בשיתוף פורום בתי הדיור המוגן
עבור אורנה לשם תמרי (82), ההתמודדות עם הקורונה לא הצריכה שינויים קיצוניים בצורת החיים. היא מתגוררת עם בן זוגה בדיור המוגן "אחוזת פולג" בתל יצחק, שם ממשיכים הדיירים ליהנות מחוגים, פעילויות, הרצאות, הופעות ומפגשים חברתיים – אבל בקפסולות ולפי הנחיות ברורות של ההנהלה. "אנחנו במקום מסודר", היא מסבירה, "יש פעילויות, יש חוגים, יש חברים. מאפשרים לנו לעשות דברים בקבוצות קטנות, יש הרצאות בקפסולות וגם הופעות של אמנים כמו משה בקר ודודי פישר, שהיו כאן".
אורנה לשם תמרי
(אורי דבידוביץ)

בצעירותה הקימה בקריית-גת חטיבה עמלנית שמיועדת לילדים שלא נקלטו במסגרות התיכון הרגילות, והיא פעלה לשילובם בתעשייה המקומית. "כיום, באחוזה, אני מתנדבת במועדון לוטוס, מועדון שהוקם לאנשים מבוגרים מאוד, עם קשיים מנטליים, שיותר קשה להם להשתתף בפעילות השגרתית של המקום", היא מסבירה, "אנחנו עושים יחד עבודות יצירה ומשחקים ששומרים על הזיכרון".
אורנה לשם תמרי אורנה לשם תמרי
אורנה לשם תמרי
(צילום: יאיר שגיא)
בזמן שנותר לה, היא עוסקת באמנות. ברחבי ביתה יש עשרות יצירות מסוגים שונים מעשה ידה. "בגלל הקורונה היו תקופות שלא יכולתי לצאת ולרכוש חומרי יצירה", היא מספרת, "במקום להמתין בחוסר מעש כמה ימים החלטתי להמציא. ברגע שאתה ממציא – אתה הרבה יותר יצירתי". היא מראה לנו פסל חדש שיצרה בתקופה האחרונה. "אני קוראת לו 'מלך הקורונה'. הוא עשוי מכל מה שהיה בבית – כוסות קפה שנשברה להן הידית, קרמיקה, חרוזים שמצאתי פעם בחוץ לארץ, חתיכות זכוכית – והוא יצא מלך", היא מסבירה.
מהיצירתיות שלה נהנות גם השכנות. "הרבה חברות שלי פה באחוזת פולג מגיעות ואומרות: 'יש לי קופסה עם ג'אנק'. לאחת הפכתי את כל הקופסה, עיצבתי דברים והיא יצאה עם תכשיטים שהיא מאוד נהנית מהם. לאחרות אני עושה תיקונים, השחלות על שרשראות ועוד. אנחנו מאוד דואגות זו לזו. חיי החברה כאן זה משהו נהדר", היא מסבירה.
אורנה לשם תמרי אורנה לשם תמרי
אורנה לשם תמרי
(צילום: יאיר שגיא)
במקצועה היא מורה לחינוך מיוחד ומרפאה בעיסוק, אך תמרי מדגישה כי אמנות תמיד הייתה הצד החזק שלה. "לפני מספר שנים קרה לנו אסון במשפחה והייתי צריכה להפוך לעזר לבתי, להיות שייכת לבית", היא מספרת, "זו הייתה התקופה שבה התמקדתי באמנות. כל פעם בחרתי משהו אחר להתמחות בו. אני גם צורפת בכסף ובזהב. בכל שלב הוספתי לעצמי ידע בעוד תחום, ושילבתי. אפילו עשיתי תערוכות ומכירות".
לדבריה, "תקופת הקורונה קשה מבחינה רגשית בעיקר בגלל החלק המשפחתי. בעבר יכולתי לעשות ארוחות משפחתיות, אבל היום אסורה על הקרובים הכניסה וזה מאוד חסר". איך מתמודדים? "יצירה והתעמלות הם שני הדברים הכי חשובים" היא אומרת, "כשהדאגות שלנו כל כך גדולות, לילדים, לנכדים, למדינה, אנחנו חייבים לחפש דברים שישחררו אותנו ויאפשרו לנו פחות לדאוג ויותר לעשות. מעבר לכך, בן אדם צריך לתכנן את הגיל השלישי. אתה חייב ליצור, אתה חייב לחשוב, אתה חייב להתפתח, אתה חייב שיהיה לך מעניין. אני מצאתי ביצירה את האושר שלי. אני אומרת לכולם: תתחילו ליצור. תעבדו בחימר, תתחילו לצייר. אל תפחדו מהכישלון ואל תפחדו מהחומר. לא חשוב אם בסוף זה יסתיים עם עבודות ברמה של ילדים בגן. זה עושה טוב, משחרר ונותן לך ביטוי".
בשיתוף פורום בתי הדיור המוגן