בשיתוף Playtika
"כששמעתי שהתחילה מלחמה גדולה בישראל, אני ויתר הצוות עשינו כל שביכולתנו כדי להסתדר בכוחות עצמנו, בלי להטריד את הישראלים. הכרנו היטב את ההלם ואת חוסר הוודאות של הימים הראשונים כי עברנו בדיוק את זה, והיה לנו חשוב להתחשב ולהפגין אמפתיה", משתפת נלי בוגדנובה שעובדת בחברת המשחקים Playtika, בתור ראש צוות פיתוח בסלוטומניה, המשחק הראשון של פלייטיקה. נלי מתגוררת בוויניציה שבאוקראינה, ועובדת בחברה כבר 11 שנים. מלחמת רוסיה-אוקראינה, שפרצה בתחילת 2022, חייבה אותה, כמו אוקראינים רבים אחרים, לייצר לעצמה שגרת עבודה למרות המלחמה המתמשכת. בשגרה המשונה הזאת היא והצוות מנצלים כל הזדמנות לשקט בין אזעקה לאזעקה כדי להמשיך לעבוד, ועל ידי כך לשמור על איזושהי שפיות כשהמציאות רועדת ואקראית.
"באוקראינה לכולנו יש אפליקציה סלולרית ששולחת לנו נוטיפיקציה כשיש אזעקות" היא מספרת, "וברוב המקרים ההתראה מתקבלת כמה שניות לפני ההתראה החיצונית. יש לנו אזעקות לעתים קרובות, אבל כבר די התרגלנו למצב הזה, ואנחנו פשוט ממשיכים בשגרה שלנו. למשל, אנחנו משתיקים את עצמנו אם אנחנו בשיחות עם צוותים מחו"ל, כדי שהם לא ישמעו את האזעקה (צוחקת). לפני שנה היו אצלנו התקפות שממש השפיעו על אספקת החשמל ועל הגישה לרשת האינטרנט. הערכנו מאוד את התמיכה וההבנה שקיבלנו מהקולגות שלנו בישראל. פשוט המשכנו לעבוד בכל רגע שיכולנו, והם הסכימו להתחשב ולתקשר איתנו מחוץ לשעות העבודה המקובלות שלהם, כאשר היה צורך בכך".
שתיים מחברות הצוות של שחר אלשך, כלכלנית משחק בכירה, ומור ליאון מילשטיין, מנהלת מוצר. שתיהן מתגוררות בארץ, ועובדות יחד עם נלי במשרדים הישראלים של סלוטומניה. ימים ספורים אחרי טבח 7 באוקטובר, שחר גויסה למילואים, יחד עם עשרות עובדים ועובדות מהחברה. למעשה, מחלקות שלמות נאלצו להתרגל לעבודה עם מחצית מכוח האדם. הפעם, נלי הייתה זו שניחמה את הצוות הישראלי. "התרגלנו שאנחנו מנחמים את האוקראינים, ופתאום האוקראינים הם אלו ששואלים אותנו איך אנחנו? ואני עונה להם שאני לא יודעת ושהכול מפחיד", אומרת מור. "מה שהיה מדהים זה שהרגשתי שהם ממש מבינים אותי. הייתה תחושה של שותפות גורל".
קרה שדיברתם ונשמעה אזעקה?
"זה קרה הרבה פעמים, וגם להפך – כשאני מתקשרת אליהם, אבל החשמל שלהם נופל והם לא זמינים".
ואז מה עושים?
"את פשוט מסבירה שיש עכשיו אזעקה, והם כבר מבינים. בשלב מסוים זה הפך לשגרה".
חברות לפיצ'ר
נלי, שחר ומור, הן שלוש נשים בתפקיד משמעותי בארגון, שעובדות יחד באופן צמוד על אלמנטים משמעותיים במשחק. זמן לא רב לפני המלחמה היו צריכות לעבוד על פיצ'ר חדש, עניין לא פשוט בפני עצמו, עם המון חשיבות עסקית וארגונית. אלא שהמילואים של שחר קטעו את רצף העבודה המשותף. "איך שהתחילה המלחמה יצאתי למילואים. הייתי חודשיים במילואים בסורוקה בתור קצינת נפגעים", משתפת שחר.
אז מה עשיתן?
מור: "בהתחלה איזנו את כל העשייה סביב הלחימה. מהר מאוד הבנו איך אנחנו יכולות להתקדם, מה אפשר לקבל גיבוי ומה אפשר לאזן עם המנהלים. כלומר, את רצה עם מה שאפשר ודוחה לאחר כך את מה שאי אפשר. אבל בגלל שאני ושחר חברות בלי קשר לעבודה, אז כל יום כשהיינו מתכתבות בוואטסאפ, הייתי שואלת לדעתה על דברים מסוימים".
שחר: "כולם חוו תקופה משוגעת של מלחמה. אני חושבת שכולם נתנו את המאה אחוז שלהם, מתוך ההבנה שגם מה שאנחנו עושים פה הוא חשוב. העבודה שלנו חשובה לכלכלה, והיא חשובה לחברים שלנו שבמילואים עדיין, ומשלמים להם משכורת. אני חושבת שברמה הטכנית עבדנו ממש טוב יחד, למרות שהייתי במילואים, וכן הצלחנו לסיים את כל מה שהיינו צריכות לעשות בזמן וללא דחיות".
"יש תחושת ביטחון מאוד גדולה מבחינתי, לדעת שאני עובדת בחברה גדולה שמאפשרת לי יציבות ושקט נפשי, גם כשאני במילואים", מסכמת שחר. "עכשיו כשכבר חזרתי, פשוט המשכנו לעבוד כרגיל. אבל הדבר הכי טוב שיצא מבחינתי מכל התקופה המשוגעת הזאת הוא שבגלל שגם בן הזוג שלי גויס למילואים, אני ומור ממש הידקנו את החברות שלנו, ומור הפכה לאחד האנשים הכי קרובים אליי. כל החוויה הזאת קירבה בין כל צוות הפיתוח שלנו והפכנו אפילו לעוד יותר מגובשות ממקודם".
היכולת להמשיך לעבוד, לתעדף נכון וגם לשמור על שפיות קשורה בין היתר לשיתוף הפעולה בין שלוש הנשים הללו, שלא רק ביצעו משימות אלא תמכו זו בזו. זאת בתוך ארגון שלאורך המלחמה ועד היום נדרש להמשיך לעבוד כרגיל, אך הקפיד להבין את המציאות החדשה, ולהציע לעובדים והעובדות שלו את התמיכה הנכונה.
בשיתוף Playtika
