הפגנת החירשים מול משכן הכנסתהפגנת החירשים מול משכן הכנסת
הפגנת חירשים מול הכנסת, לפני שלושה חודשים
(צילום: אלכס קולומויסקי)
משבר הקורונה, שגבה קורבנות רבים עד היום, פגע קשות בכל שכבות האוכלוסייה. אחת השכבות שסובלות דווקא מהמסכה - האמצעי שמסייע למיגור המגפה - היא קהילת כבדי השמיעה, שנאלצים להתמודד עם מצב חדש שלא נתקלו בו קודם – ופוגע משמעותית בעצמאותם, וביכולתם להבין את דברי האנשים שפונים אליהם.
נופר צעירינופר צעירי
"קשה להסתובב ולחשוב שמישהו מדבר אליי ואני לא יודעת". נופר צעירי
נופר צעירי (34), אם לארבע בנות, נולדה עם בעיית שמיעה קלה שאובחנה בגיל חמש. מאז חלה הידרדרות ביכולת השמיעה שלה, וכיום היא נעזרת בשתל קוכליארי, שמסייע לה למעשה לשמוע. "כדי להבין דיבור אני נעזרת בשילוב של קריאת שפתיים, הבעות פנים והאזנה לקול הדובר במקביל. כשאני לא משתמשת במעבד השתל, אני חירשת לחלוטין", היא מספרת.
"התחושה - חוסר אונים מוחלט. כאילו לקחו לעיוור את היכולת לשמוע"
"תקופה ארוכה הסתגרתי בבית. חשתי קושי עצום לצאת מהבית לסידורים כי כולם עם מסכה. בכל טיפול רפואי בעלי מלווה אותי ואני מרגישה שלקחו ממני את העצמאות", היא מציינת.
באחד המקרים נזקקה לתיקון של מעבד השתל שבו היא משתמשת. כשהגיעה אל הסניף, העובדים סירבו להסיר את המסכה והפנו אליה כעס. "התחושה מאוד לא נעימה להסתובב בחוץ ולחשוב שאולי מישהו מדבר אליי ואני לא יודעת", היא אומרת. "מעולם לא נתקלתי בקושי להסביר שאני חירשת ולא שומעת אותם. זה דבר חדש לחלוטין, ולקח לי חודשים להבין שאני צריכה לשנות גישה".
הפגנת החירשים מול הכנסת, ביולי
(צילום: משה מזרחי)

צעירי גם מציינת קושי בצפייה בטלוויזיה, שם החלו לאחרונה לעטות מסכות גם באולפנים. "אני מרגישה ששכחו קהילה שלמה – החירשים וכבדי השמיעה", היא אומרת. "לפעמים יש מרואיינים שלא מסירים מסכות בזמן שהם מדברים. אם היו כתוביות היה קל יותר, אבל בצפייה בשידור חי אין כתוביות לעולם".
חנה ליפסקר (25) סובלת מבעיות שמיעה גם כן, ומשתמשת במכשיר שמיעה. עם זאת, היא מתארת שהוא לא משלים את התמונה המלאה של השמע – ועל כן היא נעזרת בקריאת שפתיים ובהבעות פנים. "לפעמים יש נתק ביני לבין הסביבה הקרובה, כשמדברים מהר או לאט מדי, בשפה או במבטא זר ואפילו עם שפם גדול", היא אומרת. "זה דורש מאמץ מוחי לפענח, ואני מתעייפת מהר מאוד".
חנה ליפסקרחנה ליפסקר
"אפשר לייצר מסכות שקופות". חנה ליפסקר
"שכחו קהילה שלמה. אפילו מרואיינים לא מסירים מסכות"
בזמן הקורונה, היא אומרת, הקושי הקטן הזה הולך ומתעצם. "עליתי לקו אוטובוס חדש במקום שעדיין לא מוכר לי ובדרך כלל אני נעזרת בשילוט, אבל במקרה זה הוא לא היה תקין. הנהג מבוצר באזור שלו ואני מנסה להיעזר באנשים, אבל כולם שומרים מרחק ויושבים עם מסכה והקול שלהם לא ברור", היא מספרת.
על השאלה מה הפתרון לנושא, היא משיבה כי "צריך לשפר את הנגישות בסופרים ולתמלל בזמן אמת. אפשר גם לייצר מסכות שקופות ללא חוטים על האוזניים כי גם ככה אני משתמשת במשקפיים ובמכשירים".
גיא שמעוניגיא שמעוני
"עידן המסכות - הסיוט הכי גדול שלי". גיא שמעוני
גם גיא שמעוני מתאר תופעה דומה של אובדן חייו העצמאיים מאז שנכנסו המסכות לחיינו. "ביום יום אני מתמודד לא רע ותמיד הסתדרתי", הוא אומר. "הצלחתי ליצור חיים עצמאיים לחלוטין. לפני הקורונה הייתה לי תחושה של ביטחון עצמי ואמונה להבין ולתפקד, אבל מאז הקורונה כל זה נעלם".
"אני לא מבין מוכרים בחנויות, לא יכול לפנות לזרים שעוטים מסכות וגם לא לענות לכאלה שפונים אליי", הוא מוסיף. "התחושה היא של חוסר אונים מוחלט רוב הזמן. איבדתי מתחושת הביטחון העצמי והעצמאות שלי. עידן המסכות הוא התגשמות הסיוט הכי גדול שלי. מבחינה תקשורתית – הייתי מקביל את זה לעיוור שלקחו לו את היכולת לשמוע".
הוא מציין כי הפתרון בעיניו הוא הסרת המסכות תוך שמירה על מרחק בשיח עם כבדי שמיעה וחירשים. "בטלוויזיה ובאינטרנט הפתרון צריך להיות כתוביות", הוא מוסיף. "אני לא מכיר פתרון אחר".

"הלימודים בזום זו מלחמה של ממש"

גיא מספר כי קורסים אינטרנטיים רבים, שבהם החל הציבור להשתתף לאחרונה, אינם מונגשים לכבדי שמיעה ולא כוללים כתוביות. "היעדר הכתוביות מונע ממני ומציבור שלם את היכולת ללמוד ולהעשיר את הידע באופן שווה", הוא אומר.
למידה מרחוק במושב סגולהלמידה מרחוק במושב סגולה
למידה מרחוק, אילוסטרציה. "יוצרי הקורס נעלמים"
(צילום: אתי נוריאל)
גם חנה מציינת קושי בלמידה מרחוק ככבדת שמיעה. "זה נורא קשה ללמוד מרחוק, לשמור על קצב ולהבין את החומר", היא אומרת. "כשתלמידים שואלים שאלות, המרצה לא תמיד זוכר לחזור על שאלות על מנת שאבין. בשיעור רגיל יש לי ביטחון להפסיק את המרצה ולשאול, אבל בזום זה לא ממש ככה".
נופר אומרת שבתקופה שבין הגל הראשון לשני נרשמה לקורס איור, שהיה נפלא, כלשונה. "כעת, כשנכנסנו לסגר, הקורס עבר לזום – ואני לא יכולה להשתתף וצריכה לחכות לסיום הסגר", היא מספרת. "אני פונה ליוצרי כל קורס שמעניין אותי ושואלת אם הוא נגיש. הם לא תמיד טורחים לענות וזה מתיש. הרוב עונים ושואלים מה ניתן לעשות, אבל כשאני עונה להם שאפשר להוסיף כתוביות ומראה להם איך – הם נעלמים".
עו"ד ניצן הראלעו"ד ניצן הראל
עו"ד ניצן הראל
(צילום: Pierre Mikael cohen)
עו"ד ניצן הראל, המתמחה בדיני נגישות, מסבירה כי "החוק קובע כיום כי המספק שירות ציבורי או מידע עבור הציבור נדרש להנגישו עבור אנשים עם מוגבלות. המודעות בדבר חשיבות ההנגשה והחובות על-פי החוק נמוכה. החוק מאפשר לכל אדם עם מוגבלות שמרגיש שנפגע לתבוע. המגפה והמסכות הוסיפו על הקושי הקיים בהתנהלות היום-יומית, גם פעילות בסיסית הפכה לבלתי אפשרית".