בשיתוף המחנה הישראלי
כאשר בוחנים כיצד תיראה ישראל ביום הולדתה ה-100, השאלה לא צריכה להיות רק דרך טכנולוגיה או ביטחון, אלא דרך השאלות הבסיסיות של חופש, שוויון ואחריות אזרחית. השביתה הזאת, כמו יוזמות אזרחיות רבות אחרות, מדגימה בדיוק את מה שצריך כדי לשמר דמוקרטיה חיה: אזרחות פעילה, מעורבת, מוסרית, ולא אדישה.
במדינות דמוקרטיות בריאות, האזרחים הם לא רק מצביעים, הם שותפים פעילים בעיצוב המציאות. אם אנחנו רוצים שעד 2048 ישראל תישאר מדינה שנרצה לחיות בה, עלינו להיאבק כבר עכשיו על הערכים הבסיסיים: חירות, חמלה וערבות הדדית.
אם אנחנו רוצים מדינה שנוכל להאמין בה, לגדל בה את ילדינו ולחיות בה מתוך תקווה – אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו להמשיך כאילו הכל רגיל.
ביום ראשון הקרוב תתרחש אחת מהיוזמות האזרחיות החזקות שראינו כאן בשנים האחרונות – שביתה רחבה של אזרחים שלוקחים אחריות, גם כשהמערכת מתרסקת.
יש רגעים בהיסטוריה של מדינות שבהם האזרחים נאלצים להציל את המדינה מעצמה. יום ראשון הקרוב הוא אחד מהרגעים האלה והוא גם רגע מבחן לדמוקרטיה הישראלית.
מאז הקמתו, החמ"ל האזרחי נולד מתוך תחושת דחיפות: כשמערכות המדינה כושלות – בחינוך, ברווחה, בביטחון – לאזרחים אין את הפריבילגיה להמתין. הם נדרשים לפעול. לא כתחליף למדינה, אלא כהבעת מחויבות עמוקה לחיים המשותפים כאן. הפעולה האזרחית, כשהיא נעשית באחריות, לא נובעת מזעם אלא מתחושת שותפות – מהכרה בכך שהמדינה שייכת גם לנו, ולא רק למי שנמצא בעמדות כוח.
לכן, כשאנחנו לוקחים חלק בשביתה, זה לא רק אקט של מחאה. זה ניסיון לומר בקול רם: גם כשקשה, גם כשכואב – אנחנו לא מוותרים. אנחנו לא נכנעים לאדישות. אנחנו ממשיכים לבנות מציאות מתוך ערבות הדדית, מתוך אמונה שלכולנו יש אחריות, לא רק זכות, לחיים טובים יותר כאן.
השביתה הלאומית של משפחות החטופים אינה מאבק פוליטי. היא לא ניסיון להפיל ממשלה או לשנות מדיניות, היא קריאה להציל חיים. 50 חטופים וחטופות נמצאים בשבי עזה כבר שנה ועשרה חודשים. חלקם עדיין בחיים. אסור לנו להמשיך כאילו מדובר בעניין שולי או רחוק. אין "עסקים כרגיל".
מאז ה-7 באוקטובר 2023, עשרות משפחות בישראל חיות על התפר הדק שבין תקווה לייאוש. אבל דווקא בשבועות האחרונים משהו עמוק מתגבש בנו: ההבנה שהאחריות לפעולה, לחיים, לצדק ולערבות הדדית – עברה אלינו, האזרחים. השביתה אינה צעד נגד מישהו היא צעד למען מישהו. היא למען האבות והאימהות שבינינו שאינם ישנים בלילה מדאגה; למען הילדים שצריכים לחזור לחבק את ההורים; למען בנות הזוג שמחכות לחיבוק מאהוביהן; למען חיילי צה"ל שיצאו להגנת המדינה ונפלו בשבי. מעל הכול, זו קריאה מוסרית פשוטה: חיי אדם קודמים לכל.
במדינות דמוקרטיות בריאות, האזרחים הם לא רק מצביעים, הם שותפים פעילים בעיצוב המציאות. אם אנחנו רוצים שעד 2048 ישראל תישאר מדינה שנרצה לחיות בה, עלינו להיאבק כבר עכשיו על הערכים הבסיסיים: חירות, חמלה וערבות
מי שחושב ששביתה לא משנה, שיזכור מה שינתה שביתת הנכים. שיזכור מה שינתה שביתת הרופאים, המורים, המתמחים. וכשמספרים לנו ש"אין מה לעשות" זו התשובה הכי ברורה שיש. נכון, יש מחיר לעשייה אזרחית והוא מחיר ראוי. היא גובה מאיתנו זמן, נוחות, ופרנסה אבל שומרת עלינו בני אדם. להיות אזרח בדמוקרטיה זה לא לחכות שמישהו אחר יפתור, זו מעורבות אזרחית. זו אחריות יומיומית לבחור, להשמיע, להתערב, לשאול, למחות.
יש מי שיטען ש"שביתה לאומית" היא צעד פוליטי ולכן אסור לה להיקרא כך. אני מבקשת להבהיר: אין כאן שמאל או ימין, קואליציה או אופוזיציה. יש כאן לב אחד של עם ישראל. ערבות הדדית היא לא עניין מפלגתי – היא הבסיס לחברה שמכירה בזכויות הפרט, בחיים המשותפים ובאחריות של כל אחד מאיתנו. היא חלק בלתי נפרד מהדמוקרטיה.
מדינת ישראל נבנתה על בסיס הרעיון ש"ערבות הדדית" אינה רק סיסמה. היא החוזה הלא-כתוב שמקשר בינינו. אם נאכזב עכשיו את אותם ערכים, נאכזב את עצמנו כעם. אם נוותר על האדם, האדמה עליה נלחמנו, כבר לא שווה.
הדס דניאלי-יליןצילום: אוראל כהןזוהי הוכחה חיה לכך שאזרחות ישראלית אמיתית פירושה לקחת אחריות. פירושה לפעול כאשר הפעולה נחוצה. פירושה להחזיר לאזרחים את התחושה שיש להם כוח להשפיע על גורלם ולחזק את הדמוקרטיה הישראלית.
ביום ראשון, אלפי ישראלים יצטרפו לשביתה. לא כמחאה פוליטית, אלא כמעשה דמוקרטי בסיסי. כהוכחה שבמדינה דמוקרטית אמיתית, האזרחים הם השומרים הפעילים על הערכים והחיים.
זה מה שדמוקרטיה חיה אמורה להיראות. לא רק בקלפי, אלא ברחוב. לא רק בבחירות, אלא בכל יום שבו נדרשת השתתפות אזרחית בדמוקרטיה פעילה. זהו רגע מכונן בסיפורה של האומה שלנו, רגע שבו העם מדבר בקול אחד, למען חיים, למען צדק, למען התקווה לראות את כולם שוב בבית.
זו לא שביתה פוליטית. זו הוכחה שעדיין נותרה לנו תקווה, ושבמדינה דמוקרטית אמיתית, יש לאזרחים תפקיד. השאלה היא: האם נעמוד בו.
הדס דניאלי-ילין, מנכ"לית אחים ואחיות לישראל, החמ"ל האזרחי
בשיתוף המחנה הישראלי
פורסם לראשונה: 19:20, 13.08.25
