משבר הקורונה לא פסח גם על החקלאים, שמתמודדים עם מגוון רחב של אתגרים גם בשאר ימות השנה. המחסור בידיים עובדות, הישענות הענף על עובדים זרים, היטלים של המדינה ומלחמה בייבוא תוצרת חקלאית מחו"ל – אלה רק חלק מהאתגרים שעומדים בפני החקלאים ב-2020. לכבוד שבועות שוחחנו עם כמה מהם על האתגרים, כיצד השפיע עליהם משבר הקורונה והאם יש גם אופטימיות במשק?
חקלאות ישראלית 2020חקלאות ישראלית 2020
(צילום: שמיר אלבז, עידו ארז, אדם קפלן)
החקלאות במושבי השרון היא לא כמו שהייתה פעם. משקים ברבים מהמושבים הפכו את השטחים החקלאיים למחסנים להשכרה או יחידות דיור, אחרים הפכו לאתרי בנייה במסגרת ההרחבה המקומית. אבל יש כאלה שלא מרפים מהאדמה, וממשיכים בעבודה החקלאית למרות הכול. אחד מהם הוא אהוד נחשון ממשק 6 במושב גאולים שבלב השרון.
ממשיכים את החקלאות המשפחתית
(צילום: עידו ארז )
נחשון, חקלאי בנשמתו, בן להורים חקלאים וממשיך את דרכם במשק המשפחתי במושב. כמו חקלאים רבים הוא התמודד השנה עם מזג אוויר לא פשוט, אבל מה שפגע בו בצורה הקשה ביותר זו מגפת הקורונה.
"צמצמנו הרבה חלקות של תותים, היינו חייבים לייבש הרבה חלקות. וכמובן שזה פגע, אין אחד שזה פסח עליו", סיפר. "עשינו היערכות מחדש לפי כוח העובדים שיש לנו ולפי השווקים שאנחנו מסוגלים לשווק אליהם".
אהוד נחשון חקלאי במושב גאוליםאהוד נחשון חקלאי במושב גאולים
נחשון בשטח המשפחתי. "נראה לאט לאט איך מתקדמים לעונה הבאה"
(צילום: עידו ארז)
אהוד נחשון חקלאי במושב גאוליםאהוד נחשון חקלאי במושב גאולים
אהוד נחשון חקלאי במושב גאולים
(צילום: עידו ארז)
למרות הנזק הכלכלי, נחשון לא אומר נואש וכעת, משהסתיימה עונת התותים, גדלים על אדמתו חצילים, עגבניות, פלפלים ומלונים. "עם ישראל נעתר והגיעו הרבה מתנדבים לעזור ולתמוך. לא היה פשוט, ועכשיו נראה לאט לאט איך מתקדמים קדימה לעונה הבאה".
אבל משבר הקורונה הוא לא האתגר היחיד שאיתו מתמודדים החקלאים הישראלים בשנת 2020. "עם האתגרים הקלים יחסית, כמו מזג האוויר, אנחנו עוד איכשהו יודעים להתמודד, אבל אתגרים של הביורוקרטיה כמו מכסות מים, מכסות עובדים וכל הרגולטורים שנוחתים עליו – הם הרבה יותר קשים".
בעיה נוספת שאיתה מתמודדים החקלאים היא יבוא התוצרת החקלאית מחו"ל. "זו קטסטרופה לגמרי שמייבאים כל מה שרוצים מבלי להתייעץ עם החקלאים אם יש מספיק תוצרת מקומית. יש חקלאים מצוינים שיודעים לייצר ומייצרים, ויש עודף של תוצרת חקלאית. ועל כל זה עוד מביאים מחו"ל".
אהוד נחשון חקלאי במושב גאוליםאהוד נחשון חקלאי במושב גאולים
"צריך להביא מזון לאנשים, אי אפשר לאכול שטר של מאה שקל"
(צילום: עידו ארז)
כדי להתמודד עם האתגרים שמציבה החקלאות בישראל, נתלים החקלאים בלא מעט ערכים. "אם תסתכלו מסביב אין הרבה חקלאים, הגיל הולך ומזדקן ונהיה מבוגר יותר. אם אנחנו לא נהיה פה ונשמור על אדמות הלאום זה יהיה שדה בור, שדה קוצים או בניינים, וצריך להביא מזון לאנשים, בסופו של דבר אי אפשר לאכול שטר של מאה שקל".
ולצד המנוחה עם שגרת הקורונה החדשה, נחשון כבר מתכונן לגל שני של המגפה. "החקלאי גם ככה חושש מה יהיה מחיר השוק, או מזג האוויר, אם יהיה עודף או לא, זה חשש שתמיד קיים. ועליו מתווסף החשש מהקורונה. אנחנו מקווים שלא תהיה היסטריה ולא תהיה התפרצות מחודשת ושנוכל למכור את התוצרת שלנו. בסך הכול, עם קורונה או בלעדיה, צריך לאכול עגבניות, לא?".

"גאה להיות חקלאי ישראלי"

"זה מאוד נדיר לראות בתחום הזה חבר'ה בגילי", אומר יאיר מזרחי, דור שלישי לחקלאים, בן 35 ממושב גבע כרמל שבחוף הכרמל. "הגיל הממוצע היום בחקלאות זה אנשים בני 65-67, זה זן נכחד, ואני מאוד גאה לעסוק בתחום הזה, להיות חקלאי ישראלי".
"גאה להיות חקלאי ישראלי"
(צילום: שמיר אלבז)
בשטחים הצמודים לבית הוריו ובסביבות המושב הוא מגדל מלפפונים, חצילים, קולורבי, כרישה, כרוב, כרובית, וכמובן בננות – שהפכו לסמל המסחרי של האזור. "סבא שלי הגיע למושב בעקבות הקריאה של בן גוריון 'מהעיר לכפר' והתחיל לעבוד פה. אנחנו ממשיכים ועובדים קשה, זה לא מפחיד אותנו, אנחנו נהנים מזה. יש תקופות מאתגרות פחות או יותר, ובסך הכל, אנחנו עם הראש מעל המים".
יאיר מזרחי חקלאי בגבע כרמליאיר מזרחי חקלאי בגבע כרמל
מזרחי. "מאוד נדיר לראות בתחום חבר'ה בגילי"
(צילום: שמיר אלבז)
בניגוד לחקלאים אחרים, מזרחי אינו מתנגד ליבוא תוצרת חקלאית מחו"ל, אך לדבריו השיטה הורסת את הענף המקומי ולא מסייעת בהורדת מחירים. "מכסות היבוא מחולקות בצורה לא נכונה. אנשים מקבלים מכסות שנתיות ולא חודשיות ומנצלים את זה כדי להכניס סחורה מתי שהם רוצים, ולא רק בתקופות שיש ביקוש".
"במצב הנוכחי הייבוא גם פוגע בחקלאים ומוריד אותנו למחירי רצפה, מחירי הפסד, ומצד שני גם פוגע בצרכנים", אמר מזרחי. "הרי למכור לצרכן מלפפון ב-15 שקלים זו שערורייה, זה לא סביר. גם עבורי, אני לא רוצה שהצרכן יקנה במחיר כזה כי זה ממרמר לו את הקנייה".
יאיר מזרחי חקלאי בגבע כרמליאיר מזרחי חקלאי בגבע כרמל
התוצרת של מזרחי. "למכור מלפפון ב-15 שקלים זו שערורייה"
(צילום: שמיר אלבז)
יאיר מזרחי חקלאי בגבע כרמליאיר מזרחי חקלאי בגבע כרמל
(צילום: שמיר אלבז)
סיבה נוספת לעליית מחירי הירקות בארץ, לפי מזרחי, אלו פערי התיווך. בין החקלאי לצרכן הסחורה עוברת עוד שתי תחנות לפחות – הסיטונאי והקמעונאי – מה שגורם לניפוח מחירים. "אני עובד עם אבא שלי שמואל, והוא אומר את זה כבר שנים. אחת הבעיות של החקלאים זה שהם לא מאוגדים".
בתקופת הקורונה בא לידי ביטוי אחד הפתרונות למצב – השיווק הישיר מהחקלאי לצרכנים. "זה משתלם מאוד, גם בקטע הכלכלי וגם מבחינת הפנים שלו מול הלקוח. אנשים מאוד נרגשים לקנות מהחקלאי, מאוד נהנים מזה. הם גם קיבלו תוצרת טרייה וגם ראו מאיפה היא הגיעה, זה לא מאיזה גורם אנונימי בסופר".
יאיר מזרחי חקלאי בגבע כרמליאיר מזרחי חקלאי בגבע כרמל
"השיווק הישיר משתלם מאוד גם כלכלית וגם מבחינת הפנים ללקוח"
(צילום: שמיר אלבז)
"פנו אליי המון אנשים, הרבה ארגונים וועדי בניינים, שרוצים לעשות רכישה מרוכזת מכמה חקלאים", סיפר מזרחי. "מנגד, יש לי מחסור בכוח אדם, כי צריך לארוז את זה קילו-קילו. אני אעשה את זה באהבה לצרכנים, אבל אני צריך כוח אדם. יהיה קשה להשיג אנשים שיבואו למיין את זה, להכין את הסחורות האלה".
תקופת הקורונה חיזקה אצל מזרחי את הרצון להקים מחלקה של שיווק ישיר בתוך המשק שלו. "אני יכול קצת לצמצם אפילו בגודל של הגידולים או להרחיב את המגוון של הגידולים ולהגדיל את התועלת של הצרכן – לתת לו סל גדול יותר, טרי יותר, מכובד יותר. כולם מרוויחים וכולם נהנים מזה, לשם זה הולך".

"התייחסו לחקלאים כנצלנים"

אחד הדברים שהכי מרגשים את מעיין קיטרון ממושב עידן שבערבה הוא לקום בבוקר, ללכת לחממה ולראות את הצמחים כשהם רק מתחילים לצמוח, או את הפרחים שמתחילים לפרוח. "אין שום דבר שמשתווה לזה", היא מצהירה בגאווה.
"לא יכניעו אותנו". החקלאים בערבה
(צילום: אדם קפלן)
קיטרון הגיעה למושב עידן ב-1999 והקימה יחד עם שתי משפחות נוספות את משק "קדמה" שמגדל אבטיחים, עגבניות ופלפלים. מזג האוויר המיוחד בערבה תורם רבות לגידולים הללו ומשביח אותם, אבל יש לא מעט קשיים שמאתגרים את החקלאים, בעיקר כאלה שקשורים לבירוקרטיה הישראלית.
"אין ספק שההתמודדויות והאתגרים קשים מאוד לחקלאים, כל פעם מגלגלים לפתחנו קיים חדשים וגזירות חדשות", סיפרה. "כסף לא רואים מזה, אבל הנשמה מתרחבת. פעם היו מתגאים בחקלאות הישראלית, ואני מקווה שהגאווה בחקלאות כחול לבן עוד תחזור. בשנים האחרונות התייחסו לחקלאים כנצלנים ולא הרגשנו תמיכה וגאווה או רוח גבית בעשייה החקלאית".
החקלאית מעיין קיטרון ממושב עידן בערבה בחקלאות פוסט קורונההחקלאית מעיין קיטרון ממושב עידן בערבה בחקלאות פוסט קורונה
קיטרון. "בשנים האחרונות התייחסו לחקלאים כנצלנים"
(צילום: אדם קפלן)
החקלאית מעיין קיטרון ממושב עידן בערבה בחקלאות פוסט קורונההחקלאית מעיין קיטרון ממושב עידן בערבה בחקלאות פוסט קורונה
החממות של משק קדמה
(צילום: אדם קפלן)
את משבר הקורונה הם עברו בהצלחה, לעומת חקלאים ועסקים אחרים, והכל בזכות היכולת שלהם להתאים עצמם לשוק שהשתנה במהירות רבה מדי. "הקורונה השפיעה אבל הצלחנו לעבור את התקופה למרות שהמחירים היו מעט נמוכים מהתקופה הקודמת. השווקים הפתוחים נסגרו והתוצרת הלכה בעיקר לסופרים, זה שיחק לרעתנו, אבל לפחות מכרנו את התוצרת ושיווקנו".
הקורונה גרמה למשק גם להגדיל את אחוז התוצרת שניתן כתרומה. "במקום לזרוק את התוצרת שלנו, העברנו אותה למי שצריך. מבחינת החקלאי להעביר לתרומה או לזרוק לפח זה אותו דבר, אבל אי אפשר לזכות בהכל. לפחות עשינו משהו טוב".
החקלאית מעיין קיטרון ממושב עידן בערבה בחקלאות פוסט קורונההחקלאית מעיין קיטרון ממושב עידן בערבה בחקלאות פוסט קורונה
החקלאית מעיין קיטרון ממושב עידן בערבה בחקלאות פוסט קורונה
(צילום: אדם קפלן)
החקלאית מעיין קיטרון ממושב עידן בערבה בחקלאות פוסט קורונההחקלאית מעיין קיטרון ממושב עידן בערבה בחקלאות פוסט קורונה
החקלאית מעיין קיטרון ממושב עידן בערבה בחקלאות פוסט קורונה
(צילום: אדם קפלן)
"אחד הדברים שמאפיינים חקלאים זו האופטימיות חסרת התקנה, ואנחנו מאמינים שבסוף יהיה טוב והחקלאות תמשיך להתקיים, אני רוצה לקוות", סיכמה קיטרון. "לא יכניעו אותנו. הקורונה לא הכניעה אותנו, אבל גזירות ודברים אחרים יכולים להכניע את החקלאות, אם לא תהיה יותר גאווה בחקלאות המקומית הישראלית שלנו".

"מתמודדים וממשיכים הלאה"

לחקלאות בעוטף עזה יש אתגרים כפולים וכל שנה עבור החקלאים היא מלחמה חדשה. בשנים האחרונות מתמודדים החקלאים עם טרור בלוני התבערה מרצועת עזה, עכשיו הגיעה הקורונה והקשתה עוד יותר על מצבם.
קציר בשדות עוטף עזה
( צילום: מועצה אזורית מרחבים)
"נגרם לנו נזק גדול בטיפול בתוצרת ובשיווק שלה. נסגרו שווקים באירופה ובארה"ב והכל קופא", סיפר ראובן ניר, מנהל גידולי השדה המשותפים לקיבוצים כפר עזה ומפלסים. "השווקים נסגרו, וכך גם אמצעי התובלה שהפסיקו לפעול. גם הדרישה פחתה באירופה ובארה"ב ונשארנו עם סחורה שהלכה לאבדון".
בנוסף לכך, כוח האדם של החקלאים נפגע בעקבות הגבלות הקורונה. "עובדים תאילנדים למשל, היו כאלה שעזבו וחזרו לארצם, אבל לא הגיעו עובדים חדשים במקומם כי אין כניסה לארץ. כך גם היה עם העובדים הפלסטינים מיהודה ושומרון. המדינה סגרה את השערים ואיבדנו כוח אדם".
חגיגות חג השבועות בעוטף עזהחגיגות חג השבועות בעוטף עזה
קוצרים חיטים בעוטף עזה
חקלאי העוטף קצרו השנה חלק משדות החיטה מוקדם מהרגיל, כשעוד הייתה ירוקה, כדי למנוע שריפות גדולות על ידי טרור בלוני התבערה. על כך הם גם קיבלו פיצוי מהמדינה.
"השנה קצרנו מוקדם 5,000 דונמים של חיטה ירוקה ונשארנו עם 2,000 דונמים, כל זה כדי להקדים תרופה למכה ולמנוע שריפות. המדינה פיצתה אותנו על כך, לפחות בתחום הזה הנושא סודר", אמר ניר. "לחקלאות בעוטף עזה יש אתגרים מורכבים, מכמה כיוונים, אבל אנחנו מתמודדים וממשיכים הלאה".

"החקלאות בארץ זה משהו אחר"

עומר עדין הוא דור שני למגדלי אבטיחים במושב חצבה שבחצבה, וכשהוא מדבר על החקלאות המשותפת עם אביו יש לי ניצוץ בעיניים. גידול האבטיחים במדבר הוא עסק לא פשוט ומתחלק לשתי עונות עיקריות: עונת קיץ-סתיו שמתחילה ביולי ונקטפת באוקטובר, ועונה נוספת שמסתיימת בדיוק עכשיו.
שדה האבטיחים בחצבה
העובדה שהמשק החקלאי נמצא בערבה רק מגדיל את האטרקטיביות שלו, הסביר עדין. "בזכות מזג האוויר והתנאים אנחנו מצליחים לספק תוצרת חקלאית בזמן שבמקומות אחרים קשה לספק אותה. אנחנו מכוונים בעיקר לתקופות האלה. החיסרון הגדול שלנו זה המרחק, עלויות הגידול יקרות יותר בעיקר בגלל ההובלה, כשבקיץ יש קשיים של הובלה בקירור כדי שהתוצרת לא תיפגם".
חקלאות פוסט קורונה במושב חצבהחקלאות פוסט קורונה במושב חצבה
החממות של עדין. "החיסרון הגדול שלנו זה המרחק"
עומר עדין, חקלאי אבטיחיםעומר עדין, חקלאי אבטיחים
"בתור מגדל, אני חושב שהחקלאות בארץ היא משהו אחר. הסתובבתי בעולם והאיכות וההשקעה בכל פרי וירק זה לא מובן מאליו, ורואים את זה בשוק", סיפר. "הקושי הכי גדול הוא שלא סופרים אותנו, אבל גם לזה הסתגלנו".
בעבר גידל עדין גם פלפלים וקישואים, ולדבריו אין באמת מחסור בתוצרת בארץ ברמה שצריך לייבא מחו"ל. "תמיד חשבתי שאם לא עוזרים לנו, שלפחות לא יפגעו בנו. זה לא פשוט להתחרות ביבוא סחורה שלא תמיד מפוקחת. הסטנדרטים שלנו גבוהים ומה שמגיע ממדינות שכנות לא נמדד בשום צורה".
חקלאות פוסט קורונה במושב חצבהחקלאות פוסט קורונה במושב חצבה
"הקושי הכי גדול הוא שלא סופרים אותנו"
חקלאות פוסט קורונה במושב חצבהחקלאות פוסט קורונה במושב חצבה
עבור עדין ואביו הקורונה הייתה רגע מלחיץ במיוחד, אך הם הצליחו להתגבר עליה. "בהתחלה הייתה לנו עצירה באספקה של עשרה ימים. פשוט עצרו את כל שילוח הסחורות כי סגרו את השווקים הפתוחים ולא היה לאן לשלוח את הסחורה. זה היה מלחיץ מאוד מבחינה כלכלית, לא ידענו איך שורדים. אחרי עשרה ימים מצאנו פתרונות עם המשווקים. הצרכן הישראלי היה מדהים, התגייס לעזור בכל דרך ואפשר לנו לשרוד את העונה".
על עתיד החקלאות הישראלית הוא מסתכל בכאב. "בצער רב אני לא רואה שינוי באופק הקרוב בכל הקשור לחקלאות. אנחנו אוכלוסייה שקטה שלא מרימה קשיים למדינה, וההוכחה היא שהיבוא לא נעצר לרגע. מקווה שיבינו שהתחושה היום היא שאפשר לסגור את החקלאות".
"צריך להבין שהחקלאות הישראלית חשובה לאין שיעור והיא גאווה למדינת ישראל", סיכם בכאב. "החקלאות נעשית משנה לשנה יותר קשה ותובענית, ואני רוצה לקוות שנשתנה בעניין הזה".