שידור ישיר מביירות


זהו החומר שהתפוצץ והביא לעשרות הרוגים ואלפי פצועים: האמוניום החנקתי, שככל הנראה היה הגורם המרכזי לפיצוץ האדיר במחסן בנמל ביירות, בירת לבנון, הוא חומר שבדרך כלל משמש לדישון חקלאי. מדובר בחומר גבישי וחסר ריח, שכבר גרם בעבר לכמה פיצוצים, חלקם גבו את חייהם של עשרות עד מאות.
במפעל דשן בטקסס בשנת 2013, לדוגמה, נהרגו 15 בני אדם. בפיצוץ אמוניום חנקתי במפעל כימי בטולוז שבצרפת בשנת 2001, נהרגו 31 בני אדם. בפיצוץ אחר בטקסס, ב-1947, נספו 581 בני אדם כשאונייה ועליה 2,100 טונות של אמוניום חנקתי עלתה באש והתפוצצה בנמל טקסס סיטי. זה היה אסון ההתפוצצות החמור ביותר בתולדות ארצות הברית ואחת ההתפוצצויות הלא-גרעיניות הגדולות בהיסטוריה.
הסרטונים מהפיצוץ האדיר בביירות

רגעי הפיצוץ בנמל בביירות


כומר מתפלל בעת הפיצוץ האדיר

כשמחברים בין אמוניום חנקתי לשמני דלק, נוצר חומר נפץ עוצמתי שבו משתמשים באופן נרחב בתעשיית הבנייה. ואולם, גם ארגוני טרור כמו טליבאן משתמשים בו כפצצה מאולתרת. החומר היה גם אחד ממרכיבי הפצצה בפיגוע באוקלהומה סיטי ב-1995, אז נהרגו 168 בני אדם ונפצעו מאות.
בשנה שעברה דווח כי בפשיטה על מפעלים סודיים של חיזבאללה בלונדון אותרו שלושה טונות של אמוניום חנקתי בתוך אלפי חבילות קרח חד-פעמיות.
 ההרס ברחובות ביירות ההרס ברחובות ביירות
ההרס ברחובות ביירות
(צילום: AP)
 אש בביירות אש בביירות
אש בביירות
(צילום: TNS)
(צילום: AFP)
בתחום החקלאות, כאמור, האמוניום החנקתי משמש לייצור גרגרי דשן. כשמפזרים את האמוניום על האדמה, הוא מתפוגג מהר תחת הלחות ומאפשר לחנקן להשתחרר אל תוך מעמקי האדמה.
לפי הבכירים בלבנון, 2,750 טונות של אמוניום חנקתי אוחסנו במשך שש שנים לפחות במחסן בנמל ביירות, שהתפוצץ אמש. ג'ימי אוקסלי, פרופסור לכימיה באוניברסיטת רוד איילנד שבארה"ב, מסבירה שאם החומר לא מאוחסן בחום גבוה – קשה מאוד לגרום לו לבעור.
"אם מסתכלים על התיעוד, רואים עשן שחור ועשן אדום. זו הייתה ריאקציה לא-גמורה", היא אמרה. "אני מעריכה שהיה פיצוץ קטן שהמריץ את התגובה של האמוניום החנקתי. בין אם בכוונה או בין אם לא".
 נזקים לאחר הפיצוץ בביירות נזקים לאחר הפיצוץ בביירות
האש בנמל בביירות
נזקים לאחר הפיצוץ בביירותנזקים לאחר הפיצוץ בביירות
נזקים לאחר הפיצוץ בביירות
(צילום: AFP)
תיעוד רגעי הפיצוץ בנמל בביירותתיעוד רגעי הפיצוץ בנמל בביירות
תיעוד רגעי הפיצוץ בנמל בביירות
(צילום: AFP)
לאור העובדה שהאמוניום החנקתי נחשב חומר מחמצן, הוא מגביר בערה ומאפשר לחומרים אחרים להידלק בקלות. אבל הוא בעצמו אינו דליק. לכן, יש כללים מדויקים מאוד שקובעים היכן אפשר לאחסן אותו: לדוגמה, נדרש להרחיק אותו מדלק וממקורות חום.
מדינות רבות באיחוד האירופי, לדוגמה, דורשות להוסיף סידן פחמתי לאמוניום החנקתי, כדי ליצור תרכובת של סידן אמוניום חנקתי, שנחשבת בטוחה יותר. בארה"ב, אחרי הפיגוע באוקלהומה, הוחמרו נהלי השימוש בחומר. במסגרת התקנות הכימיות למלחמה בטרור, לדוגמה, נקבע כי יש לפקח על מבנים שבהם מאוחסנים יותר מ-900 קילוגרמים של אמוניום חנקתי.
למרות הסכנות, אוקסלי מסבירה שהשימושים של האמוניום החנקתי בחקלאות ובבנייה הפכו אותו לחיוני. "לא היה לנו את העולם המודרני הזה ללא חומרי נפץ, ולא היינו מאכילים את האוכלוסייה ללא דשן מאמוניום חנקתי", היא אומרת. "אנחנו צריכים אמוניום חנקתי, רק צריך לשים לב מה עושים איתו".