כמה פעמים אמרתם לעצמכם שאתם חייבים לצאת מהעיר, לנשום אוויר ולהיות בטבע? מאיה גלנץ ואביב בייליס לרנר מאמינים שלא כך צריך להיות. הטבע לא אמור להיות משהו מרוחק שיוצאים אליו כדי להירגע ולהתניע מנועים. הטבע צריך להיות חלק בלתי נפרד מחיי היומיום ומסביבת המגורים שלנו. או במילים אחרות: אנחנו צריכים טבע עירוני.
"יש מודעות מאוד גדולה להגן על הטבע. התפיסה המקובלת היא שבני האדם גורמים נזק לטבע", הם אומרים. "מה שקורה בפועל הוא שהערים הולכות וגדלות בצורה בלתי נשלטת ושמורות הטבע נהיות קטנות יותר. יש צורך בשינוי תפיסתי. המשימה היא לא לשמור על הטבע, אלא לספוג אותו בתוכנו. שכחנו איך חיים עם הטבע ואין ספק שיש געגוע. אנחנו רואים עכשיו הרבה אנשים בתקופת הקורונה מתעסקים בגידול ובטיפוח הגינות שלהם".
4 צפייה בגלריה
"קראנו לאנשים לבוא לנטוע עצים. כך נוצרו מאות אירועים ואלפי עצים ניטעו".
"קראנו לאנשים לבוא לנטוע עצים. כך נוצרו מאות אירועים ואלפי עצים ניטעו".
"קראנו לאנשים לבוא לנטוע עצים. כך נוצרו מאות אירועים ואלפי עצים ניטעו".
(צילום: חגי הירשפלד)
איך נראה טבע עירוני?
מאיה גלנץ: "נראה אותו כשנעלה למטוס ונראה המון ירוק. כשנצא מפתח הבית ויהיו סביבנו עצים, ציוצי ציפורים, דבורים ופרפרים. זה אפשרי וזה קיים. מודלים לבניית טבע עירוני אמיתי נמצאים כל הזמן בפיתוח. בסין נבנית עכשיו עיר יער שמורכבת ממיליון צמחים ומ-40 אלף עצים. גם במקסיקו מקימים עיר יער דומה. במילאנו סיימו לבנות לפני כמה שנים שני מגדלי יער אנכי. ערים צריכות ללמוד איך הטבע והעיר מתחברים ומזינים זה את זו".
4 צפייה בגלריה
מאיה גלנץ ואביב בייליס לרנר
מאיה גלנץ ואביב בייליס לרנר
מאיה גלנץ ואביב בייליס לרנר
(צילום: רז רותם)
מה מצבנו בישראל?
בייליס לרנר: "העיריות מאוד מתעניינות. יש להם תקציבים ומשאבים שמוקצים לנושא הסביבתי, אבל יש פער של ידע. ראשי ערים לא יודעים איך עושים את זה. הגינון העירוני מפגר בשני עשורים. מי שאחראי על הגינון העירוני הם הקבלנים שנוטעים, מתכננים, מטפלים וכורתים. אין עירוב של אזרחים בתהליך. אם האזרחים ייקחו חלק בגינון העירוני זה יחסוך המון כסף, וגם יגרום לאנשים לעבוד ולהיות מחוברים לטבע".
הם זוג בשנות ה-30 המוקדמות לחייהם, הורים לשני ילדים, שעוסקים במשך שנים רבות, עוד מנעוריהם, באקולוגיה ובגננות. לפני שנה וחצי חברו לכ-13 צעירים כמותם – אוהבי טבע ואקולוגיה, שמחוברים לאדמה, אנשי חינוך ויזמות, וביחד הם הקימו את עמותת "ונטעת".
4 צפייה בגלריה
"יש מרכזים שנלווה אותם בפיתוח קהילתי, ובאחרים ניתן פשוט בוסט של ירוק".
"יש מרכזים שנלווה אותם בפיתוח קהילתי, ובאחרים ניתן פשוט בוסט של ירוק".
"יש מרכזים שנלווה אותם בפיתוח קהילתי, ובאחרים ניתן פשוט בוסט של ירוק".
(צילום: סתיו צור)
"הכל התחיל כשהעליתי יום אחד פוסט בעמוד הפייסבוק של 'אקוטופיה' וכתבתי שאנחנו חייבים לטעת מלא עצים", נזכר בייליס לרנר. "כתבתי שעל כל שיתוף של הפוסט אנחנו מתחייבים לנטוע עץ אחד בשנה הקרובה. תוך כמה ימים היו 4,400 שיתופים של הפוסט. חודש לאחר מכן כל טירוף גרטה טונברג התחיל (הנערה בת ה-16 שהובילה את מחאת האקלים העולמית, מ"פ). אמרנו שאנחנו לא רוצים למחות, אנחנו רוצים לעשות. קראנו לאנשים לבוא לנטוע עצים. כך נוצרו מאות אירועים ואלפי עצים ניטעו".
עמותת "ונטעת", שחרטה על דגלה לטפח יערות אקולוגיים בעיר ובכפר, הצליחה תוך שנה וחצי ליצור פעילות ענפה של פעילויות ושיתופי פעולה עם חברות, ארגונים, עיריות ומועצות. "הפרויקט הראשון שלנו היה קמפיין נטיעות סביב ט"ו בשבט. הפרויקט השני היה פיתוח של ימי גיבוש לחברות ולמשפחות", מספרת גלנץ.
(מתוך קמפיין המאה של עמותת "ונטעת")
בייליס לרנר מדגיש שנטיעת עצים היא לא עניין של מה בכך. "כדי למלא את הערים בעצים צריך להכיר ולפצח את השטח. בכל מקום האווירה שונה והבירוקרטיות אחרות. צריך להפעיל מערך של אנשים שלא רק ייטעו את העצים, אלא גם יטפלו בהם. וזו תפקידה של העמותה".

"עץ צומח וגדל יכול לרפא"

עכשיו הם נמצאים בשלהי הפרויקט השלישי והשאפתני ביותר שלהם - קמפיין ה-100. המטרה: להקים 100 גינות טיפוליות ב-100 מרכזים ברחבי הארץ - בבתי אבות, הוסטלים למתמודדי נפש ולנכים, מרכזים לנפגעות תקיפה מינית ועוד.
לשם כך, פתחו גלנץ, בייליס לרנר וחבריהם לעמותת "ונטעת" קמפיין למימון המונים על מנת לגייס 250 אלף שקלים, "שיניחו את התשתית, ויבססו מערכת יחסים שתביא לפיתוח עסקי", הם מסבירים. "בחלק מהמרכזים נקים משתלות שיקומיות שייצרו עבודה. יש מרכזים שנלווה אותם בפיתוח קהילתי, ובאחרים ניתן פשוט בוסט של ירוק". קמפיין ההדסטארט גייס תוך שלושה שבועות 180 אלף שקלים ויותר מאלף אנשים כבר תרמו ורכשו מוצרים, אבל העמותה חייבת להגיע לסכום היעד על מנת להוציא לפועל את הפרויקט.
למה דווקא גינות טיפוליות?
בייליס לרנר: "אחוז גבוה ממוסדות השיקום בארץ נראים איום ונורא. זה ממש החצר האחורית של החברה הישראלית. הם כמו שמורות טבע שמגנות על אנשים, והתוצאה היא שאנשים נכנסים ללופ ולא מצליחים להשתלב בחברה ובתרבות. הגעתי לאחרונה למוסד למתמודדי נפש בתוך השוק בנתניה. אחד המקומות העצובים ביותר שראיתי בחיי. המקום נראה רע ומפחיד. החצר מלאה בזבל ואין בה שמש. מקום עגום. המוסדות האלו מבוססים על עיקרון הבידוד".
4 צפייה בגלריה
עמותת "ונטעת" הצליחה תוך שנה וחצי ליצור פעילות ענפה של פעילויות ושיתופי פעולה עם חברות, ארגונים, עיריות ומועצות.
עמותת "ונטעת" הצליחה תוך שנה וחצי ליצור פעילות ענפה של פעילויות ושיתופי פעולה עם חברות, ארגונים, עיריות ומועצות.
עמותת "ונטעת" הצליחה תוך שנה וחצי ליצור פעילות ענפה של פעילויות ושיתופי פעולה עם חברות, ארגונים, עיריות ומועצות.
(צילום: חגי הירשפלד)
"אנחנו חיים בתקופה של בידוד, תחשבו על כך שהמוסדות האלו נמצאים בבידוד נצחי. הרעיון הוא לקחת את המקומות המבודדים האלו, ולהפוך אותם לפרויקט קהילתי, לא לגן סגור. אנחנו רוצים להביא למקומות האלו חמלה, להקים גינה קהילתית דווקא במרכז שיקום, כדי שהמקום יוכל להיפגש עם הקהילה".
מיה גלנץ: "חיים במרחב לא צומח משליכים על הנפש. יש מחקרים מדהימים עוד משנות ה-70 שמראים שזמן ההחלמה של מאושפזים בבתי חולים, שנשקף מחלונם נוף, יכול להתקצר עד לחצי. עץ צומח שזז עם הרוח, שפורח, מתפתח ומניב - משקף אלינו פנימה, לתוך עצמנו. הפריחה והגדילה של העץ היא מרפאת, היא מייצרת תנועה. שלא לדבר על כך שהאוויר יותר טוב כשיש עצים".
ומה הלאה, מה הפרויקט הבא?
בייליס לרנר: "יש לנו 14 תוכניות מגירה, שחלקן כבר בתהליך. בין היתר יש לנו חממת יזמות ירוקה שמטרתה ללוות יזמים שרוצים להפוך את המיזם שלהם להיות ישים כלכלית. התחלנו להקים משתלות והן צוברות תאוצה. יש לנו גם אתר שבקרוב יהיה אפשר לשווק בהם את המוצרים של המשתלות במוסדות השיקומיים. יש לנו מערך של הכשרות שמסייע לרשויות לפתח גינון אקולוגי. אנחנו קוראים לעצמנו 'איחוד החריפויות' – אנחנו הרכב של יזמים עם פלפל, שמתעסקים כבר כמה שנים ביזמות כלכלית ואקולוגית. אנחנו מצוידים באינספור רעיונות, ורק רוצים להוציא אותם אל הפועל".
פורסם לראשונה: 13:47, 16.09.20