בשיתוף פורום בתי הדיור המוגן
אילן רון (84) הוא כנראה הסבא הכי עסוק שתמצאו. בבוקר הוא הולך לבריכה, אחר כך משתתף בחוג ציור, מעביר סדנאות גילוף לחברים מהבית, משחק סנוקר וגם מנהל תערוכת קבע של הצילומים שלו, שמתחלפת מדי חודשיים, על קירות בית הדיור המוגן בו הוא מתגורר - "בית בלב בית אילדן".
הכירו את אילן רון
"צילום זה מה שבעיקר מעסיק אותי", הוא מספר, "התחלתי עם צילום דיגיטלי בשנת 2000, כשזה עוד היה מוקדם. הלכתי לחבר של חברה שהיה לו חוג צילום בקריות ושאלתי אותו אם אני יכול להצטרף לחוג שלהם. כשאמרתי לו שאני מצלם במצלמה דיגיטלית 1.5 מגה-פיקסל, הוא אמר: 'צילום דיגיטלי זה לא אמנות. רק צילום בפילם זו אמנות'. לא קיבלו אותי, מה לעשות".
אילן רוןאילן רון
אילן רון
(צילום: גיל נחושתן)
אילן לא ויתר, מאז כבר הספיק לרכוש עשרות מצלמות, ללמוד את התחום ולתעד אלפי רגעים קסומים בתמונות שלו. ולמרות המעבר המוקדם למצלמות דיגיטליות, הוא מודה שהוא מתגעגע לתהליך של פיתוח תמונה בחדר חושך. "כשאתה מפתח נייר בחדר חושך והשחור מתחיל לצאת החוצה, זה מרגיש ממש כמו לידה. זה נפלא. אתה גם צריך לדעת מתי לעצור כדי לא להרוס את התמונה. היום זה אחרת. אתה לוקח תמונה די בינונית ומשפר אותה במחשב. מבהיר אותה, מכהה אותה, מוסיף צבע, מוריד צבע, משנה קונטרסט, מוסיף דברים ואז היא צומחת, מתפתחת כמו עץ. גם זו הנאה, אבל אני מתגעגע לפילם".
הוא עבר להתגורר בדיור המוגן של "בית בלב בית אילדן" לפני עשור עם בת זוגו, טובה יעקובי. במקום גילו במהרה את הכישרון שלו והציעו לו להציג תערוכה של התמונות שהוא מצלם. רון נעתר לבקשה, ובמשך שנים הן מעטרות את מסדרונות הבניין. "מדובר בתערוכת קבע, אבל אני מחליף תמונות כל חודשיים-שלושה, משתדל להוסיף כמה תמונות של הדיירים כאן", הוא מסביר, "ואחרי שהתמונות מוצגות אני נותן אותן לדיירים והם שומרים אותן".
"הוא מצלם בחסד", מודיעה יעקובי, "אילן אדם נדיר ויש בו יכולות נדירות ביותר מבחינת הצילום. הוא רואה דברים אחרת מכולם. פעם הוא נשכב על הרצפה כדי לצלם שורש של פרח אז חשבו שהוא התעלף והרימו אותו".
מלבד הצילום, רון גם מעביר סדנאות גילוף בבית הדיור המוגן. "גילוף זה משהו שדורש עבודה בידיים ולטעמי זה נחוץ לכל בן אדם כאן. אם אתה לא מתחיל להפעיל את הידיים אתה מאבד שליטה בדברים אחרים", הוא מסביר.
אילן רוןאילן רון
אילן רון
(צילום: גיל נחושתן)
כשאנחנו שואלים אותו איך העביר את תקופת הקורונה, רון משיב: "יש כאן מסעדה, יש כאן בית קפה, יש כאן בריכה, חדר התעמלות, חוגים, יש כאן הרצאות, יש כאן ערוץ פנימי שאפשר לראות בטלוויזיה וגם רופא 24 שעות ביממה. לאנשים בגילנו זה פנטסטי. אז אנחנו לא סבלנו כל כך. אני גם חושב שנעשיתי בן אדם טוב יותר בגלל שאני גר כאן עם אנשים בגיל שלי, שמבינים את הבעיות שלי ואני מבין את הבעיות שלהם".
בשיתוף פורום בתי הדיור המוגן


פרסום ראשוני: 08:00 , 06.01.21