המעבר מגן הילדים לבית הספר היסודי מבליט לעתים קרובות את הפער בין המרחב המחבק והמשחקים, אל כיתה קטנה, צפופה, ללא מרחב משחק ומערכת שלא תמיד נותנת דרור ליצירתיות של הילדים. על מנת שגננות ומורי העתיד יוכלו לעמוד באתגר, הנתיב לחינוך יצירתי לגיל הרך בסמינר הקיבוצים מכשיר את הסטודנטים שלו לדרך אחרת. המתווה של ההכשרה בנתיב לחינוך יצירתי מתמקד ראשית בבניית הזהות היצירתית של המורה/הגננת, ורק לאחר מכן מפגיש את המורות/ים לעתיד עם ילדים רכים, כך שיוכלו להוביל אותם בדרכים יצירתיות.
"דורשים מילד שלא יודע לקשור שרוכים ללמוד לפי צלצולים ולעבוד על דפי עבודה אחידים"
ד"ר סמדר מור, בעצמה בוגרת המסלול היצירתי לגיל הרך בסמינר הקיבוצים, לימדה תיאטרון לילדים צעירים במשך 20 שנה, ואז חזרה אל הנתיב כדי להדריך הדרכה פדגוגית ולהרצות בו. היא מסבירה כי "תחת ההגדרה של יצירתיות אפשר לכלול גמישות מחשבה, מחשבה מסתעפת, יכולת לזהות פתרונות רבים לבעיה כלשהי, רגישות, אמפתיה, סקרנות ויכולת למשחקיות".
"בגן, באופן עקרוני, גם אם יש תכנית לימודים, יש לילד מקום לשחק, ליצור לעצמו חברויות ולהתפתח וללמוד לאו דווקא בדרך נוקשה, אלא בדרך של משחק", לדבריה.
בכניסה לכיתה א', אומרת ד"ר מור כי "מתרחש שינוי חד. הילד מגיע לבניין עשוי רובו בטון. בדרך כלל אין בו ארגז חול או משחקים שהוא יכול לשחק בהם ולהמשיך להיות יצירתי וחופשי. יותר מכך, הילדים נכנסים לתוך 'קופסה' צפופה שמלאה בשולחנות וכיסאות, כולם פונים לכיוון המורה. אפילו בכיתות שיושבים בהן בקבוצות, אין בהן בובות, קוביות, חומרי יצירה ובאופן כללי החלל פחות מתאים ליצירת חוויות יצירתיות".
בנוסף לפער הסביבתי והחזותי, ד"ר מור מציינת כי "יש דרישות מהילד - צלצולים שאומרים מתי ללמוד ומתי יש הפסקה. כבר אי אפשר לשחק כמה שרוצים בחול או בקוביות וללמוד מהמשחק. גם בגן יש מסגרות של זמן, אבל אין משמעת כמו בבית הספר. אל לנו לשכוח, שילד שנכנס לכיתה א', הוא ילד צעיר, שלרוב עדיין לא יודע לקשור שרוכים, לפעמים אפילו השאיר את המוצץ בבית, ועבורו המפגש עם הסביבה החדשה והנוקשה שדורשת ממנו להיות ילד בוגר, לעשות שיעורים, חוברות עבודה, עם מעט מקום לנפש - עשוי להיות חוויה לא קלה".
הגננת/המורה של העתיד - גיבוש הזהות היצירתית-מקצועית
גם התפיסה לגבי תפקיד המורה משתנה בבית הספר היסודי. מצופה מהילד להפסיק להיות ילד גן. ילד קטן. ומהמורה – להפוך למלמד ולא מטפל. "הרבה פעמים אנחנו שומעים ומוצאים את עצמנו אומרים 'אני לא גננת' לילדים בכיתות נמוכות, וגם בכיתות גבוהות למען האמת", אומרת ד"ר מור בחיוך. "יש מורות נפלאות בכיתות צעירות שמלמדות אחרת ומשלבות יצירתיות, אבל באופן כללי, המערכת מציבה בפני הילד מעבר לא פשוט".
כפי שהילד עולה לכיתה א' ונתקל במערכת נוקשה, מסודרת ועל פניו לא יצירתית, "כך גם אנחנו בנתיב היצירתי לגיל הרך, מבינים שהסטודנטים יוצאים מהחממה של הלימודים אל מערכת נוקשה", מודה ד"ר מור. "בלימודים לתואר יש הרבה התנסות עם אמנויות כמו תאטרון, מחול, מוסיקה ואמנות פלסטית, וכשהם מתחילים ללמד בגן או בבית ספר יש מפקחת, מנהל, סטנדרטים והורים שמפעילים לחץ וחוששים מכך שהילדים שלהם לא לומדים לקרוא כמו שהם מצפים. אפילו בגן, יש ציפייה לוחצת שילמדו לקראת כיתה א'...".
על רקע עובדה זו, המטרה של הנתיב היצירתי בסמינר, אומרת ד"ר מור, היא "ראשית לעזור לסטודנטים לגבש את הזהות המקצועית היצירתית שלהם עוד לפני שהם יוצאים לעבוד עם ילדים רכים. גננת/מורה, ככל שהיא תהיה יותר יצירתית, עם יכולות של חשיבה ביקורתית, למידה מתוך סקרנות, וככל שתהיה יותר מנהיגה ומובילה, ככל שתרגיש נוח ותדבר שוטף את השפה האמנותית-יצירתית – כך יהיה לה קל יותר כשתגיע למערכת, ותוכל להביא משהו מהיכולות האלה למערכת שעשויה להיות מקובעת ונוקשה ומסודרת מראש".
אחד ההיבטים בלהיות יצירתי הוא להביט למציאות בעיניים ולהחזיק בכלים אישיים להתמודדות איתה. "אנחנו שואפים לאפשר לבוגרים שלנו לצמוח מתוך המקום שלהם, לבוא מגישה של חשיבה ביקורתית, התבוננות פתוחה, טיפוח החלקים הרגשיים שלהם ושל אחרים", אומרת ד"ר מור. "המטרה היא ליצור קבוצת סטודנטים שמתפתחת יחד, ומאפשרת להם להיות חלק מ-, שייך ל-, וללמוד איך לפתח את זה אצל הילדים. לכן, בשנת הלימודים הראשונה כמעט ולא פוגשים ילדים, אלא פוגשים בעיקר את עצמנו, מתוך שאיפה להבנות ולחזק זהות מקצועית ואוטונומיה, התבוננות מתוך אמפתיה ורגישות, מודעות וסקרנות".
חלק נוסף ביצירתיות היא מציאת פתרונות שונים לבעיות שנתקלים בהן לאורך הדרך. "אם המורה/גננת מגיעה עם זהות מלאה ומגובשת למפגש עם המערכת הנוקשה, אפשר למצוא פתרונות ללימוד קריאה לדוגמה בדרך יצירתית. אפשר לקחת אותם לחצר ולכתוב אותיות מענפים שהילדים אספו. לא רק דרך דפי עבודה משמימים ואחידים שהילדים מקבלים כל שנה מחדש".
הנתיב לחינוך יצירתי לגיל הרך - הדרך לאפשר לילדים יצירתיות, חופש וסקרנות
ד"ר מור מעידה כי "התואר הראשון בנתיב לחינוך יצירתי התווה עבורי את חיי המקצועיים. הוא עזר לי למצוא את החלקים היצירתיים שבי, הוביל אותי לאיתור פתרונות לבעיות, התבוננות מנקודות מבט שונות, חשיבה ביקורתית בריאה ופיתוח האישיות שלי כאדם אוטונומי".
"הנתיב היצירתי נוגע יותר לאמנויות - תאטרון, תיאטרון בובות, מחול, תנועה, אמנות פלסטית. דרך האמנויות, אנחנו יוצרים את השפה לשיח עם הילד. האמנויות משמשות את המורות והמורים בעידוד הילדים ליצירתיות".
"זה המקום שלנו כמורים ומורות של הגילאים הצעירים - להמשיך לאפשר יצירתיות וחופש, לאפשר לילד להיות סקרן וללמוד ממה שהוא רואה וחווה ולהמשיך לחקור. במקום דפי עבודה או חוברות, הייתי רוצה לראות מורים ומורות שנותנים לילד להיות הוא עצמו ולהתפתח מהמקורות שלו, בדרך שלו, כל ילד עם אינטלגנציות שונות וחוזקות משלו. בדרך זו, אנחנו מובילים אותו למקום הנכון לו. ממש כפי שאני הבנתי מי אני בהדרגתיות בתואר הראשון, וגיבשתי זהות מקצועית. מצאתי את עצמי בזכות האפשרות להיות יצירתית. אני מאמינה ששם נבטו השורשים והנצו הניצנים שלי כחוקרת תיאטרון לילדים, כמדריכה פדגוגית, מרצה ועוד תפקידים שעשיתי במהלך החיים".
בנוגע לסטודנטיות והסטודנטים המגיעים לנתיב היצירתי, ד"ר מור מדגישה כי "הרבה פעמים יש חשש של מתעניינים מכך שהם חייבים להיות ציירים, נגנים או שחקנים כדי להתקבל ללימודים בנתיב היצירתי. בפועל, אנחנו מחפשים אנשים שיהיו מוכנים להתנסות ולחוות את האמנויות השונות, ובכך להפוך את חוויית הלמידה ליותר ויותר יצירתית, כי זו שפה מקסימה שמאפשרת לך למצוא את עצמך, ולעזור לילד למצוא את עצמו, את מה שמסקרן אותו וללמוד אודותיו. הלימודים בנתיב לא הופכים את אשת החינוך לשחקנית או אמנית, אלא מלמדים אותה להשתמש בכוחות של האמנויות כדי לצמוח. אנחנו מאמינים שמורה וגננת צריכה לצמוח בעצמה כדי להצמיח ילדים רכים (וילדים בכלל). הנתיב מעניק לה את הכלים כדי שתוכל לעשות את זה קודם כל עם עצמה, ואז עם הילדים".
מתעניינים בלימודי חינוך והוראה במכללה הגדולה בישראל, במיקום אטרקטיבי בתל אביב? לפרטים על על המסלולים השונים של סמינר הקיבוצים>>
פורסם לראשונה: 16:13, 15.10.20
