לאחר התלבטויות בין כמה תחומים - לימודי סינית ולימודי מזרח אסיה, היסטוריה כללית, פילוסופיה, ספרות, גיאוגרפיה ופילוסופיה - התחלתי את הלימודים באוניברסיטה העברית לתואר ראשון בגיאוגרפיה ובארכאולוגיה. נדרשו שתי פגישות של הקורס "מבוא לארכאולוגיה פרהיסטורית" כדי שאבין שזה הכיוון שבו אני רוצה להתמקד.
תמונה פנורמית של אתר באתיופיהתמונה פנורמית של אתר באתיופיה
תמונה פנורמית של אתר באתיופיה
(צילום: פרופ' אראלה חוברס)
פרק הזמן שבו עוסקת הארכאולוגיה הפרהיסטורית מתחיל כאשר האדם החל לייצר תרבות חומרית, כלומר החל להכין כלים כאמצעי לשיפור ניצולת המשאבים שלו, מעבר לשימוש בשיניים ובציפורניים, והתקיים כצייד-לקט שנשען על המשאבים בטבע, לפני כ-3 מיליון שנה. הפרהיסטוריה מסתיימת (להבנתי) עם ההופעה של יישובי קבע, לפני כ-13 אלף שנה ועם תחילת ייצור המזון מעט אחרי-כן.
השינוי בצורת הקיום ובאופן היישוב תרם להופעה של רבות מן ההתנהגויות שלנו כחברה מודרנית, אבל התשתיות הביולוגיות, ההתנהגותיות, הקוגניטיביות התפתחו במהלך פרק-הזמן הארוך של הפרהיסטוריה, ושאלות המחקר שלי נסובות לפיכך סביב היבטים אלה. המחקר שלי באתיופיה מתמקד בתרבות החומרית הקדומה, בפרק הזמן שבין 2.5 ל-1.0 מיליון שנה. עבודתי בארץ עוסקת בתקופת הפליאולית התיכון (50-250 אלף שנה), תקופה שבה האדם המודרני – המין הביולוגי הקרוי הומו ספייאנס (״האדם הנבון״) – מופיע על הבמה העולמית. באזורנו – מזרח הים התיכון – הופעת המין הזה קדומה יחסית לאירופה, למשל. אני לומדת מן הממצא את תהליכי קבלת ההחלטות במהלך הכנת הכלים, עוסקת בשאלות לגבי קשרים דמוגרפיים וחברתיים בין קבוצות ובתוכן, בתהליכים שמשמרים קשרים אלה, בהתפתחות של מוסדות חברתיים, ועוד ועוד.
פרופ' אראלה חוברספרופ' אראלה חוברס
פרופ' אראלה חוברס
(צילום: ד״ר עמרי ברזילי)
ברור לי שאנו, כארכיאולוגים, רואים רק את הממצא החומרי ששרד את פגעי הזמן – כלי אבן, עצמות בעלי חיים ולעתים נדירות עצמות בני אדם. ברור גם שממצא זה אינו מייצג את כל טווח הפעילויות והיכולות של קדמונינו. עם זאת, אלה הם מקורות המידע היחידים שניתן להשתמש בהם. כמעט כל שאלה שעולה לגבי חיינו כיום רלוונטית לתקופות הפרהיסטוריות, וצריכה לקבל מענה באמצעות הממצאים הללו. יש צורך בשילוב של תיאוריות מכל התחומים ושל כלים לניתוח הממצאים מתחומי ידע מגוונים. אלה לקוחים כמעט מכל ענפי הידע שהתלבטתי לגביהם בראשית הדרך, ורבים נוספים, כמו מדעי החיים, פיזיקה, כימיה, מתמטיקה, אנתרופולוגיה, ניתוח ברמות שונות של רזולוציה של הרבדים הגאולוגיים שבהם הממצא מורבד, ועוד.
יש הרואים בהיעדר תיעוד היסטורי מגבלה; אני סבורה שההיעדר פותח אפשרויות אינסופיות ליצירתיות במחקר. הרב-תחומיות של הארכאולוגיה הפרהיסטורית, ההזדמנות לשתף פעולה עם חוקרים מכל-כך הרבה תחומים, והשאלות הגדולות שאליהן אני נדרשת הם עד עצם היום הזה – הרבה זמן אחרי ההתלהבות הראשונה בשנה א' –בין ההיבטים שמרתקים אותי כחוקרת כל יום מחדש.
פרופ׳ אראלה חוברס, המכון לארכאולוגיה, האוניברסיטה העברית בירושלים

חוקרים פרטיים הוא מדור שבועי ב-ynet, שבו מסבירים חוקרים מדוע החליטו לעסוק בתחום המחקר שלהם. המדור נערך בסיוע פרופ' ליאת קוזמא ופרופ' אבי שרודר מהאקדמיה הצעירה הישראלית.