במשרד להגנת הסביבה מבקשים לשים במוקד אסטרטגיית הפסולת שלהם את ההפרדה במקור, ולקבוע תמריצים כלכליים להפחתה ולהפרדה במקור, תוך השבה לאנרגיה של הפסולת השארייתית בלבד. המשמעות היא הכנסה מחודשת של הפחים החומים לרשויות המקומיות ולעסקים.
בשנת 2018 הציג השר הקודם זאב אלקין את אסטרטגיית הפסולת, כשבמוקד היה הקמת מתקנים להשבת אנרגיה בעלות של 2.8 מיליארד שקלים, הקמת שישה מתקני מיון פסולת ועוד. למרות היוזמה, שוק הפסולת לא השתנה בצורה משמעותית.
2 צפייה בגלריה
אנשים מחפשים אוכל בפחים בצל משבר הקורונה
אנשים מחפשים אוכל בפחים בצל משבר הקורונה
ארכיון
(צילום: נדב אבס)
עם כניסתה של השרה להגנת הסביבה גילה גמליאל לתפקיד, היא מינתה צוות מקצועי של המשרד בראשות המנכ"ל דוד יהלומי, שבחן בחודשים האחרונים את מדיניות ניהול משק הפסולת בישראל.
כעת המוקד חוזר לתוכנית שנכשלה בעבר ואותה בחרה גמליאל. גורמי מקצוע במשרד הביעו תמיהה על המהלך. עלות האסטרטגיה החדשה: כ-4.5 מיליארד שקלים. כיום כ-80% מהפסולת בישראל מוטמנת, נתון שלא השתנה באופן משמעותי ב-20 השנים האחרונות. קצב גידול הפסולת בישראל עומד בעשר השנים האחרונות על כ-2.6% בממוצע בשנה, והוא מושפע מדמוגרפיה ושינויי צריכה (1.94% נובע מקצב גידול האוכלוסייה ו-0.66% מגידול בייצור הפסולת).
במשרד להגנת הסביבה בחנו שלוש אסטרטגיות טיפול בפסולת, ולפי עבודה כלכלית שנעשתה זו שנבחרה היא הכדאית ביותר, ותביא לחיסכון משקי של מיליארדי שקלים בעשור הקרוב, להפחתה בייצור הפסולת לנפש, ולשיעורי המיחזור הגבוהים (54%). "חלופה זו תאפשר חיסכון של מאות מיליוני שקלים בשנה לרשויות וכן לתושבים, כתוצאה מהפחתת עלויות הטיפול בפסולת", אומרים במשרד להגנת הסביבה.
האסטרטגיה החדשה תעוגן בחקיקת מסגרת, על בסיס הדירקטיבה האירופית, וצפויה להרחיב את אחריות היצרן לסקטורים נוספים, ולאסור על הטמנת פסולת לא מטופלת. הרשויות יוכלו לקבוע מנגנון תמרוץ כלכלי לתושבים ("מחזרו וחסכו"), כך שמשקי בית שישליכו פחות פסולת או יפרידו אותה במקור - ישלמו פחות בהתאם. במשרד מצפים כי הדבר יביא להפחתה כוללת בעלות הטיפול בפסולת לרשויות כתוצאה מהפחתה במקור של 10%-15% בייצור הפסולת ולעלייה של 35%-50% בהפרדת הפסולת במקור.
בהתאם לתוכנית יהיו שלושה פחי איסוף בפתח הבניינים או במרכזים בישובים קהילתיים ושכונות שבהם בתים פרטיים: פח חום לפסולת אורגנית; פח כתום למגוון חומרים מתמחזרים "יבשים" (ולא רק לאריזות כפי שקיים היום) ופח ירוק לפסולת שיורית. בנוסף, יוצבו פחי מיחזור ייעודיים נוספים ברמת הרחוב או השכונה. עלות התוכנית החדשה היא כאמור כ-4.5 מיליארד שקלים, שיובילו - לפי המשרד - לחיסכון של 1.2 מיליארד שקלים לרשויות.
בשנת 2016 פורסם דו"ח מבקר המדינה שהעביר ביקורת קשה על יישום תוכנית ההפרדה במקור שהחל בשנת 2009. הליקויים העיקריים שנמצאו היה היעדר תכנון ארוך טווח ליישום התוכנית, התנגדות השלטון המקומי, היעדר שיתוף פעולה מצד אזרחים והיערכות לקויה מבחינה כלכלית. בפועל, התוכנית הפכה ללא כדאית מבחינה כלכלית והרשויות לא שיתפו פעולה והפסיקו אותו בעצמן.
2 צפייה בגלריה
גילה גמליאל
גילה גמליאל
השרה גילה גמליאל
(צילום: הדר יואביאן )
גורמי מקצוע במשרד תהו מדוע מבקשת השרה לקדם אסטרטגיה שכבר נכשלה וספגה ביקורת קשה: "זה נכשל. זה היה באשדוד, אשקלון, אופקים, דימונה, באר שבע. חצי מהפרויקט היה בדרום. ובכולם זה נכשל כישלון חרוץ. זה עלה הרבה כסף לרשויות המקומיות. מה ההיגיון להוציא שוב כספים על השיטה הזו כשהפסידו חצי מיליארד שקל בסבב הקודם? לא למדו את הלקח".
במשרד בטוחים כי למדו את הלקחים מכישלונות העבר, ואומרים כי יפעלו להנחת תשתית חוקית ופיזית ליישום האסטרטגי. לדברי גורמי מקצוע, על מנת להקטין את היקף ההטמנה בישראל הפרדה במקור היא כוח המציאות והכרח. עד שנת 2030 צופים כי 54% מהפסולת תועבר למיחזור; 100% תשתית למיון ולהפרדת הפסולת האורגנית במקור; 0% הטמנה של פסולת לא מטופלת ו-20% הטמנה; ולהפחתה של 47% מפליטות גזי החממה בהשוואה להיום.
בשנת 2019 יוצרו בישראל כ-5.8 מיליון טונות של פסולת עירונית מוצקה. לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, אדם ממוצע בישראל מייצר 1.76 ק"ג פסולת בממוצע בכל יום (642 ק"ג בכל שנה) - 30% יותר מהממוצע במדינות האיחוד האירופי, העומד על 1.4 ק"ג לאדם. ללא התערבות משמעותית, הצפי הוא שסך הפסולת העירונית המעורבת יעלה ב-25% עד לשנת 2030 ול-7.5 מיליון טונות בשנה.
יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה בכנסת, ח"כ מיקי חיימוביץ', אמרה בתגובה לתוכנית: "בשנים האחרונות ראינו זיג זג מבחינת מדיניות. הנושא הסביבתי דורש תוכנית ארוכת טווח ועקבית – אי אפשר בלעדיה. במשך חמש שנים לא רק שלא נבנה אף מתקן השבה מתוכנן - אלא אנחנו הולכים אחורה מבחינת תכנון. הבעיה הגדולה עם התוכנית שגם אם היא טובה ומקדמת את כל הנושאים החשובים לקידום ולוקחת בחשבון את האופי המיוחד של ישראל, מחר אחרי הבחירות יבוא שר אחר שישנה אג'נדה שוב. זו הבעיה הכי גדולה שלנו. כך לא נגיע לשום שינוי בחקיקה וגם מונעים מרשויות מקומיות שרוצות לקדם שינוי אצלם את האפשרות".