כתלמיד ולאחר מכן כאיש מקצוע בנושאי המזרח התיכון והאיסלאם, למדתי להסתכל על המזרח התיכון דרך פריזמה מאוד מוגדרת של יחסי דת ומדינה, פוליטיקה ואמונה, היסטוריה ומלחמות. הדעה השלטת הייתה, ועדיין הנה, שאת מערך הכוחות במזרח התיכון מגדירים מספר מעצבים ראשיים, ביניהם האיסלאם כפי שהתפתח מימי הנביא מוחמד ועד לעליית הזרמים הפונדמנטליסטים של האחים המוסלמים ותנועות הג'יהאד השונות.


הונחיתי לבחון את ההתפתחויות במזרח התיכון המודרני לאור מורשת הקולוניאליזם והחלוקה המדינית שיצרה את מדינות האזור, לשזור לתוכה את האלמנטים החשובים של היריבות ההיסטורית והדתית בין הסונים לשיעים הבאה לידי ביטוי בימינו במאבק בין איראן וגרורותיה בעיראק, בסוריה, בלבנון ובתימן לבין סעודיה ומצרים ובנות בריתן הסוניות. קראתי בעיתונות ובספרות המחקרית שהסכסוך הערבי-ישראלי (שברבות הימים הצטמצם לסכסוך הישראלי–פלסטיני) והעימות של ישראל עם איראן וחיזבאללה הם העימותים החשובים יוצרי המציאות.
אלו היו בעיני הנרטיבים המעצבים המרכזיים של המזרח התיכון.
היום אני סבור שהגיעה העת לשנות את התפיסה הזאת ולהסתכל ברצינות, בהעמקה ובדעה צלולה על המעצב החדש של המזרח התיכון: משבר האקלים ותהליכי המדבור והבעיות הסביבתיות הרבות שהוא טומן בחובו לאזור.

לוקחים בקבוקי מים גדולים בסוריהלוקחים בקבוקי מים גדולים בסוריה
לוקחים בקבוקי מים גדולים בסוריה
(צילום: AFP)
נדמה שלא ניתן להבין את מלחמת האזרחים בסוריה ואת התסבוכת העמוקה, האזורית והבינלאומית, שהיא יצרה מבלי שמבינים כיצד שינוי האקלים והבצורת היו בין הגורמים המשמעותיים שחוללו את המרד נגד הנשיא בשאר אסד. ארבע שנות בצורות בין השנים 2010-2006 דחפו מאות אלפי סורים לסף רעב, גרמו לנטישה המונית של אזורי הכפר ולהתרחבות התרעומת והמרירות נגד השלטון.
את מהומות הלחם במצרים שקדמו להפלת הנשיא חוסני מובארק ניתן לייחס, בחלקן, לעליית מחירי החיטה בקרב יצואניות החיטה הגדולות בעולם כתוצאה מכשל עולמי ביבולים. דבר זה גרם לעליית מחירי מזון גלובלית שפגעה קשות באזרח המצרי שמרכיב מרכזי במזונו הם הפיתה והלחם. את מלחמת האזרחים הנוראית המתמשכת זה שנים בתימן לא ניתן להבין היום ללא השפעות שינוי האקלים על מדינה זו שתרמו חלק משמעותי להידלדלות מי התהום שבה ולהרס החקלאות, להתפרצות מחלות כמו כולרה ולאחרונה גם למכת ארבה קשה.
סוגיית שינוי האקלים במזרח התיכון מושפעת מאוד גם מריבוי האוכלוסין המהיר באזור, אחד הגבוהים בעולם, שמציב עומס כבד על יכולות המדינות באזור לייצר את מזונן. למעשה, כבר היום תלוי המזרח התיכון באופן כמעט מוחלט ביבוא מזון מחוצה לו, כך שכל תנודה או שינוי במערכות אספקת המזון בעולם מאיימים על ביטחון המזון המקומי.
את התוצאות למצב זה אנו רואים כיום ביתר שאת בעקבות משבר הקורונה וההידרדרות הכלכלית שחלה בעקבותיו במדינות כמו סוריה ולבנון, שספגה בימים אלו מהלומה אכזרית נוספת בדמות הפיצוץ בנמל ביירות – עורק האספקה הראשי שלה.
ארגון המזון והחקלאות של האו"ם, FAO, מגדיר כבר היום חמש מדינות מזרח תיכוניות שבהן אוכלוסיות ניכרות שהינן על סף רעב: סוריה, לבנון, עיראק, תימן וסודן. בסודן, למשל, ההערכה היא שיותר מ-10 מיליון בני אדם נמצאים על סף רעב - יותר מרבע מתושבי המדינה.

גלי חום ומצוקת מים

במזרח התיכון שורר מחסור גבוה במים הפוגע במגוון רחב של תחומים, ביניהם הכלכלה. הבנק העולמי מעריך שדבר זה יוביל לאובדן תמ"ג בשיעור של 14-6 אחוזים ב-2050. מצב זה מוביל לסכסוכים על מים, כמו זה שניטש בין מצרים, סודן ואתיופיה סביב סכר התחייה באתיופיה. לכך יש להוסיף את טורקיה, שסוכרת באופן שיטתי את יובלי הפרת שבשטחה תוך שהיא גורעת כמויות מים ניכרות מסוריה ועיראק, את איראן, שמקימה סכרים רבים על יובלי החידקל בשטחה, ללא התחשבות במחסור המים שהיא יוצרת בעיראק.

עיראק הפגנה הפגנות בעיר בצרהעיראק הפגנה הפגנות בעיר בצרה
גל חום כבד בעיר בצרה בעיראק
(צילום: AP)
את גל החום הכבד שפקד את המזרח התיכון בסוף יולי השנה בוודאי ייזכרו היטב בעיראק ובסוריה. גל החום ששטף אותן הביא לטמפרטורות נוראיות של למעלה מ-50 מעלות ברחבי עיראק. בבגדד נמדדה טמפרטורה של 51 מעלות צלזיוס. באזור בצרה נמדדה טמפרטורת שיא של 53 מעלות ובדמשק נמדדו 46 מעלות. זו מציאות בלתי נסבלת לחיים. וכאשר מביטים במודלים האקלימיים החזויים במהלך העשורים הקרובים אנו מבינים כי לא מדובר בתופעה חריגה אלא בשגרה שתאפיין את האזור.

מדבור ואיבוד שטחי חקלאות

שינוי האקלים, חקלאות לא-מקיימת, רעיית יתר ועוד גורמים תורמים גם לתהליך מדבור רב עוצמה, המתבטא באובדן פוריות הקרקע ובהצטמצמות במשקעים. ואכן, אזורנו עובר תהליך משמעותי של מדבור זוחל שמגביר את קצבו בהתמדה. לא ירחק היום וחלק ניכר מהשטחים שכיום ניתנים לעיבוד חקלאי יהפכו לשממה, עובדה שתוסיף לתהליך ההגירה מן הכפר אל העיר ומהעיר לארצות אחרות.
כאשר מסתכלים על המודלים האקלימיים למזרח התיכון - כמו זה של עליית פני הים, הבעיה הופכת קריטית יותר. בעלייה של חצי מטר של פני הים תאבד הדלתא של הנילוס 1,800 קמ"ר של קרקע חקלאית, 3.8 מיליוני בני אדם יאבדו את מגוריהם ותשתיות רבות ככבישים יכוסו במים. בעלייה של מטר של פני הים יאבדו כבר 4,500 קמ"ר שטח חקלאי, 6.1 מיליוני בני אדם יאבדו את מקום מגוריהם והערים פורט סעיד ואלכסנדריה תהפוכנה לאיים. תוצאות דומות תהיינה בשפך נהר שאט אל ערב בעיראק ובחבל חוזיסטאן עתיר הנפט באיראן.
גם יצואניות הנפט צפויות להיפגע באופן משמעותי משינויי האקלים. ככל שיתגבר הלחץ הבינלאומי לנטוש את דלקי המאובנים ובעיקר נפט וגז שמצויים במזרח התיכון, כך תיפגע כלכלת יצואניות הנפט והגז עם המעבר המתגבר בעולם לאנרגיות מתחדשות. כבר היום עלות ייצור חשמל מאנרגיה מתחדשת זולה משמעותית במרבית המקומות בעולם, מזו המיוצרת מנפט או גז. התלות שפיתחו מדינות האזור ביצוא נפט וגז כמקור ראשי ולעיתים בלעדי לתקציביהן תכה בהן קשות. בה בעת ניסיונות לגוון את הכלכלה צולחים באופן חלקי בלבד ובהיעדר תחליף הן צפויות להידרדרות קשה. צמצום השימוש באנרגיה מדלקי מאובנים ייפגע גם בהכנסותיהם של מיליוני העובדים הזרים במדינות המפרץ ממצרים, ירדן, תימן ועוד.
אין ספק שהגיעה העת לשנות את הדרך בה אנו מנתחים את המזרח התיכון. ככל שיעבור יותר זמן, כך משקלם של שינוי האקלים, ריבוי אוכלוסין, תהליך המדבור והמשבר הסביבתי בכלל יהיו הגורמים המעצבים את האזור: מלחמות תפרוצנה, הגירה רחבת ממדים תתרחש, חוסר יציבות בגלל רעב יזעזע את האזור.
המדבר באמירויותהמדבר באמירויות
המדבר באמירויות
(צילום: AFP)

ייתכן שנתקשה בהתחלה לזהות את השפעתם של המעצבים החדשים שכן התוצאה תתבטא במה שהמזרח התיכון טוב בו זה עשורים רבים: מלחמה, הגירה, פליטות וכו'. אך בשורשם של אלו נמצאות כיום סיבות אחרות, שונות ממה שהורגלנו אליהן.
בעומדנו על מצב זה עלינו גם להבין שבכדי למנוע את גורמי חוסר היציבות המוזכרים לעיל על מדינות המזה"ת להשקיע בבניית חוסן והסתגלות לשינויי האקלים כגון מעבר לחקלאות מבוססת השקיה מדייקת, בניית ערים חסינות לחום, הרחקת תשתיות מאזורים מועדי הצפה, שיקום מערכות אקולוגיות, התייעלות בכל נושא המים ובכלל זה טיהור שפכים מאסיבי, גיוון הכלכלה, מעבר לאנרגיות מתחדשות, יצוא אנרגיות מתחדשות – לדוגמה באמצעות ייצור גז מימן באנרגיה סולרית במדבריות האזור ויצואו כנוזל למדינות המפותחות באירופה ובאסיה. בניית שיתופי פעולה חוצי גבולות בין מדינות האזור ורתימת הקהילה הבינלאומית עם יכולותיה ומשאביה לצורך כך הם היבט הכרחי נוסף של היערכות אזורית למשבר האקלים.
הסכם השלום עם איחוד האמירויות, ובתקווה הסכמים שייחתמו עם מדינות ערביות נוספות, מעיד שזו יכולה להיות שעתה הגדולה של מדינת ישראל לשתף בניסיון, טכנולוגיות ורעיונות, לבנות שיתופי פעולה רחבי היקף לטובת כולם. בישראל, כנראה יותר מאשר בכל מקום אחר בעולם, נצברו יכולות, ידע ורעיונות שיכולים לשמש את כל מדינות האזור בהתמודדותן עם משבר האקלים וחשוב שנפעל באופן יזום לקדמם. משבר האקלים הוא מעצב משמעותי של המזרח התיכון כבר בתקופה זו ומשקלו בהקשר זה רק יגבר בעשורים הקרובים. כדאי שנתחיל להתחשב בו לפני שיהיה מאוחר מדי.
הכותב הוא שגריר ושליח מיוחד לשינוי האקלים וקיימות במשרד החוץ