בשיתוף המחנה הישראלי
במציאות של שותפות גורל עם שסעים עמוקים וחוסר אמון, אי־הבנה לשונית היא לא רק פער תקשורתי, אלא מקור מרכזי לחשדנות וניכור. חזוני הוא פשוט: שיהיה כאן דור שמבין אחד את השני – לשונית ותרבותית. תקשורת היא הבסיס להבנה, לקשר ולבניית אמון.
* המהלך הדרוש: שינוי מדיניות בתוך משרד החינוך ובמידת הצורך גם שינוי חקיקתי שיבטיח את יישום המהלך.
* הטמעת לימודי ערבית מדוברת ועברית מדוברת: להתחיל מבית הספר היסודי, תוך דגש על הוראת השפה המדוברת והשימוש בהקשרים תרבותיים (להבדיל משפה ספרותית וכללי דקדוק).
* חילופי שפות קבועים: פיתוח תוכנית לחילופי שפות ותלמידים קבועים בין בתי ספר סמוכים (יהודיים וערביים) כבר בכיתות הנמוכות, כדי להפוך את השפה לכלי חי לבניית קשר אישי.
* הקצאה תקציבית: העברה תקציבית משמעותית להכשרת מורים מומחים, פיתוח חומרי לימוד איכותיים חדשניים ותמרוץ כספי להטמעת התוכנית.
* מובילים ושותפים: כל גורם בעל השפעה במשרד החינוך, לצד ארגונים אזרחיים שכבר פיתחו תוכניות למידה מוצלחות כאלו למבוגרים.
* סכנה אפשרית: כדי לענות להתנגדות ציבורית ו/או פוליטית הנובעת מחשש או מדעות קדומות, דרושה הסברה חיובית שתדגיש את היתרונות לכלל האוכלוסייה בדבר חשיבות ההבנה התרבותית, הכוח הכלכלי וחיזוק החוסן הביטחוני־חברתי של המדינה.
* הצלחה בעוד 25 שנה: השפה תהפוך ממחסום לכלי ליצירת קשרים אישיים, כלכליים ופוליטיים. דור שיודע לדבר עם שכנו או עם אויבו ומבין את תרבותו הוא דור שקשה יותר להסית אותו, וקל יותר לחיות איתו – חיזוק החוסן הפנימי הוא חיזוק הביטחון הלאומי.
חינוך קהילתי לעזרה עצמית
חוסן קהילתי לא יכול להישען רק על אנשי מקצוע, שירותי בריאות הנפש והרווחה. לאור הטיפול היקר, המחסור באנשי טיפול והצורך האדיר, חשוב לחזק את הרקמה הקהילתית כמקור תמיכה וריפוי ראשוני, על ידי פיתוח מנגנוני עזרה עצמית, קבוצות פעולה ורשתות תמיכה מקומיות, בדגש על הפריפריה החברתית והגיאוגרפית.
* המהלך הדרוש: הכשרה וליווי של מובילי קהילה בפריפריה החברתית והגיאוגרפית על ידי ארגונים ויוזמות מקומיות, בתמיכה תקציבית (מועטה יחסית במסגרת קולות קוראים או מענקים מקדמים) של משרד הרווחה ו/או הרשויות המקומיות.
* פיתוח מודלים קהילתיים: הטמעת מודלים קיימים ו/או מותאמים של קבוצות ומעגלי שיח לעזרה עצמית, אשר יכולים לפעול בפיקוח מינימלי או ללא תלות באנשי מקצוע.
* שותפים: ארגונים אזרחיים, יוזמות עצמאיות, משרד הרווחה ורשויות מקומיות.
* הסכנה: חוסר נכונות להשקיע משאבים מינימליים בפיתוח או בקידום התשתיות הראשוניות ליוזמות אזרחיות אלו.
* הצלחה בעוד 25 שנה: מספר קבוצות העזרה העצמית יגדל באופן אקספוננציאלי, באופן שיפחית את הנטל על שירותי בריאות הנפש הממשלתיים, ויספק תמיכה ראשונית זמינה לכל אדם ובכל מקום, ללא תלות בזמינות מטפלים מקצועיים.
2 צפייה בגלריה
מסיבת הסיום של תלמידים מנופי הבשור עם שחברתם לשכבה, מור מאיר, נרצחה בנירים עם אביה
(צילום: מועצה אזורית אשכול)
שני עמודי התווך הנ"ל – חינוך דו־לשוני וחינוך קהילתי לעזרה עצמית - קרובים מאוד לליבי ומושתתים על אמון בכוחם של יחידים וקהילות לשאת באחריות על גורלם. עם זאת, חזון שלם לחברה ישראלית מתוקנת מחייב התייחסות למגוון רחב של אתגרים מערכתיים, שנועדו להשיב את האמון של החברה גם ברשויות המדינה. הואיל וקצרה היריעה במסגרת זו להתייחס גם לנושאים אלה, אזכיר אותם בקצרה:
* חיזוק הפרדת הרשויות על ידי הפרדת הכנסת מהממשלה: כאשר הרוב בכנסת הוא למעשה הממשלה, הכנסת מתקשה למלא את תפקידה כגורם מפקח יעיל על הממשלה. בפועל, יוזמת החקיקה העיקרית נמצאת בידי הממשלה, שמביאה חוקים לאישור הכנסת, מה שמעביר את מוקד הכוח החקיקתי מהכנסת לממשלה ("הממשלה המחוקקת"). הזיקה החזקה הזו מחלישה את האיזונים והבלמים שנועדו למנוע ריכוז יתר של כוח שלטוני בידי רשות אחת וייתכן כי הם מגבירים את מעורבותו של בג"ץ כגורם מפקח של הממשלה.
מומלץ לחוקק חוק יסוד שיקבע כי שרים בממשלה לא יכולים לכהן במקביל כחברי כנסת, מה שיחזק את עצמאות הכנסת ואת כושר הפיקוח שלה. כמו כן, חשוב לחזק את ועדות הכנסת ולהקצות להן משאבים וסמכויות גדולים יותר, כך שתוכלנה לבצע פיקוח פרלמנטרי מעמיק ואפקטיבי יותר על עבודת הממשלה, ללא תלות מלאה במשמעת הקואליציונית.
* הבטחת ייצוג מגדרי ובין־דורי: קידום שוויון ייצוג במוסדות השלטון, לדוגמה, באמצעות מודל של "צמד" (אישה ואיש) לתפקידי הכרעה, וקביעת חובת ייצוג נשים וייצוג בין־דורי.
* שיפור השירות הציבורי לאזרח: טיפול בקונפליקט במתן שירותים – יצירת תרבות ארגונית המאפשרת לפקידים להיות פחות עמוסים ויותר מתוגמלים, על מנת שיוכלו להעניק מענה נגיש ואנושי לאזרחים.
נדבכים אלו, ברמה השלטונית והבירוקרטית עשויים להשיב ולחזק את אמון הציבור ברשויות, ולא רק בחוסן הציבורי העצמאי.
דנה חסון הלמוט, עורכת דין חברתית ומייסדת מרכז פלס למיצוי זכויות, הפועלת לקידום חוסן קהילתי ודו־לשוניות בחברה הישראלית.
בשיתוף המחנה הישראלי
