שוטרים לפני בית הכנסת בכפר דרוםשוטרים לפני בית הכנסת בכפר דרום
בית הכנסת בכפר דרום במהלך ההתנתקות
(צילום: AFP)
לפני ימים אחדים כתב אליי אדם שלא הכרתי – ליאור איתן, בנו של קובי חדד, קב"ט היישוב רפיח ים, שעוטר פעמיים בצל"ש. באישורו, אני מביא את שכתב. "היי גלעד, אני תושב גוש קטיף לשעבר (אמיתי, לא תלמיד ישיבה שעבר שם לרגע). צפיתי בראיון עימך בערוץ 7, ואמירה אחת תפסה אותי, משום שאני אומר אותה הרבה להוריי, חבריי ושכניי כבר שנים: אנשים מתארים את עזה כאילו היא הייתה גן עדן, בעוד שהיא הייתה גיהנום עלי אדמות.
"אינני מאמין שאביך החליט על ההתנתקות בגלל החקירות. לא הסכמתי איתו בזמן אמת, אבל אני זוכר היטב את חוליות הג'יהאד זוחלות כל לילה בחולות אל היישובים, מכוסות בשמיכות סקביאס רטובות כדי להתחמק מהאמצעים התרמיים. בעיניי ראיתי מהגבעה שעליו עמד המשק שלנו ברפיח-ים את הנגמ"ש עולה בסערת אש השמימה בציר פילדלפי, ואת החיילים זוחלים אחר כך בחול ובפודרה.
"אני זוכר את אביך ואת אלוף ישראל זיו עומדים על אותה גבעה ומחליטים על מבצע "קשת בענן" שהמשיך ל"פרשי הפלדה", שגם לאחר אותן מכות מחץ המשיכו חבריי, שכניי והחיילים המגינים עלינו להיהרג בקצב אקספוננציאלי.
"אני מאמין שאביך עמד בצומת שהפנייה ימינה בו הייתה מבצע לטיהור עזה, שסביר והיה גובה חייהם של יותר מ-10,000 ערבים ו-100 חיילים. גם אם הייתה זו הפנייה הנכונה, ברור לי שעם ישראל לא היה מוכן לשלם את המחיר הזה על מנת שאשב לבטח בביתי. ולכן, אביך כנראה החליט את ההחלטה האפשרית היחידה. אביך הציל אותנו מעצמנו, מהטירוף ששכנענו את עצמנו כי הוא נורמלי ושאותו נשרוד, ומחיים יום-יומיים תחת חרמש המוות של חמאס בטריטוריה שעמדה להפוך למוגדישו של המזרח התיכון".
ליאור הוא אדם ישר ואמיץ שאומר את האמת שלו בלי פחד. ולמה בכלל צריך אדם אומץ כדי לומר את אשר על ליבו? בגלל הקנאות הקיצונית, בגלל השנאה של מי שחושבים אחרת. אנשים שצמים בט' באב אבל כנראה לא זוכרים למה. הם לא זוכרים את הקנאים ששרפו את מחסני המזון בירושלים בעת המצור, ששלחו יד בנפש אחיהם.
היהודים יודעים לשנוא, בעיקר את בני עמם. הבעייתיים ביותר הם אלה שמינו עצמם לדוברים של אלוהים – הם יודעים מה רוצה הבורא, ולכן אם אתה חושב אחרת מהם בהכרח אתה חוטא ומניעיך פסולים. רוב גדול בישראל לא רצה להיות בעזה, אז על מי הזעם? על רוב הציבור בישראל? על מי שביצע את רצון העם? האם המניעים של 60 אחוז מהישראלים היו פסולים?
הדבר הקשה ביותר הוא כאבם של המפונים. אנשים שחיו והיכו שורשים בחולות עזה, ונאלצו לעזוב את בתיהם. אני מזדהה לחלוטין עם כאבם, ועדיין חושב שאפשרות זו הייתה פחות גרועה מהאחרת. אין סתירה בין הדברים.
ובאשר לטיפול בהם: שלושה חודשים אחרי היציאה מעזה נפל אריאל שרון למשכב. ברור שבפרק זמן זה לא הושלם הטיפול. אבל בנימין נתניהו הוא ראש הממשלה כבר 11 שנים. אם יש מחדל בטיפול במפונים, אל מי אתם באים בטענות? אל מי שכבר 15 שנה איננו? מי הפריע לכל ממשלות הליכוד לפתור את העניין?
ולסיום, מילה על פטריוטיות ואהבת הארץ: אין לאף אחד מונופול עליהם, ומי שחושב שטוב לנו יותר מחוץ לעזה אוהב את הארץ ונאמן לה לא פחות מהמיעוט שחושב הפוך. מותר להתווכח ולחשוב אחרת, הניחו לשנאה ולזעם – אחים אנחנו.
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com