בשיתוף המחנה הישראלי
"הדמוקרטיה היא השיטה הכי פחות גרועה שנוסתה על מנת לנהל מדינות". וינסטון צ'רצ'יל, ראש ממשלת בריטניה.
"גם הדמוקרטיה היא שיטה גרועה מאוד לנהל מדינה" - רבים מאזרחי ישראל, לאחר חמש מערכות בחירות רצופות, קרע בעם סביב מחלוקת משפטית מהותית ומלחמה מסובכת שפרצה בהפתעה.
הדמוקרטיה נכשלת.
בשנת ה־77 לקיומה של מדינת ישראל הכאוס חוגג. מדינת ישראל, שחיה ונושמת ביטחון 24/7, איפשרה לאויביה להתעצם במאות אלפי טילים ורקטות, מה שהוביל אותנו לטבח ולמלחמה קשה שנמשכת כמעט שנתיים. מלבד זאת, יוקר המחיה מאמיר, הביטחון האישי בשפל וכל מי שרוצה לנסוע לעבודה נקנס בלפחות שעתיים בפקקים.
רוב העם רוצה אחדות, ובכל זאת קיים פיצול גדול בחברה. מיליוני ישראלים יצאו להצביע במערכות הבחירות האחרונות ובכל זאת רובנו מרגישים שהקולות שלנו לא נספרים. אין אדם בישראל שמרגיש שהוא לא נרמס.
האכזבה הזו אינה תופעה ייחודית לישראל, ובכל זאת אנחנו חווים אותה כרגע בעוצמה גדולה יותר מדמוקרטיות אחרות. הלכלוך שטיאטאנו כאומה מתחת לשטיח לא ניתן יותר לכיסוי.
במילים אחרות - החוזה הלא־כתוב שבין המדינה לאזרח מופר.
אבל למה, בעצם, החוזה הזה לא כתוב? ואם המצב כל כך כאוטי, לא הגיע הזמן שנכתוב אותו? האם על הפרת החוזה התשובה צריכה להיות... חוזה?
בישראל 2048 צריך להיחתם חוזה בין המדינה לאזרח. למה הכוונה?
ממשלות צריכות להבטיח לפתור בעיות לא בהצהרה או באמירה אלא בהתחייבות למעשים, באמצעות חתימה על חוזה שהעם יקבע את סעיפיו בהצבעה בבחירות.
כדי שהממשלה תטפל באמת בבעיות ותשפר את החיים במדינה בצורה שיטתית, כל סעיפי החוזה יוכלו להימדד כמותית, ולחוזה תהיה משמעות משפטית. כמו חברי הממשלה, כך גם חברי הכנסת יצטרכו לחתום על חוזים.
בישראל 2048 העם יבחר ישירות את ראש הממשלה, ואת סעיפי החוזה שאותם הממשלה תצטרך לקיים. מלבד זאת, שיטת החוזה תחלק את הכנסת למחוזות, כך שנוכל לבחור חברי כנסת ישירות ולקבוע גם את תנאי החוזה שלהם בבחירות. מספר המושבים של מועצה אזורית בכנסת ייקבע לפי מספר התושבים בה.
סעיפי החוזה שעליו תחתום הממשלה ייגעו בכל התחומים ולכל אזורי הארץ - ביטחון, כלכלה וחברה, וסעיפי החוזים האזוריים שעליהם יחתמו חברי הכנסת יהיו קשורים לנושאי המועצה מטעמה נבחרו - בנייה בשטח המועצה, שיפור מערכת החינוך המקומית ויצירת מקומות עבודה.
החוזה, אם כך, אינו חוקה. חוקה נועדה להבטיח זכויות אזרח רחבות כמו חופש ושוויון, וחוזה יצטרך להבטיח עמידה במשימות המעשיות של המדינה כמו ביטחון, חינוך ובריאות.
הכנסת והממשלה יתחייבו לציבור בחוזים נפרדים, חברי הכנסת והשרים יתחייבו לציבור גם בחוזים אישיים, ולכן עתיד להיווצר איזון חדש בין הרשויות: חברי הכנסת לא יוכלו להיות יותר שפוטים של הממשלה, כי פעולה כזו תמנע מהם לעמוד בחוזים שעליהם חתמו, ומצד שני הם גם לא יוכלו להיות לעומתיים מדי לממשלה ולחברי הכנסת האחרים, כי גם פעולה כזו תמנע מהם לעמוד בחוזים עליהם חתמו. שיטת החוזה עתידה לעודד פשרות, וחברי הכנסת יצביעו עם הראש או עם הלב - אבל תמיד לפי מה שהם חושבים שנכון לטובת התושבים שלהם. למה? כי הם יהיו מחויבים לכך בחוזה.
ולמה שזה יקרה רק ב־2048? למה לא ב־2030? למה שזו לא תהיה הדרישה שלנו כבר בבחירות 2026?
יש הרבה נושאים שעומדים על הפרק. טבח 7 באוקטובר, קריסת מערכות המדינה, המחלוקת על החקיקה המשפטית, ההליכה למערכות בחירות חוזרות ונשנות, הפילוג בעם, ועדת החקירה הממלכתית, הגיוס לצה"ל, יוקר המחיה.
והחוזה מאגד את כולם.
החוזה הוא הסיכוי לפשרה ברפורמה המשפטית. והחוזה הוא הסיכוי לצמצם את הסיכון שיקרו אסונות גדולים בעתיד, כי יטפלו בבעיות מראש. והחוזה הוא ועדת החקירה הממלכתית שתקום בסוף כל עשור כדי לבדוק את העמידה של ההנהגה במטרות. והחוזה הוא החזרת הכבוד לדרגי המקצוע. והחוזה הוא הפרדת הרשויות. והחוזה הוא הגבלת הכהונה. והחוזה הוא האפשרות לכהונה עם הזדמנות אמיתית לממשלות שכבר לא ייפלו על כל שטות. והחוזה הוא התשובה לפופוליזם ולבלבולי השכל כי יהיה מחיר לאי־עמידה במטרות. החוזה הוא צמצום הפילוג בעם ישראל כי גם הביביסטים וגם הקפלניסטים יבחרו באותן המטרות בקלפי ויגלו פתאום שהם מסוגלים להסכים. החוזה הוא חזרת הענייניות לקדמת הבמה, כי כשנבחרי הציבור יצטרכו לקיים חוזה הם יצביעו רק בצורה שתקדם את החוזה. לא נגד הקואליציה ולא נגד האופוזיציה, אלא רק בעד מה שבאמת נכון לדעתם. והחוזה הוא פריצת הדרך שישראל צריכה לעשות. והחוזה ייתן לישראל כוח.
אריאל שרון אמר פעם שגם איפוק הוא מרכיב של כוח, ונכון להגיד שגם מיקוד הוא מרכיב של כוח. כשהדעת מפוזרת ולא ברור מה היעדים אליהם יש להגיע, לעולם לא נגיע. תמיד נוכל להימנע מלעשות את המעשה הנכון, להסיט את הקשב לנושאים אחרים, להיכנע למה שקוראים לו "מציאות", רק כדי שהמציאות תכה בנו בעוצמה רבה יותר אחר כך.
כשנבחרי הציבור יחתמו על חוזים עם יעדים ברורים בתחילת הכהונה - לא יהיה אפשר יותר להסיח את הדעת. לכולם יהיה ברור אילו תוצאות בדיוק מדינת ישראל אמורה להשיג. החוזה יהפוך למרכז הכובד החדש של הדמוקרטיה הישראלית. חבר כנסת שכשל בעמידה בחוזה לא יוכל להפוך לשר, ושר שכשל בעמידה בחוזה לא יוכל להפוך לראש ממשלה. התקשורת תסקר את עמידתם של השרים והנבחרים בחוזים שעליהם חתמו, וסערות בכוס מים יקבלו באופן טבעי פחות במה. לדרגי המקצוע תהיה מחויבות חוקית למטרות שהם יציעו והעם יבחר מתוכן - אם יוצעו יעדים נמוכים מדי בכוונת מכוון תחול אחריות אישית על המציעים.
חשוב לציין, לפי ההצעה העם יבחר בקלפי אך ורק את המטרות, והמטרות יהיו חייבות להיות טובות באופן אובייקטיבי. אנחנו לא נלך להצביע על סיפוח או היפרדות אלא על עליית דירוג האשראי, דילול מאגר הטילים של חיזבאללה ב־80 אחוז וסלילת קו רכבת לאילת.
כי סיפוח או היפרדות אלו דעות, ודעות יכולות להתברר כלא נכונות או כנכונות לשעתן. פחות טילים לאויב זו מטרה שכל הישראלים יכולים להסכים שהיא טובה. אנחנו רוצים שיהיו לנו נבחרים שיידעו לשנות את הדעות שלהם אם הן לא נכונות במבחן המציאות, ולא רק אם הן לא נכונות פוליטית. אנחנו רוצים שיהיו לנו נבחרי ציבור שיידעו להגיד "טעיתי". אנחנו רוצים בהנהגה אנשים שייגשו בצניעות לטיפול בבעיות ושיקשיבו לדעות שונות. לכן עלינו לתגמל עמידה במטרות קודם כל, גם לפני עקביות אידיאולוגית.
כמו שאפשר להבין, לפי שיטת החוזה ישראל תישאר דמוקרטיה. הממשלה ונבחרי הציבור יוכלו לקבוע את הדרך לעמידה במטרות כאוות נפשם, תוך עמידה בדרישות החוק. יהיו חופש, שוויון וזכויות אזרח מלאות לכל הישראלים, לבד מהיבחרות לכנסת שתותר רק למי ששירת את המדינה לפי דרישתה.
השינוי המוצע הוא בצורת קבלת ההחלטות. לצד החופש והשוויון כערכי היסוד בדמוקרטיה עלינו להוסיף את התכליתיות. וכמו שישנם חוקי יסוד בספר החוקים המבטיחים את החופש והשוויון, עלינו להוסיף חוק יסוד המבטיח את התכליתיות. ואיך יקראו לחוק כזה? חוק החוזה.
הטור הינו תמצית הרעיון. להרחבות ועדכונים נוספים מוזמנים לעקוב אחרי דף הפייסבוק "חוזה למדינה".
בשיתוף המחנה הישראלי
