רופאים לזכויות אדם: הערבים מקבלים פחות שירותי בריאות
(צילום: נדב אבס)

דו"ח חדש של ארגון "רופאים לזכויות אדם", המתבסס על נתוני משרד הבריאות, חושף פערים משמעותיים בנגישות לשירותי בריאות בקרב אזרחי ישראל הערבים – עוד לפני משבר הקורונה.
לפי הארגון, שיעור תמותת התינוקות באוכלוסייה הערבית (5.4 לאלף איש) היה כמעט כפול לעומת באוכלוסייה היהודית (2.4), ושיעור התמותה לאלף איש באוכלוסייה הערבית (7.1 לגברים, 4.9 לנשים) גבוה באופן משמעותי מהשיעור באוכלוסייה היהודית (5.5 לגברים, 3.9 לנשים).
עיקרי הדו"חעיקרי הדו"ח
(עיקרי הדו"ח)
עומסים בבתי החולים. ארכיוןעומסים בבתי החולים. ארכיון
עומסים בבתי החולים. ארכיון
(צילום: בראל אפרים)
עוד עלה כי תוחלת החיים הממוצעת בשנת 2018 באוכלוסייה הערבית (79.5) נמוכה בכארבע שנים מתוחלת החיים באוכלוסייה היהודית (83.1). עם זאת, יש לציין כי בשנת 2019 הפער צומצם.
בנוסף, לפי הדו"ח נרשמו פערים בין יהודים וערבים בשורת מדדים בריאותיים: הסוכרת באוכלוסייה הערבית (14% בקרב גברים, 14.5% בקרב נשים) נפוצה משמעותית מאצל היהודים (8.5% בקרב גברים, 6.8% בקרב נשים). שיעורי התמותה מסוכרת באוכלוסייה הערבית (32%) יותר מכפולים משיעורי התמותה באוכלוסייה היהודית (14%). בנוסף, שיעורי ההשמנה באוכלוסייה הערבית (54%) גבוהים באופן משמעותי משיעורים באוכלוסייה היהודית (46%).
על פי פניות שהצטברו ברופאים לזכויות אדם, בחברה הערבית שורר מצב שבו לעתים קרובות רופא משפחה יחיד נאלץ לטפל בכ-2,000 ולעיתים אף ב-3,000 מטופלים.
"הדו"ח הזה בעצם מעלה נתונים מדאיגים ביותר בבריאות שאנחנו כבר יודעים", אמרה הבוקר באולפן ynet ד"ר לינה קאסם חסאן, מומחית לרפואת משפחה ומתנדבת בארגון. "תוחלת החיים יותר קצרה אצל הערבים, התמותה בקרב תינוקות גבוהה פי שניים וערבים חולים ומתים יותר מסוכרת. הדברים הללו מצביעים על מדיניות רבת שנים של אפליה גזענית לרעת החברה הערבית", אמרה חסאן. "עשרות שנים של הזנחה, חוסר השקעה בתקציבים ובתשתיות. זמן ההמתנה לרופא ממושך יותר, בצפיפות בחדר הרופא, בדרך ההגעה מבחינת היעדר תחבורה ציבורית שמאפשרת הגעה חופשית למרפאה".
איך ממצאי הדו"ח משפיעים על משבר הקורונה בחברה הערבית?
"50% מהמשפחות בחברה הערבית נמצאות בקו העוני גם כך", השיבה חסאן. "אנחנו יודעים שלמשבר הקורונה היו השלכות נוראיות על כל החברה, ובמיוחד על החברות המוחלשות ביותר כמו החברה הערבית. לכן זה קודם כל השפיע מבחינה כלכלית, מבחינת תעסוקה. המשבר גם השפיע על בריאות האנשים, שאין להם כסף אפילו לרכוש ביטוחים משלימים וזה פוגע ביכולתם לרכוש תרופות. יש גם אחריות אישית וקולקטיבית מבחינת היצמדות וזלזול בהנחיות, זה דבר שנובע גם מאחריות אישית ועדיין יש אחריות על הממשלה, חינוך, והסברה מותאמת תרבותית לחברה שאנו מדברים עליה".
בארגון ציינו כי הם "מפנים אצבע מאשימה לקיצוצים התקציביים ולמדיניות ההפרטה במערכת הבריאות שבאים לידי ביטוי בין היתר בהחלשת שירותי בריאות הציבור, בצמצום כוח האדם הרפואי בפריפריה, בהיעדר השקעה בתשתיות ובתחבורה ציבורית. כל אלו פוגעים קשות באוכלוסיות מוחלשות וביכולת שלהם לקבל טיפול. בנוסף, שיעורי העוני הגבוהים בחברה הערבית מקטינים את האפשרות של רבים לרכוש ביטוחי בריאות משלימים ופרטיים, ובכך גורמים לעלייה בהוצאה השוטפת על טיפולים ותרופות - דווקא בקרב אוכלוסייה עם הכנסה פנויה נמוכה יחסית".
תוחלת חיים נמוכה, תמותה גבוהה יותר בקרב תינוקותתוחלת חיים נמוכה, תמותה גבוהה יותר בקרב תינוקות
תוחלת חיים נמוכה, תמותה גבוהה יותר בקרב תינוקות
(צילום: אבישג שאר-ישוב)
עם זאת, הדו"ח מדגיש כי הפערים אינם נובעים רק מאפליה בתקציבים אלא משורה ארוכה של מדדים כלכליים וחברתיים הכוללים בין היתר נגישות לתעסוקה, לדיור ולחינוך, פיקוח ואסדרה של זיהום אוויר, רעש וצפיפות ביישובים העירוניים, והיעדר הקצאת משאבים לעידוד אורח חיים בריא המונע השמנה, יתר לחץ דם, סוכרת ועוד. ובנוסף לכך מגזענות ממסדית המדירה את האוכלוסייה הערבית ממוקדי קבלת ההחלטות.
"אי השוויון החמור והמתמשך בבריאות הוא תוצאה של האפליה המבנית של החברה הערבית בכל תחומי החיים", הוסיף ד"ר יותם רוזנר, מנהל תחום המחקר בארגון. "התמשכות הפערים בבריאות היא עדות להתנערות המדינה מחובתה לספק לתושביה שוויון זכויות והזדמנויות מלא. הממשלה חייבת לשים קץ למדיניות המפלה התורמת ישירות לתחלואה, לכישלון בהתמודדות עם הקורונה ולמקרי מוות מיותרים. עכשיו זה הזמן להוביל תיקון שיבטיח שוויון בכל המדדים הכלכליים והחברתיים המשפיעים על הבריאות".