משה פרלמשה פרל
משה פרל
הפגנת ההמונים בשבת הייתה בעיקר אירוע אמוציונלי. למשתתפיה זעקה אחת: "כסף בחשבון מחר בבוקר". פחות מהם התעסקו בשאלות ממי לוקחים? למי נותנים? כמה? עד מתי? אבל קרוב הרגע שבו יגיעו לכיכר גם השאלות האלה. ההפגנה שעוד לא הייתה היא זו שבה יפגינו ההמונים לא נגד הממשלה, אלא אחד נגד השני. הווירוסים שמכים בנו באמצעות מגפות הם אכזריים. הם לא רק הורגים, עיקר מומחיותם זה לסכסך בין אלה ששורדים.
מקרוב כבר אפשר לראות את ניגודי האינטרסים שיתדלקו את הסכסוכים. בין שכירים לעצמאים; בין מפונקי הפנסיה התקציבית לבין פנסיונרים שכספם נאכל בבורסה; בין בעלי הקביעות לבין הפרילנסרים. אבל יכולתם של הווירוסים לסכסך היא גדולה בהרבה – היא בעלת ממדים קוסמיים.
למשל את הווירוסים שהגיעו עם האדם הלבן לאמריקה: הם הצליחו לסכסך בין גזעים. הם חיסלו את רוב כוח העבודה המקומי כי לילידים לא היו נוגדנים למחלות שהביאו כובשיהם. הם הובילו את אמריקה לעולם מבעית של עבדות.
העבדים תומחרו לפי עמידותם. עבד אינדיאני היה הזול ביותר כי הוא הכי פגיע למחלות; עבד אפריקני שירד מהאונייה היה שווה יותר כי הוא הוכיח עמידות בפני הווירוסים של אפריקה; עבד אפריקני עם פז"ם היה היקר ביותר - הוא שרד וירוסים של שתי יבשות. באותם ימים הוא היה נכס כה נחשק, עד שבעלי האחוזות היו לוקחים הלוואות משכנתא ורושמים אותו כבטוחה. לא רק שהשורדים האומללים נדונו לעבדות, הווירוסים גזרו עליהם תחרות בלתי נתפסת.
וירוס הקורונה פוגש, כמובן, עולם אחר, אבל העיקרון לא השתנה. כבר עכשיו פוגעת המחלה באופן שונה באוכלוסיות שונות ויוצרת מתחים. היא מרחמת על ענפי טכנולוגיה, אך מחסלת את ענפי הפנאי; היא מדלגת על עובדים שיכולים לעבוד מרחוק, אבל משביתה את אלה שעל רצפת הייצור.
אבל הקונפליקט הגדול שהיא תיצור הוא בין-דורי ופוטנציאל ההרס שלו ענק. חבילות הסיוע כבר מסמנות אותו. את ההלוואות שלוקחות ממשלות למימון הסיוע יצטרך לשלם הדור הצעיר. מדובר בהלוואות בהיקפים עצומים שאת חלקן יצטרכו להחזיר ילדים שטרם נולדו. בכיכר רבין עוד לא מדברים על זה, אבל ברשתות החברתיות כבר שם. "מי אמר שצריך להקריב דור שלם כדי להציל חולים מבוגרים?", שואלים חלק מהצייצנים.
לשיאו יגיע הקונפליקט הזה כשיגיע החיסון. כושר הייצור לא יאפשר לכולם לקבל את החיסון בו-זמנית. צריך להפנים: גם כשיהיה לאנושות חיסון, התור יהיה של שנים.
כאן יגיע הקונפליקט בין הדורות לשיאו. האם צעירים יקנו את החיסון וידאגו לעצמם או שיקדמו לתחילת התור מבוגרים? האם מדינות עשירות ידאגו לכל אזרחיהן, או שהגישה תהיה גלובלית ותיתן מענה לקבוצות סיכון? מי יחליט על זה? ואיך?
מבחינה מוסרית התשובה ברורה: הדור הצעיר אמור לסחוב את המבוגרים על גבו. זה אומר שהוא ייצא מהמגפה הזו עם יותר עני ולא מחוסן. העניין הוא שהוא יסכים לעשות את זה רק אם יאמין במנהיגיו וישתכנע שהם מנהלים את הקונפליקט הבין דורי הזה בהגינות וביעילות. בלי האמון הזה הוא ירגיש שאין טעם בהקרבה שלו. כמו שהמנהיגים שלנו נראים עכשיו, אנחנו בצרות.
  • משה פרל הוא מרצה באוניברסיטת תל אביב ובקריה האקדמית אונו
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com