בשיתוף המחנה הישראלי
מדינת ישראל נמצאת כיום במשבר המאיים על עתידה ומתבטא בארבעה מישורים:
* ערכי וזהותי: שחיקה של ערכי יסוד, לצד מחלוקות על זהות המדינה וערכיה.
* פוליטי ומשטרי: חוסר כרוני ביציבות פוליטית המתאפיין בבחירות חוזרות ונשנות, קואליציות חלשות וחוסר יכולת ומוטיבציה לקבל החלטות ארוכות טווח. בנוסף, מחלוקות פוליטיות קשות העמיקו את הקרעים החברתיים.
* חברתי: הקיטוב החברתי והערכי מסכן את לכידותה של החברה הישראלית, והאמון במוסדות המדינה נמצא בשפל היסטורי.
* מישור ביטחוני ובינלאומי: ישראל מתמודדת עם איומים משמעותיים במספר חזיתות ומתמודדת עם נטל ביטחוני כבד על הכלכלה והחברה. האירועים הטראומטיים של 7 באוקטובר חשפו כשלים משמעותיים במערכת הביטחון וזיעזעו את תחושת הביטחון של אזרחי ישראל. בנוסף, ישראל מנהלת קרבות בלימה דיפלומטיים והסברתיים נוכח ביקורות קשות בעולם שעשויות להוביל להשלכות מרחיקות לכת.
בעיות היסוד ודרך הטיפול בהן
על מנת להתמודד עם האתגרים האסטרטגיים העומדים על הפרק, יש לטפל בארבע בעיות יסוד הנוגעות בשורשי המשבר, ואם לא נפתור אותן לא ניתן יהיה להבטיח את עתיד ישראל:
1. היעדר חזון משותף ותוכנית אסטרטגית למדינה
* מדינת ישראל פועלת כבר עשרות שנים ללא חזון וללא אסטרטגיה ברורה. נוסף על כך, השאלה הזהותית אסטרטגית - מי אנחנו ולאן אנו הולכים? - אינה נמצאת על סדר היום הציבורי הישראלי. בסיס ועתיד משותפים מגדירים במידה רבה זהות משותפת. בהיעדרם, החברה הישראלית מתפוררת לשבטים בעלי זהות שונה ותפיסות עתיד שונות.
* בהיעדר תכנון ארוך טווח, החלטות מתקבלות בתכנון לטווח קצר ואין היערכות מספקת לשינויים צפויים או למשברים.
* בשל היעדר זהות משותפת ישראלית־יהודית וכלל ישראלית, יש התנגשות קבועה בין הקבוצות השונות במדינה.
* היעדר "סיפור" ברור לגבי מקומם של החרדים והערבים במדינת ישראל.
* היעדר בסיס חינוכי־תרבותי משותף.
כיווני פעולה:
* גיבוש חזון – יש להעמיד חזון למדינת ישראל. החזון יאפשר לקבוצות השונות במדינה לחלום במשותף ולהבין את מקומן בעתיד ישראל.
* גיבוש חוקה – יש להעמיד חוקה למדינה. החוקה תגדיר בסיס משותף לשיח הפוליטי ולמערכת החוקים.
* חיזוק הזהות המשותפת – תוכניות לימודיות שבהן יחויבו כל הזרמים ושירות חובה לכולם.
היעדר תכנון אסטרטגי ארוך טווח
פירוט הבעיה:
* אין למדינת ישראל מוסד מרכזי ובעל סמכות שאחראי על תכנון אסטרטגי רב־תחומי.
* אין יעדים לאומיים ברורים.
* חוסר היציבות הפוליטי מתמרץ מיקוד של נבחרי הציבור בהישגים קצרי טווח.
* השיטה הקואליציונית מעניקה משקל יתר לקבוצות שוליים.
כיווני פעולה:
* שינוי שיטת המשטר לשיטה שתבטיח יציבות ותכנון לטווח ארוך.
2. התפוררות של ערכי האחריות והכבוד
החברה הישראלית חווה תהליך הדרגתי של שחיקת ערכי יסוד להתנהלות חברתית תקינה, ובראשם אחריות וכבוד. תופעה זו משתקפת ברמות שונות - מהתנהלות ההנהגה הפוליטית והביטחונית שכוללות התנערות ממחדלים, עבור בקריטריונים החברתיים לקבלת יחס חיובי/שלילי מהחברה וכלה בצורת השיח בין אנשים המחזיקים בדעות שונות, ויסודה באינדיבידואליזם שפשה בחברה.
אחריות היא הבסיס להובלה ולסמכות. העובדה שבישראל מתקיים דיון בנושא הקשר בין סמכות ואחריות, מצביע על השחיקה של עיקרון זה.
* היעדר יכולת לתקן ולשפר: הגדרת אחראים מאפשרת תחקור כישלונות, שהוא המפתח לתיקון ולשיפור.
* פגיעה בלכידות החברתית: אחריות מבטאת מחויבות כלפי הזולת והיא היסוד ללכידות חברתית. לצד האחריות, הכבוד מאפשר תקשורת בריאה ויחסים תקינים בין קבוצות.
* פגיעה במערכת החברתית והמקצועית: הכבוד הוא הכלי שבידי החברה להוקרת אדם או קבוצה על הישגים והתנהלות טובה, ושלילתו מבטאת את העונש על התנהגות לא ראויה. בהיעדרו, נותר לחברה לסווג את רמת חבריה ואת התנהלותם רק בהתאם לדין הפלילי המוגבל, שאינו מתאים לכך.
הגדרת הבעיה וכיווני פעולה:
א. שחיקת האחריות האישית והציבורית
פירוט הבעיה:
* אנשי מפתח במערכת הציבורית בישראל מתנערים מאחריות למחדלים.
ולכישלונות ומתייחסים למושג האחריות במובן צר, תוך התעלמות מאחריות עקיפה ומהממד הסמלי שמאפיין את אחריותם.
* בהיעדר אחריות, אין אשמה, ולפיכך אין גם יכולת לבצע תיקון.
* התפוררות האחריות בקרב ההנהגה מובילה לפגיעה באמון הציבור.
ב. שחיקת הכבוד בשיח הציבורי
פירוט הבעיה:
* גסות וחוסר כבוד בתקשורת, בפורומים ציבוריים ובמדיה החברתית.
* היעדר ענישה חברתית על התנהלות מוסרית בעייתית.
כיווני פעולה:
* העמדת מנהיגות בעלת שיעור קומה ערכי – הטמעה של ערכי יסוד לתוך חברה שאיבדה אותם תוכל לבוא בעיקר מלמעלה. דוגמה אישית מנהיגותית להתנהלות חברתית תוכל לקבוע סטנדרטים חדשים ולהנחילם לציבור בצורה רחבה.
* חיזוק האחריות – החזרת האחריות על תקציבים ותחומים שכיום בידי המדינה, לידי האזרח, ובראשם חינוך ותרבות. זאת, באמצעות ביזור לרמת הרשות המקומית ולמערכים קהילתיים.
3. הקיטוב החברתי והפוליטי
החברה הישראלית חוותה בעשור האחרון החמרה משמעותית בקיטוב הפוליטי והחברתי. הקיטוב מתבטא בפיצול הולך וגובר בין קבוצות שונות ומתגבר בעקבות הרשתות החברתיות.
למה זו בעיית יסוד?
* איום על מודל הדמוקרטיה הליברלית: קיטוב קיצוני מערער את האמון ההדדי ההכרחי לקיומה.
* פגיעה בלכידות הלאומית: התפוררות חברתית מזמינה משברים חיצוניים.
* חוסר יציבות פוליטית: חוסר אמון בהנהגה, מערכת שלטונית שפועלת לטווח קצר, חוסר רציפות ניהולית ותפקודית.
הגדרת הבעיה וכיווני פעולה:
א. קיטוב פוליטי חריף
פירוט הבעיה:
* חלוקה של מערכת המפלגות לשני "בלוקים" שנסחטים בידי קבוצות שוליים.
* מיעוט שיתוף פעולה חוצה מחנות.
* פוליטיזציה של מוסדות וערכים.
כיווני פעולה:
* שינוי שיטת המשטר באופן שיבטל את השיטה הקואליציונית וישבור את החלוקה הישראלית ל"בלוקים".
* גיבוש חוקה: יש להעמיד חוקה שתגדיר בסיס משותף לשיח הפוליטי ולמערכת החוקים.
* גיבוש חזון שיהווה קריאת כיוון מוסכמת לעתיד ישראל.
ב. קיטוב חברתי
פירוט הבעיה:
* מתחים בנושא דת ומדינה.
* מתחים בין "ישראל הראשונה" ל"ישראל השנייה".
כיווני פעולה:
* גיבוש חזון שיהווה קריאת כיוון מוסכמת לעתיד ישראל.
* ביזור הסמכות בענייני דת לרמת הקהילות והרשויות המקומיות.
* עידוד מגורים משולבים וחינוך משותף לקבוצות שונות.
4. בעיות שלטוניות – מבנה המשטר הלקוי, חוסר יעילות ורמת נבחרי הציבור
מערכת השלטון הישראלית סובלת מבעיות מבניות ותפקודיות המקשות על יעילות השלטון ועל איכות השירות לאזרח. מבנה המשטר הפרלמנטרי הנוכחי אינו מייצר משילות ויציבות והיחסים בין הרשויות מעורערים, המערכים הממשלתיים מסורבלים ולא יעילים ורמת נבחרי הציבור ירודה.
למה זו בעיית יסוד?
* חוסר יציבות פוליטי: חוסר אמון בהנהגה, מערכת שלטונית שפועלת לטווח קצר, חוסר רציפות ניהולית.
* פגיעה ביעילות השלטון: מערכת לא יעילה שאינה יכולה לספק שירותים טובים.
* שחיקת האמון במוסדות: אמון במוסדות דמוקרטיים הוא תנאי לדמוקרטיה בריאה.
* פגיעה בשלטון החוק: חולשת המוסדות פוגעת באכיפת החוק.
* בזבוז משאבי ציבור: חוסר יעילות מוביל לבזבוז כספי ציבור.
הגדרת הבעיה וכיווני פעולה
א. בעיות במבנה המשטר
פירוט הבעיה:
* חוסר יציבות ממשלתית בגלל השיטה הקואליציונית והתלות במפלגות שוליים.
* היעדר הסדרי יסוד ברורים.
* יחסים לקויים בין הרשויות השונות ומאבקי כוחות ביניהן.
כיווני פעולה:
* שינוי שיטת המשטר באופן שיבטל את השיטה הקואליציונית וישבור את החלוקה הישראלית לבלוקים ואת ההתבססות על מפלגות שוליים.
* גיבוש חוקה – יש להעמיד תציע חוקה למדינה. החוקה תגדיר בסיס משותף לשיח הפוליטי ולמערכת החוקים.
ב. בעיות ביעילות השלטון
פירוט הבעיה:
* בירוקרטיה מסורבלת ולא יעילה.
* חוסר תיאום בין משרדי ממשלה.
* קשיי גיוס וניהול כוח אדם.
כיווני פעולה:
* רפורמה בשירות הציבורי שתאפשר גמישות ניהולית בפיטורי עובדים, לטובת חיזוק ההון האנושי בשירות הציבורי
* שדרוג המענים והשירותים הממשלתיים על בסיס טכנולוגיה וחדשנות.
* הגדרות מדויקות לנושאים הדורשים ייעוץ משפטי לצמצום המעורבות המשפטית בתהליכים שאינם דורשים זאת.
ג. בעיות ביחסים בין שלוש הרשויות
פירוט הבעיה:
* מתח בין הרשויות.
* חוסר איזון בין הרשויות.
כיווני פעולה:
* בסיס משותף.
* גיבוש חוקה.
* שינוי שיטת המשטר לשיטה שתשרטט מחדש את היחסים בין הרשויות ותאפשר פתיחת דף חדש ביחסים ביניהן ובאמון הציבור כלפיהן.
ד. רמה נמוכה של נבחרי ציבור
פירוט הבעיה:
* תמריצים שגויים המעודדים פופוליזם על פני מקצועיות.
* חוסר אחריות וחוסר שקיפות בפעילות הציבורית.
כיווני פעולה:
* פרסום מדדים וקריטריונים כלליים לנבחרי ציבור ובחינת עמידתם בהם, שלפיהם יוכלו האזרחים לבחון את עשיית נבחרי הציבור.
* צמצום השליטה של נבחרי ציבור בתקציבים ובמינויים באמצעות ביזורם לרמת הרשות המקומית ולקהילות מקומיות.
* שינוי שיטת המשטר לשיטה שתבטיח יציבות ותכנון לטווח, לצד פיקוח ובקרה, באופן שימשוך אנשים ברמה גבוהה יותר ותדחה אחרים.
* הגדרת קודים וקריטריונים בסיסיים להתנהלות נבחרי ציבור עם מנגנוני אכיפה, כמו הרחבת כלי הענישה של ועדת האתיקה של הכנסת.
* העמדת מנהיגות בעלת שיעור קומה ערכי.
בשיתוף המחנה הישראלי
פורסם לראשונה: 15:39, 27.11.25
