גרייס מאיוני וטליתא קוצה, תלמידות מחקר בפקולטה למדעי הבריאות באוניברסיטת קייפטאון שבדרום אפריקה הגיעו בינואר 2020 לסמסטר במחלקה לאימונולוגיה במכון ויצמן למדע. עם פרוץ מגפת הקורונה, סגירת הגבולות של דרום אפריקה והפסקת הטיסות הבין-לאומיות, הן נאלצו לדחות את חזרתן לקייפטאון, ומאז נדחה מועד הטיסה שלהן כבר כמה פעמים. המכון התגייס לסייע, ואשרת השהייה שלהן בישראל הוארכה עד ינואר 2021. גם ראשי קבוצות המחקר שלהן במחלקה לאימונולוגיה שמחו להאריך את שהותן במעבדה, החברים החדשים הפכו למשפחה חלופית – ועבודת המחקר שלהן לא נעצרה לרגע.
מימין: גרייס מאיוני וטליתא קוצה. מרגישות בבית, רחוקות מהביתמימין: גרייס מאיוני וטליתא קוצה. מרגישות בבית, רחוקות מהבית
מימין: גרייס מאיוני וטליתא קוצה. מרגישות בבית, רחוקות מהבית
(צילום: מסע הקסם המדעי, מכון ויצמן)
גרייס, במקור ממלאווי – מדינה קטנה בדרום-מזרח אפריקה – הצטרפה למעבדתו של ד"ר רוני דהן, שם היא מבצעת מחקר המתמקד בטיפול אימונותרפי בסרטן ובטכנולוגיות חדשות המאפשרות ליצור נוגדנים סינתטיים המסוגלים לשלוט בעוצמה ובמשך התגובה החיסונית למחלה.
"תחום ההתמחות שלי הוא ביוטכנולוגיה רפואית. עבודת המחקר במכון רלוונטית לי מאוד ואני לומדת רבות. הסביבה במכון מעוררת השראה, הן מבחינת המחקר והן היופי והרוגע השוררים בקמפוס", היא מספרת. "בימי הסגר שבהם כמעט שלא יצאתי מהחדר שלי במעונות, התנחמתי בעובדה שאני יכולה ללכת בשבילי המכון, להתאוורר ולספוג את היופי מסביב. ברגע שההגבלות הוסרו חזרתי לעבוד במעבדה, ומכיוון שהשהייה שלי כאן התארכה, זכיתי להשתתף גם במחקר המתמקד בתגובה החיסונית לנגיף הקורונה. בכל התקופה הזו של אי-הוודאות חברי המעבדה שלי תמכו בי מאוד והיו שם בשבילי, ועל כך אני מכירה להם תודה. תוך כדי השהות כאן המשכתי ללמוד מרחוק את כל הקורסים שהיה עליי להשלים כדי לעמוד בדרישות האוניברסיטה בקייפטאון, ובשנה הבאה אתחיל שם בחלק המחקרי של התואר ואוכל להשתמש בכל הניסיון שצברתי כאן במעבדה".
טליתא, שכבר למדה לדבר עברית, מבצעת מחקר במעבדתו של פרופ' יעקב אברמסון, שבמסגרתו מנסים המדענים לרתום לטיפול בסרטן תגובה חזקה וספציפית מאוד המופיעה בהפרעות אוטואימוניות שונות. "מאוד נהניתי מהשהייה שלי כאן בקמפוס. כולם היו נדיבים אליי באופן יוצא דופן. לאנשים כאן יש ידע עצום והם תמיד מוכנים ללמד ולעזור", אומרת טליתא. "בזמן הסגר היו עוד כמה סטודנטים זרים יחד איתנו במעונות, והצלחנו לעודד זה את זה. הקולגות, החברים וגם המנחה שלי דאגו לנו לכל וגרמו לנו להרגיש בבית. למרות כל הקשיים הצלחתי להתקדם בצורה משמעותית גם בפרויקטים שהתחלתי בקייפטאון ואף ליצור שיתופי פעולה חדשים. המזל הוא שקורונה או לא קורונה, אין סוף למה שאפשר ללמוד במדע, במיוחד עם שותפים כמו שמצאתי כאן".