שנת הלימודים בקושי החלה וכצפוי, היא שונה מכל מה שהכרנו. אני יכולה לברך מקרב לב על כך שחמשתכם עדיין צעירים כל כך, וגם אם כבר יש כמה סדקים בתמימות ובאמון הטבועים בכם, אלה סדקים של ניסיונות חיים התחלתיים, נורמטיביים, ולא של אירועים יוצאי דופן. עדיין יש התרגשות בקולכם. העיניים עדיין נוצצות, יש בהן קצת מבוכת-ביישנות של ילדים שמבחינים פתאום בשאלה המופנית אליהם. אתם עדיין מתרגשים מקלמר, מהשימוש בצבעים חדשים, עדיין בוחרים בקפידה את המדבקות למחברות, אפילו התיקים שעל גבכם קצת יישרו את קוויהם, כמו מזדקפים לקראת משימות הלמידה הצפויות.
יש לי ניסיון רב שנים בהתנהלותה של שנת לימודים. כתלמידה, כאימא, כמחנכת ואפילו כסבתא. לכן אני יודעת שלמרות הדיבורים הרבים שאתם שומעים מהאנשים שסביבכם – מהמורים, מההורים ואולי אפילו מחברים – על כך שהשנה הזו שונה מכל מה שהכרנו, יש כמה דברים שלא ישתנו, ועליהם ידברו כנראה הרבה פחות. אלה דברים שלפעמים נדמה ששכחנו, או שלקחנו אותם כמובן-מאליו, או שמצאנו המון תירוצים להתעלם או לא להשתמש בהם או לדרוש בקול צדקני שקודם כל אחרים ישתמשו בהם ורק אז גם אנחנו נסכים, כאילו שאנחנו עושים טובה למישהו אחר ולא קודם כל לעצמנו. כתוצאה, הם העלו אבק עד שכמעט נעלמו לנו. אני רוצה לבקש מכם לזכור את הדברים האלה, שתמיד יהיו נכונים וחשובים ולא משנה כמה מבלבלת נראית השנה שזה עתה החלה:
זכרו מהו החלום שלכם. זה יכול להיות חלום שונה בכל פעם, או חלום שייקח לכם הרבה זמן להגשים, או אפילו כזה שאולי קשה מאוד-מאוד להגשים. אבל הוא חלום והוא שלכם, והוא יכול להאיר לכם ברגעים שבהם אתם זקוקים לאור. לכולנו יש רגעים כאלה, בהם אנחנו זקוקים לאור של החלום שלנו. גם לאמא ואבא, גם לסבא וסבתא.
גלו את העולם. הוא יפהפה. הוא מלא צבע, אם רק זוכרים להתבונן בו. הוא מלא צלילים וסיפורים, אם רק עוצרים להקשיב לו. הוא מסקרן, אם רק מבקשים לנסות להבין אותו. אל תהססו ובעיקר אל תחששו לשאול שאלות. מותר לא לדעת, מותר גם לטעות. בעיקר, מותר ליהנות מהגילוי. דעו שבניגוד למה שאנשים חושבים, העולם הוא לא שלנו, אלא אנחנו שלו. ואנחנו יודעים להוסיף לו צבעים, צלילים וסיפורים וגם לשנות בו דברים. גלו את מה שבני אדם אחרים יצרו. נסו גם אתם ליצור. שנו את הדברים לטוב, ולא לרע.
כבדו את הזולת. כל זולת. המשפחה, החברים, המורים. יצורים חיים אחרים, הסביבה. גם כשזה קשה – בגלל זה המילים "כבוד" ו"כבד" דומים זה לזה. תחשבו על זה כך: אם כל אחד יתייחס לכל זולת בכבוד, יקשיב וינסה להבין את האחר, יהיו הרבה פחות זבל והרבה פחות סבל בעולם.

מנכ"לית מכון דוידסון, ד"ר ליאת בן דוד מנכ"לית מכון דוידסון, ד"ר ליאת בן דוד
מנכ"לית מכון דוידסון, ד"ר ליאת בן דוד
(צילום: איתי בלסון)


קחו דוגמה, ותנו דוגמה. תמיד יש מישהו שתוכלו ללמוד ממנו משהו, תמיד יש מישהו שיוכל ללמוד מכם משהו. מצאו את האנשים האלה, קחו דוגמא מהאחד, היו אתם דוגמא לשני. זה וגם זה יעשירו את חייכם.
עצרו רגע לפני. רגע לפני שמגיבים, לעצור, לנשום עמוק, להקשיב ולחשוב שוב. לדעת שלעיתים, צריך להגיב נגד הזרם שמולנו. לזכור גם שלא תמיד חייבים להגיב, ושתמיד – תמיד – מילה טובה עושה רק טוב, גם כשנותנים אותה, גם כשמקבלים אותה. זכרו לתת אותה.
עמדו על שלכם - והשתדלו שזה יהיה בנועם. גלו חמלה, חפשו צדק - אבל אל תהיו צדקניים. נסו להימנע מכעס ומתוקפנות, אבל אם אתם רואים מישהו עושה משהו אסור, פוגע באחר או בסביבה, אל תתעלמו ואל תפנו גב. אם אתם חוששים או לא יכולים לעצור אותו בעצמכם, קראו למישהו נוסף שיסייע לכם.
בצאתכם לעולם, צעדו יחד. אחד עם השני, אתנו, עם חברים, עם כל מי שעושה לכם טוב. צחקו הרבה. זה בריא. תיהנו מההפתעות שכל יום מזמן לכם.
יש עוד ערכים חשובים, ואני בטוחה שתגלו מהם ותוסיפו אותם לרשימה משלכם.
לצערי, שום דבר מכל זה לא תמצאו בתוכנית הלימודים הרשמית. זה לא כתוב בספרים, זה גם לא נמצא בזום, בין אם הוא מוצלח ובין אם לא. כל זה נמצא בשכל הישר ובלב ההגון שלנו, אבל חייבים להתאמן על זה, כל הזמן ובכל גיל. אם בין כל השיעורים, התרגילים והמבחנים, מקוונים או פיזיים או שניהם, תמצאו דרכים לחזק את הכללים הבסיסיים האלה עד שהם יהיו לכם לטבע שני, יש תקווה שתצמחו ותעצבו את עולמכם חכמים מאתנו, טובים מאתנו.

ד"ר ליאת בן דוד מנכ"לית מכון דוידסון לחינוך מדעי