוכרת את הימים שבהם כמעט איבדנו את עצמנו.
את הימים שבהם ייאוש, הסתה וליבוי שסעים הפכו למדיניות ודרך הפעולה של הממשלה, וחשבון הנפש הוחלף בסיסמאות.
והיא למדה שלמדינת ישראל היהודית והדמוקרטית ישנם אמנם אויבים רבים מבחוץ אך גם מבפנים.
אויבים מבית שמתחזקים כאשר אנחנו שוכחים את מה שמחבר בינינו לאורך הדורות:
זיקה היסטורית למקום ולעם הזה - ולערכים שלו. האמונה באדם, בצדק, באחריות ההדדית. בקדושת החיים.
לכן ישראל 2048 מביטה לאחור בענווה אך תמיד שואפת להשתפר.
היא מביטה קדימה, אל הדורות הבאים, בידיעה שהחזון הציוני לא הסתיים. הוא מתחדש בכל דור מחדש.
הציונות של ימינו היא ציונות של תיקון.
תיקון אדם, תיקון חברה, תיקון עולם.
מאה שנים אחרי הקמת המדינה, אנחנו חוזרים אל לב ההבטחה המקורית. אל אותו קול שנשמע במגילת העצמאות, שהבטיח "חירות, צדק ושלום לאור חזונם של נביאי ישראל".
אל החלום של הרצל, שהאמין כי מדינת היהודים תקום כדי להבטיח לא רק ביטחון, אלא גם כבוד אנושי, צדק ושוויון.
אנחנו כאן, כדי לוודא שהחלום הזה יישאר חי.
במלאת מאה למדינת ישראל, אנחנו אומרים לעצמנו ולילדינו - לא סיימנו, רק התחלנו.
אנחנו הולכים בדרך ארוכה, לפעמים קשה, אבל היא שלנו, והיא צודקת.
ואי־אפשר לעצור עם שהתחיל ללכת.
עם ישראל של 2048 הוא עם בונה.
עם שהתחיל, וממשיך ללכת. ישר. קדימה.
עם שיש לו גבולות מוסריים שהוא לא יסכים שיעברו אותם.
מדינה יהודית ודמוקרטית, בית מוסרי, חופשי שוויוני וצודק, בית של כולנו ולטובת כולנו.
וביום חגה, מאה שנים אחרי שהכל החל, אנחנו יודעים בלב שלם, אנחנו רוצים ואין זו אגדה.
בשיתוף המחנה הישראלי
