מחקר חדש שערכו חוקרים מאוניברסיטת חיפה, בשיתוף חוקרים מאיטליה, שוויץ ונורבגיה, מיפה בפעם הראשונה את ההעתקים הגיאולוגים ה"רדודים" בכינרת - מקרקעית האגם ועד לעומק של 2 ק"מ - ומצביע על האזור הצפוני כאזור הפעיל בעשרות השנים האחרונות מבחינה טקטונית. המחקר פורסם בכתב העת SCIENTIFIC REPORTS.
מייקל לזר ונעמה שריד (אוניברסיטת חיפה) מתקינים את מכשיר הסונאר על גבי הסירה בכינרת מייקל לזר ונעמה שריד (אוניברסיטת חיפה) מתקינים את מכשיר הסונאר על גבי הסירה בכינרת
מייקל לזר ונעמה שריד (אוניברסיטת חיפה) מתקינים את מכשיר הסונאר על גבי הסירה בכינרת
(צילום: לוקה גספיריני)
"ממצאי המחקר מעידים על כך שישנם העתקים פעילים לכל אורך ורוחב הכינרת, ולא רק באזור המזרחי כפי שחשבו עד כה. המשמעות היא שההשפעות האפשריות של רעידות אדמה על גבי העתקים אלה יכולה להגיע לכל גדות הכינרת", אמר ד"ר מייקל לזר מבית הספר למדעי הים ע"ש צ'רני, שהוביל את המחקר.
ימת הכינרת מהווה סוג של תעלומה גיאולוגית. לדברי החוקרים, הסדימנט שנמצא קרוב לקרקעית האגם רווי בגז, כשבועות הגז גורמות למיסוך האות הגיאופיזי ולמעשה לא מאפשר לחוקרים "לראות" את המבנה הגיאולוגי של התת קרקע הרדוד (הסמוך לקרקעית) ואת מפת ההעתקים הצעירים של תת הקרקע הרדוד. "כל מי שהיה בכינרת הרגיש את התחושה המוזרה של הקרקעית – מן תחושה של בוץ שמתוכו עולות בועות. הסיבה לכך היא המצאות של גז בתוך השכבה הרדודה הסמוכה לקרקעית. התופעה הזו גרמה לכך שלמעשה לא ידענו בצורה ברורה את מערך ההעתקים מתחת לכינרת", אמר ד"ר לזר.
לוקה גספריני (המועצה הלאומית למחקר, איטליה) מתקין את מכשיר הסונאר על גבי הסירה בכינרת לוקה גספריני (המועצה הלאומית למחקר, איטליה) מתקין את מכשיר הסונאר על גבי הסירה בכינרת
גיא לנג מתקין חיישן ליד הכינרת
(צילום: נעמה שריד)
לדברי החוקרים, העתקים הם סדקים שנוצרים בסלעים של קרום כדור הארץ עקב לחצים הגורמים, בנוסף, גם לתזוזה בגושי הסלע שמשני צדי הסדק, זה לעומת זה. רוב רעידות האדמה מתרחשות עקב תופעה זו, כשמפות גיאולוגיות יודעות לא רק למפות את ההעתקים, אלא גם לסמן איזה העתקים פעילים יותר בשנים האחרונות – ולכן, מועדים יותר לרעידות אדמה. זו הסיבה שמפות גיאולוגיות מדויקות חשובות לניהול סיכוני הקמת תשתיות, עלויות ביטוח ועוד.
כדי להתמודד עם האתגר הגיאולוגי של הכינרת ולשרטט מפה גיאולוגית מדוייקת, השתמשו החוקרים במספר שיטות שהשלימו זו את זו: הם הציבו 12 תחנות ססמיות רגישות מאוד שמדדו במשך שנה רעידות אדמה קטנות מסביב לכינרת; בדקו את ההרכב הגיאו-כימי של המעיינות מסביב לכינרת – ההרכב הכימי של המים יכול לתת אינדיקציה האם הם מגיעים ממקור עמוק או רדוד; ביצעו סקר ססמי ברזולוציה גבוהה באמצעות סונר במרכז הכינרת; עיבדו מחדש נתונים ישנים משנת 1997 מסקרים של שכבות עמוקות יותר, שבהן אין נביעות של גז (עומק של כ-2.5 ק"מ).
מפת האזורמפת האזור
מפת האזור
(צילום: מתוך המחקר)

מפת האזור שנחקרמפת האזור שנחקר
(צילום: מתוך המחקר)
בעזרת השיטות השונות הצליחו החוקרים לשרטט לראשונה 19 העתקים צעירים מתחת לקרקעית הכינרת, עשרה מהם העתקים עמוקים. "העתקים עמוקים הם העתקים ששוברים את קרקעית האגם והמשמעות היא שמדובר בהעתקים שהיו פעילים יחסית בשנים האחרונות. העתקים שאין להם ביטוי על הקרקעית הם כאלה שככל הנראה לא היו פעילים בעשרות או אף במאות השנים האחרונות", אמר ד"ר לזר. כמו כן, זיהו החוקרים אזור בצפון הכינרת שהיה פעיל יותר בשנים האחרונות מבחינה טקטונית – מה שמעלה את הסבירות להתרחשויות של רעידות אדמה באזור זה.
כמו כן, ובניגוד למה שחשבו עד כה, גילו החוקרים כי שבר ים המלח - שנכנס לכינרת בצד המזרחי שלה מתפצל לשניים – כשהעתק אחד ממשיך בצד מזרח ואילו השני נמשך לאורך מרכז האגם. "עד כה חשבנו שרוב הפעילות הטקטונית מתרחשת במזרח הכינרת, על העתק ים המלח. לכן, ההנחה הייתה שרעידות אדמה בצד המזרחי לא ישפיעו על הגדה המערבית. כעת אנחנו יודעים שהעתק עובר באמצע, מה שיכול להסביר למשל את הרעידה החזקה של שנת 1837, שהשפיעה מאוד על החוף המערבי – ולצפות לרעידות אדמה נוספות שישפיעו גם על החוף המערבי", סיכם ד"ר לזר.