בשיתוף המחנה הישראלי
המזרח התיכון משתנה. שינויים בחלוקת הכוח, המשאבים, ההתחממות הגלובלית, צמצום מאגרי המים וההתפתחות של אמצעי ייצור חדשים בדמות הבינה המלאכותית מכים גלים בכל מקום ומשנים את העולם ואיתו את הסביבה שלנו. העולם מביט במזרח התיכון ושואל איזה תפקיד ישחק האזור - סהר פורה של צמיחה ושגשוג או מדבר של עימותים? מרחב של מסחר, שותפות, השכלה, דיאלוג וצמיחה, או דווקא זירת ניסויים לאמצעי לחימה?
שינויים אלה יתעצמו לקראת שנת ה־100 של ישראל, ומציבים בפניה אתגרים אסטרטגיים משמעותיים, שניים מהם מלווים את המדינה מיום הקמתה ודורשים מאיתנו להכריע ולקבל החלטה. במבט רחב, צירים אזוריים חדשים מבקשים להתבסס ולהתקבע, ואלו יכולים לאיים ישירות על ביטחון המדינה. בנייה מחדש של הציר האיראני, התהוות ציר האסלאם הפוליטי הנשען על אידיאולוגיית האחים המוסלמים, הציר הסעודי ומערכת הבריתות שיורש העצר הסעודי מוחמד בן סלמאן שואף להקים. כל אחד מאלה יכול לגרור את ישראל למציאות של עוינות חמושה בינה לבין המדינות במזרח התיכון.
אם נמקד את המבט אל ישראל עצמה, צירים אלה קשורים לסכסוך הישראלי-פלסטיני. הסכסוך משפיע על האופן שבו ישראל נתפסת באזור, ומגביל את יכולתה להציע ציר אלטרנטיבי או להשתלב באחד הקיימים. הסכסוך הישראלי-פלסטיני מספק לגיטימציה אידיאולוגית ופוליטית לצירים עוינים לישראל, ומקשה על ישראל ומדינות האזור המתונות לשתף פעולה. בתוך ישראל פנימה, הימשכות הסכסוך הישראלי-פלסטיני גובה מחיר כבד: שחיקה מתמשכת בתחושת הביטחון האישי, עומס מתמיד על מערך המילואים, הסטת משאבים חריגה
לתקציבי ביטחון וצמצום אפשרויות הצמיחה בתחומים אזרחיים. יש לדמיין מחדש את יחסי ישראל והמרחב. נדרש הסדר ביטחון אזורי, המגדיר מחדש את תנאי הסיום של הסכסוך הישראלי-פלסטיני, וממסגר מחדש את יחסי ישראל והמרחב המזרח תיכוני. שילוב הכוחות של מדינות ערב המתונות וארה"ב, יאפשר להפעיל לחץ קונסטרוקטיבי על ההנהגה הפלסטינית לקבל הסדר שיתן מענה לצרכי הביטחון והדמוגרפיה הישראלים, והשאיפות הלאומיות הפלסטיניות. הסכם זה יגובה בברית ביטחונית אזורית מול איראן ושלוחותיה. הוא יאפשר נורמליזציה עם מדינות ערב, תוכנית פיתוח לשגשוג כלכלי אזורי, בה לישראל תפקיד מפתח. מסלול זה יבלום את הקיצונים הפלסטינים, ייצור ציר אזורי מתון, נגדי למאמצים להקים צירים קיצוניים עוינים, ויבטיח שבשנת המאה שלה ישראל תהיה מדינה בטוחה, יהודית ודמוקרטית.
החזון שלנו לעשורים הקרובים
במהלך שלושת העשורים הקרובים, ישראל תעבור מתפיסה של "עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב" אל עתיד בו "ֹלא יִָּׂשא גֹוי ֶאל ּגֹוי ֶחֶרב". מעבר מ"קיר ברזל" אל "בריתות פלדה": שותפות אסטרטגית הנובעת מתוך העוצמה הכלכלית והצבאית של ישראל, מתוך הערכה ללכידות החברתית הישראלית ומתוך הבנה שישראל חזקה היא השותפה הטובה ביותר למי שחושק ביציבות ובשגשוג באזור.
הדרך ארוכה. ייקח כ-5 שנים להציב את יסודות החזון על בסיס הסכמי אברהם: נדרשים צעדים פומביים כדוגמת ועידה אזורית בחסות ארה"ב, בהשתתפות ישראל ומדינות הסכמי אברהם בה יוסכמו העקרונות הכלליים לסדר האזורי החדש. עקרונות אלו חייבים לכלול הצהרה פומבית כי ישראל ריבונית ובטוחה, היא חלק מהמרחב המזרח תיכוני, מחויבות ישראלית להיפרדות מדינית מהפלסטינים, וכן הסכמי שיתוף פעולה כלכליים עמוקים לצד תיאום ביטחוני אזורי מקיף. על העולם והמדינות באזור להתגייס להקמת קרן פיתוח אזורית שתספק תמריצים כלכליים לשיתוף פעולה אזרחי. בנוסף יש להקים קרן חינוכית-דתית אשר תתמוך ותפתח חינוך דתי מתון ושוחר שלום, כדי להתחיל להעמיק את תפיסת השלום הדתי - הדת כגשר להבנה הדדית במקום כלי לפילוג.
בעשור הבא, 2030-2040 מעגל הנורמליזציה יתרחב, מנגנוני הביטחון האזוריים ישוכללו ויוקמו מערכי התרעה משולבים וצעדים ביטחוניים נוספים. קרנות השיקום והחינוך יובילו לשיקום הכלכלה הפלסטינית, פיתוח תשתיות אזוריות ובניית נרטיב של חיים משותפים במזרח התיכון: יהודים וערבים כבני המקום, משתפים פעולה ובונים יחדיו עתיד טוב יותר באדמת אבותיהם.
עד 2048 ישראל תוכל להבטיח לחלוטין את היותה מדינה יהודית-דמוקרטית בטוחה, שחיה בגבולות מוסכמים לצד ישות מדינית פלסטינית מפורזת, מוקפת במדינות ערביות מתונות עמן היא חולקת אינטרסים ביטחוניים וכלכליים רחבים ומקיימת שלום חם. הקשרים הכלכליים יחזקו את היציבות האזורית, יהפכו את ישראל למוקד טכנולוגי ופיננסי, וישנו את פני הכלכלה המקומית והאזורית. מרחב בו סחורות, רעיונות ואנשים נעים בחופשיות יחסית, וישראל ממוקמת במרכזה כגשר בין המערב לעולם הערבי.
הצלחת ההסדר האזורי תעצב מחדש את המזרח התיכון כולו. מבחינה ביטחונית, כבר בעשור הקרוב תירשם ירידה דרמטית בהיקפי פעולות הטרור. מבחינה כלכלית, ישראל תהפוך לגשר יבשתי מרכזי בין אירופה לאסיה, עם רכבת שתחבר את נמל חיפה לירדן ולמפרץ, שיתופי פעולה כלכליים ייצרו מסדרון סחר חדש שיחבר בין הודו לאירופה ואפריקה. המרחב יהווה גורם משמעותי בסדר העולמי של העשורים הבאים, ומופת לאופן שבו מרחבים הכוללים קבוצות אתניות מגוונות, מוצאים את דרך המלך לשגשוג ושלום.
כדי להפוך את החזון למציאות נדרש תיאום הדוק בין השותפים השונים. ארה"ב תשמש מתווכת וערבה מרכזית לביטחון ישראל. סעודיה ומדינות המפרץ יביאו משאבים כלכליים אדירים ולגיטימציה פוליטית ודתית משמעותית. מצרים וירדן יהוו את המעטפת הביטחונית הראשונית למדינת ישראל מפני איומים. האיחוד האירופי ומוסדות בינלאומיים יעניקו מימון, לגיטימציה רחבה ואפשרויות סחר נרחבות. כל השחקנים המדיניים השונים, יסייעו להבטיח את פירוזה של המדינה הפלסטינית העתידית ומחויבות הנהגתה לדרך המתינות והשלום. החברה האזרחית בישראל ובאזור, יחד עם המגזר העסקי, יתרמו לכך שהחזון לא יישאר בגדר הצהרות בלבד - אלא יהפוך למציאות בשטח של שיתוף פעולה הדוק, וידאגו כי ההנהגות השונות הפוליטיות יפעלו למען שלום חם בין עמי האזור.
בשיתוף המחנה הישראלי
