בשיתוף פורום בתי הדיור המוגן
כבר שנים שבית הקפה המנומנם הזה הופך את עורו, אחת לשבוע, והופך לפאב כהלכתו. הבקבוקים יוצאים מהארונות, והאורות מתעמעמים. מאחורי הבר עומד המנהל של המקום, אהרון כהן (86), סב לשישה נכדים ודייר ב"בית בלב" אילדן, בו החליט להקים את הפאב שלו במטרה להרים כוסית עם השכנים המזדמנים. המשקה האהוב עליו? סליבוביץ' - מעין שיכר סרבי ייחודי, אבל הקליינטים שלו מעדיפים דווקא בירה.
הפאב של אהרון
(צילום: שמיר אלבז)
כהן הוא מראשוני הדיירים במקום, ומאז עבר לכאן עם אשתו כבר עברו עשר שנים. "כשהגעתי לפה, הצעתי לפתוח פאב, המנהלים הסכימו וזה הלך מצוין. פעם אנשים היו שותים, רוקדים, לא הייתה קורונה ואפשר היה להתנשק. עכשיו, בימים האלה, זה הרבה יותר רגוע. אנשים שומרים על מרחקים בין אחד לשני אבל עדיין רוקדים ועדיין שותים. היום וויסקי אחד בערב זה הרבה, אז קונים יותר בירה".
בימים שבהם הוא לא נדרש למלאכת המזיגה, הוא דווקא מעדיף להיות בבית. "אני לא בן אדם שיורד למטה ללובי לעשות 'פלברה', גם כשאין קורונה. אז עכשיו כשיש קורונה, על אחת כמה וכמה. אני יושב לי בבית, קורא, שומע מוזיקה, פותר תשבצים וגולש באינטרנט. כל בוקר בשעה עשר אני עושה כושר, חותר חצי שעה ומרים קצת משקולות. כל היום אני עסוק".
בהכשרה שלו הוא בכלל רב-חובל. בצעירותו התגייס לחיל הים, משם המשיך לשירות קבע ולאחר מכן עבר לצי המסחרי. "התחלתי מלמטה, ממלח רגיל. והתקדמתי עד לתפקיד של רב-חובל. 17 שנה הייתי בים עם חברת צים, עד שמינו אותי למנהל תפעול", הוא מספר.
הקריירה שלו לקחה אותו מסביב לעולם, באופן מעורר קנאה. "חמש שנים פה בארץ, חמש שנים בטוקיו, חמש שנים בהונג קונג, חמש שנים בלונדון, וככה הלאה", הוא נזכר, ומודה שזו הפעם הראשונה שכבר יותר משנה שהוא לא טס לחו"ל. "באופן כללי אני לא אדם שמתכנן את החיים להרבה שנים קדימה, אני חי משנה לשנה. בדרך כלל אני יוצא לחו"ל כל שלושה חודשים, אבל עכשיו בגלל הקורונה עצרתי הכל. אני מבקר הרבה בעולם, אבל עכשיו אני סגור כמו כל אחד אחר וזה מה שהכי חסר לי".
כהן מודה שמלבד הנסיעות לחו"ל, לא הרגיש שינוי משמעותי בתקופת הקורונה, וזאת הודות למגורים בדיור המוגן. "לא הרגשתי הבדל גדול לפני ואחרי הקורונה. היום אני זוכר מספר אחד בטלפון, מספר ארבע, אני לוחץ ומגיע לקבלה. עונים לי ואני מבקש מהם כל מה שאני צריך".
כששואלים אותו איך אפשר לשמח אנשים בתקופה לא פשוטה כמו זו, הוא מציע לנו לחכות לערב. "את נשארת פה בשעה 20:00? אני אראה לך, שם בפאב. אני שר יחד עם הזמרים ואני רוקד מאחורי הבר. אם למישהו יש פרצוף עצוב, אני אומר לו להרים את הראש. זה הטבע שלי, אוהב לשמח. כל מי שבא לפה לביקור ואני עובר במקרה, ישר אומרים לו זה אהרון, הפאב-מן שלנו".
בשיתוף פורום בתי הדיור המוגן
פורסם לראשונה: 08:00, 03.01.21
